חוטמא דמלכא - גבוראן דמתפשטן ומתאחדן ומתבסמן בתננא דמדבחא
משפטים · אדרא דמשכנא - תקוני רישא דמלכא מחסד וגבורה עד גופא ויסוד · מאמר 22 · פיסקה 4 · דף קכב ע"ב
לשון הזוהר
חוֹטָמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, תִּקּוּנָא דְּפַרְצוּפָא, כַּד מִתְפַּשְּׁטָן גְּבוּרָן, וּמִתְאַחֲדָן כַּחֲדָא, אִינּוּן חוֹטָמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְאִינּוּן גְּבוּרָן מֵחַד גְּבוּרָה אֲחִידָן וְנָפְקִין. וְכַד דִּינִין מִתְעָרִין, וְנָפְקִין מִסִּטְרַיְיהוּ, לָא מִתְבַּסְּמָן, אֶלָּא בִּתְנָנָא דְּמַדְבְּחָא. וּכְדֵין כְּתִיב, ׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ׳ (בראשית ח, כא). שָׁאנֵי חוֹטָמָא דְּעַתִּיקָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ, דְּחוֹטָמָא דְּעַתִּיקָא, אֹרֶךְ אַפַּיִם בְּכֹלָּא אִקְרֵי, וְהַהוּא נְהִירוּ דְּחָכְמְתָא סְתִימָאָה, אִקְרֵי חוֹטָמָא דִּילֵיהּ. וְהַיְינוּ תְּהִלָּה, דִּכְתִּיב, ׳וּתְהִלָּתִי אֶחטָם לָךְ׳ (ישעיהו מח, ט). וְעַל דָּא אִתְּעַר דָּוִד מַלְכָּא, ׳תְּהִלָּה לְדָוִד וְגוֹ'׳ (תהילים קמה, א).
תרגום
חוֹטָמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא הוּא תִּקּוּנָא שֶׁל הַפַּרְצוּף: כְּשֶׁהַגְּבוּרוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת וּמִתְאַחֲדוֹת כְּאֶחָד - הֵן חוֹטָמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְאוֹתָן הַגְּבוּרוֹת אֲחוּזוֹת וְיוֹצְאוֹת מִגְּבוּרָה אַחַת. וּכְשֶׁהַדִּינִים מִתְעוֹרְרִים וְיוֹצְאִים מִצִּדֵּיהֶם, אֵינָם מִתְבַּשְּׂמִים אֶלָּא בַּעֲשַׁן הַמִּזְבֵּחַ. וְאָז כָּתוּב, ׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ׳ (בראשית ח, כא) - שׁוֹנֶה הוּא חוֹטָמָא דְּעַתִּיקָא, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְכָךְ, שֶׁחוֹטָמָא דְּעַתִּיקָא נִקְרָא בַּכֹּל אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְאוֹתָהּ הֶאָרַת הַחָכְמָה הַסְּתוּמָה נִקְרֵאת חוֹטָמוֹ. וְזוֹהִי תְּהִלָּה, שֶׁכָּתוּב, ׳וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ׳ (ישעיהו מח, ט) - וְעַל זֶה הֵעִיר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, ׳תְּהִלָּה לְדָוִד וְגוֹ'׳ (תהילים קמה, א).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: חוטמא דמלכא קדישא, תקונא דפרצופא, כד מתפשטן גבורן, ומתאחדן כחדא, אינון חוטמא דמלכא קדישא. ואינון גבורן מחד גבורה אחידן ונפקין. וכד דינין מתערין, ונפקין מסטרייהו, לא מתבסמן, אלא בתננא דמדבחא. וכדין כתיב, ׳וירח יהו"ה את ריח הניחוח׳ (בראשית ח, כא). שאני חוטמא דעתיקא, דלא אצטריך, דחוטמא דעתיקא, ארך אפים בכלא אקרי, וההוא נהירו דחכמתא סתימאה, אקרי חוטמא דיליה. והיינו תהלה, דכתיב, ׳ותהלתי אחטם לך׳ (ישעיהו מח, ט). ועל דא אתער דוד מלכא, ׳תהלה לדוד וגו'׳ (תהילים קמה, א).
התרגום: חוטמא דמלכא קדישא הוא תקונא של הפרצוף: כשהגבורות מתפשטות ומתאחדות כאחד - הן חוטמא דמלכא קדישא. ואותן הגבורות אחוזות ויוצאות מגבורה אחת. וכשהדינים מתעוררים ויוצאים מצדיהם, אינם מתבשמים אלא בעשן המזבח. ואז כתוב, ׳וירח יהו"ה את ריח הניחוח׳ (בראשית ח, כא) - שונה הוא חוטמא דעתיקא, שאינו צריך לכך, שחוטמא דעתיקא נקרא בכל ארך אפים, ואותה הארת החכמה הסתומה נקראת חוטמו. וזוהי תהלה, שכתוב, ׳ותהלתי אחטם לך׳ (ישעיהו מח, ט) - ועל זה העיר דוד המלך, ׳תהלה לדוד וגו'׳ (תהילים קמה, א).
מן המפרשים
הסולם: חוטמא דמלכא קדישא וכו': החוטם של המלך הקדוש, שהוא ז"א, הוא תקון הפרצוף. כאשר הגבורות מתפשטות ומתאחדות יחד, הן החוטם של המלך הקדוש. ואלו הגבורות בגבורה אחת מתאחדות ויוצאות. וכשהדינים מתעוררים ויוצאים כל אחד מצד שלו, אינם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: