עובדי כוכבים ומזלות שהתגלו כי לא ברכו - הריגתם ומציאת הברכה
משפטים · יראה כל זכורך - ברכת המילה מול ערבוב עובדי כוכבים ומזלות · מאמר 24 · פיסקה 3 · דף קכד ע"א
לשון הזוהר
לְשַׁתָּא אַחֲרָא סְלִיקוּ, וּסְלִיקוּ אִינּוּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּאִתְעָרְבוּ בַּהֲדַיְיהוּ, כַּד הֲווֹ אַכְלִין קָרְבְּנַיָּיא, וַהֲווּ חַדָּאן. וְחָמוּ לְאִינוּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּטַפְסָאן בְּקוּטְרַיְיהוּ לְקוּטְרָא דְּכוֹתָלָא. אַשְׁגָּחוּ בְּהוּ דְּכֹלָּא מְבָרְכִין, וְאִינּוּן לָא בְּרִיכוּ. אָתוּ וְאָמְרוּ מִלָּה לְבֵי דִּינָא, אָתוּ וְשָׁאִילּוּ לוֹן, אָמְרוּ, הַאי דַּאֲכַלְתּוּן, חוּלָקָא דִּלְכוֹן, מַאן קוּרְבָּנָא הֲוָה. לָא הֲוָה בִּידַיְיהוּ. בָּדְקוּ וְאַשְׁכָּחוּ דְּאִינּוּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְקָטְלוּ לוֹן. אָמְרוּ, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁזִיב לְעַמֵּיהּ, דְּוַדַּאי לֵית בִּרְכְתָא שַׁרְיָא, אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, זַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּנִי מְהֵימְנוּתָא, בְּנֵי קְשׁוֹט. וְהַהִיא שַׁתָּא אִשְׁתְּכַח בִּרְכְתָא בְּעָלְמָא, בִּשְׁלִימוּ. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, ׳אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹ'׳ (תהילים קמ, יד).
תרגום
לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת עָלוּ, וְעָלוּ אוֹתָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁהִתְעָרְבוּ עִמָּם כְּשֶׁהָיוּ אוֹכְלִים קָרְבָּנוֹת וְהָיוּ שְׂמֵחִים. וְרָאוּ אֶת אוֹתָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁמְּטַפְּסִים בְּקִשְׁרֵיהֶם לְקֶשֶׁר הַכֹּתֶל. הִשְׁגִּיחוּ בָהֶם שֶׁכֻּלָּם מְבָרְכִים וְהֵם לֹא בֵרְכוּ. בָּאוּ וְאָמְרוּ אֶת הַדָּבָר לְבֵית הַדִּין. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם. אָמְרוּ, זֶה שֶׁאֲכַלְתֶּם, הַחֵלֶק שֶׁלָּכֶם אֵיזֶה קָרְבָּן הָיָה? לֹא הָיָה בְיָדָם. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְהָרְגוּ אוֹתָם. אָמְרוּ, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּיל אֶת עַמּוֹ, שֶׁוַּדַּאי אֵין בְּרָכָה שְׁרוּיָה אֶלָּא רַק בְּיִשְׂרָאֵל, הַזֶּרַע הַקָּדוֹשׁ, בְּנֵי הָאֱמוּנָה, בְּנֵי הָאֱמֶת. וְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִמְצְאָה בְּרָכָה בָּעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, ׳אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ וְגוֹ'׳ (תהלים קמ, יד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לשתא אחרא סליקו, וסליקו אינון עובדי עבודת כוכבים ומזלות, דאתערבו בהדייהו, כד הוו אכלין קרבנייא, והוו חדאן. וחמו לאינון עובדי עבודת כוכבים ומזלות, דטפסאן בקוטרייהו לקוטרא דכותלא. אשגחו בהו דכלא מברכין, ואינון לא בריכו. אתו ואמרו מלה לבי דינא, אתו ושאילו לון, אמרו, האי דאכלתון, חולקא דלכון, מאן קורבנא הוה. לא הוה בידייהו. בדקו ואשכחו דאינון עובדי עבודת כוכבים ומזלות, וקטלו לון. אמרו, בריך רחמנא דשזיב לעמיה, דודאי לית ברכתא שריא, אלא בישראל, זרעא קדישא, בני מהימנותא, בני קשוט. וההיא שתא אשתכח ברכתא בעלמא, בשלימו. פתחו ואמרו, ׳אך צדיקים יודו לשמך וגו'׳ (תהילים קמ, יד).
התרגום: לשנה האחרת עלו, ועלו אותם עובדי עבודת כוכבים ומזלות, שהתערבו עמם כשהיו אוכלים קרבנות והיו שמחים. וראו את אותם עובדי עבודת כוכבים ומזלות שמטפסים בקשריהם לקשר הכתל. השגיחו בהם שכלם מברכים והם לא ברכו. באו ואמרו את הדבר לבית הדין. באו ושאלו אותם. אמרו, זה שאכלתם, החלק שלכם איזה קרבן היה? לא היה בידם. בדקו ומצאו שהם עובדי עבודת כוכבים ומזלות והרגו אותם. אמרו, ברוך הרחמן שהציל את עמו, שודאי אין ברכה שרויה אלא רק בישראל, הזרע הקדוש, בני האמונה, בני האמת. ואותה השנה נמצאה ברכה בעולם בשלמות. פתחו ואמרו, ׳אך צדיקים יודו לשמך וגו'׳ (תהלים קמ, יד).
מן המפרשים
הסולם: לשתא אחרא סליקו וכו': לשנה האחרת עלו, ועלו אלו עובדי עכו"ם שנתערבו עמהם, כשהיו אוכלים הקרבנות והיו שמחים, ראו אלו עובדי עכו"ם שהיו דומים בצורתם לצורת הכותל, כלומר שהיו עצובים. השגיחו בהם שהכל מברכים והם אינם מברכים. באו ואמרו…
נפש דוד: דטפסאן בקוטריי' לקוטרא דכותלא: לשון מטפס ועולה. שהיו מטפסין על קטרי משאו תיהם וחפצים בזוית הכותלים. כן נראה לי עיקר פירוש מלות אלו. מעקר דיורין ואתיב דיורין: כמ"ש בפסיקתא הובא בילקוט יהושע רמז י"ד ובישעיה א'.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: