ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 22: אדרא דמשכנא - תקוני רישא דמלכא מחסד וגבורה עד גופא ויסוד › פיסקה 9 (קכג ע"א)

פומא דמלכא - דעת גניז בפומא ותרין נהורין מתחברן לגזור מלין

משפטים · אדרא דמשכנא - תקוני רישא דמלכא מחסד וגבורה עד גופא ויסוד · מאמר 22 · פיסקה 9 · דף קכג ע"א

לשון הזוהר

וּפוּמָא, בְּהוּ תַּלְיָיא, פְּתִיחוּתָא דְּפוּמָא. מַאי פּוּמָא. אֶלָּא דַּעַת גָּנִיז בְּפוּמָא דְּמַלְכָּא, דְּאִקְרֵי תִפְאֶרֶת. פְּשִׁיטוּתָא דְּתִפְאֶרֶת, דְּכָל אוֹצָרִין וְכָל גְּוָונִין אִתְאַחֲדָן בֵּיהּ. דִּכְתִּיב, ׳וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ׳ (משלי כד, ד). וְהַהוּא דַּעַת, הוּא גָּנִיז, בְּפוּמָא דְּמַלְכָּא. וּמַלְיָיא כָּל אִדָּרִין וְאַכְסַדְרָאִין. וְכַד אִתְּעַר נְהִירוּ דְּבֵיהּ וְנָפִיק, כְּדֵין אִקְרֵי פֶּה יהו"ה. וְשִׁפְוָון דְּאִינּוּן תְּרֵין נְהוֹרִין מֵאַבָּא וּמֵאִימָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְעַרְעַן בְּהַהִיא נְהִירוּ דְּדַעַת, מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וּמִלִּין אִתְגְּזָרוּ בִּקְשׁוֹט, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת. וּכְדֵין, כָּל מִלִּין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאִלֵּין אִתְגְּזָרוּ.

תרגום

וּבַשְּׂפָתַיִם תְּלוּיָה פְּתִיחוּת הַפֶּה. מַהוּ פֶּה? אֶלָּא דַּעַת גְּנוּזָה בְּפִי הַמֶּלֶךְ, הַנִּקְרָא תִּפְאֶרֶת. פְּשִׁיטוּת שֶׁל תִּפְאֶרֶת, שֶׁכָּל הָאוֹצָרוֹת וְכָל הַגְּוָנִים מִתְאַחֲדִים בּוֹ. שֶׁכָּתוּב, ׳וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ׳ (משלי כד, ד) - וְאוֹתָהּ הַדַּעַת גְּנוּזָה בְּפוּמָא דְּמַלְכָּא, וּמְמַלֵּאת כָּל הַחֲדָרִים וְהָאַכְסַדְרָאוֹת. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת הֶאָרָתָהּ וְיוֹצֵאת, אָז נִקְרֵאת פֶּה יהו"ה. וְהַשְּׂפָתַיִם, שֶׁהֵם שְׁנֵי הָאוֹרוֹת מֵאַבָּא וּמֵאִמָּא, בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְגָּשִׁים בְּאוֹתָהּ הֶאָרַת הַדַּעַת, מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, וּדְבָרִים נִגְזָרִים בֶּאֱמֶת, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת. וְאָז כָּל דִּבְרֵי הקב"ה בְּאֵלֶּה נִגְזָרִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ופומא, בהו תלייא, פתיחותא דפומא. מאי פומא. אלא דעת גניז בפומא דמלכא, דאקרי תפארת. פשיטותא דתפארת, דכל אוצרין וכל גוונין אתאחדן ביה. דכתיב, ׳ובדעת חדרים ימלאו׳ (משלי כד, ד). וההוא דעת, הוא גניז, בפומא דמלכא. ומלייא כל אדרין ואכסדראין. וכד אתער נהירו דביה ונפיק, כדין אקרי פה יהו"ה. ושפוון דאינון תרין נהורין מאבא ומאימא, בשעתא דאתערען בההיא נהירו דדעת, מתחברן כחדא, ומלין אתגזרו בקשוט, בחכמה בתבונה ובדעת. וכדין, כל מלין דקודשא בריך הוא, באלין אתגזרו.

התרגום: ובשפתים תלויה פתיחות הפה. מהו פה? אלא דעת גנוזה בפי המלך, הנקרא תפארת. פשיטות של תפארת, שכל האוצרות וכל הגונים מתאחדים בו. שכתוב, ׳ובדעת חדרים ימלאו׳ (משלי כד, ד) - ואותה הדעת גנוזה בפומא דמלכא, וממלאת כל החדרים והאכסדראות. וכשמתעוררת הארתה ויוצאת, אז נקראת פה יהו"ה. והשפתים, שהם שני האורות מאבא ומאמא, בשעה שנפגשים באותה הארת הדעת, מתחברים כאחד, ודברים נגזרים באמת, בחכמה בתבונה ובדעת. ואז כל דברי הקב"ה באלה נגזרים.

מן המפרשים

אור יקר: אתער נהירו די ביה שהיא המלכות הכלולה בו,

הסולם: ופומא, בהו תלייא וכו': והפה של ז"א, הנה בהם, בשפתים, תלוי פתחון הפה. שואל. מהו פה. ומשיב, אלא דעת גנוז בפה המלך, שנקרא תפארת, דהיינו ז"א, כי הדעת הוא התפשטות של תפארת, דהיינו ז"א, שה"ס ז"א, שעלה ונעשה קו אמצעי ליחד אבא ואמא זה…

לכל המפרשים על פיסקה זו