ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 20: ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל › פיסקה 14 (קכב ע"א)

הקורא לחברו רשע יורד לגיהנם חוץ מחצופי התורה

משפטים · ואנשי קדש תהיון לי - מדרגות קדוש וקדש ואסור לשון הרע בישראל · מאמר 20 · פיסקה 14 · דף קכב ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסִי כָּל מַאן דְּקָרֵי לְחַבְרֵיהּ בִּשְׁמָא דְּלֵית בֵּיהּ, וְגָנֵּי לֵיהּ, אִתְּפַּס בְּמָה דְּלֵית בֵּיהּ, דְּאָמַר רִבִּי חִיָּיא אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, כָּל מַאן דְּקָרֵי לְחַבְרֵיהּ רָשָׁע, נַחְתִּין לֵיהּ לַגֵּיהִנָּם. וְנַחְתִּין לֵיהּ לְעִלְעוֹי, בַּר אִינּוּן חֲצִיפִין דְּאוֹרַיְיתָא, דִּשְׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמִקְרֵי לְהוּ רָשָׁע.

תרגום

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ בְּשֵׁם שֶׁאֵין בּוֹ וּמְגַנֶּה אוֹתוֹ, נִתְפָּס בְּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ. שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ רָשָׁע, מוֹרִידִים אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם, וְיוֹרְדִים לוֹ לִלְחָיָיו, פְּרָט לְאוֹתָם חֲצוּפִים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמֻּתָּר לָאָדָם לִקְרֹא לָהֶם רָשָׁע.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יוסי כל מאן דקרי לחבריה בשמא דלית ביה, וגני ליה, אתפס במה דלית ביה, דאמר רבי חייא אמר רבי חזקיה, כל מאן דקרי לחבריה רשע, נחתין ליה לגיהנם. ונחתין ליה לעלעוי, בר אינון חציפין דאורייתא, דשרי ליה לאיניש למקרי להו רשע.

התרגום: אמר רבי יוסי, כל מי שקורא לחברו בשם שאין בו ומגנה אותו, נתפס במה שאין בו. שאמר רבי חיא אמר רבי חזקיה, כל מי שקורא לחברו רשע, מורידים אותו לגיהנם, ויורדים לו ללחייו, פרט לאותם חצופים של התורה שמתר לאדם לקרא להם רשע.

מן המפרשים

אור החמה: דא הות לאיש זר כלומר לפי זה צודק יותר במלת איש זר שהוא זר ממש אשר לא מבני ישראל הוא ואין לך עלבון גדול מזה שאחר גודל הקדושה הנז' תכנס בבנין עשוי מערלה בנדות ובמאכלות אסורות וכיוצא שהיא בתכלית הטומאה ודאי עליבתא היא נשמתא וגומר…

אור יקר: אתפס במה דלית ביה, כי הוא מנכה חובותיו ונכתבים עליו, ואח׳׳כ נתפס עליהם, ונמצא נתפס על מה שאין בו. דמות כמראה אדם היא המלכות, ואינה אדם ממש אלא כמראה דומה קצת לת״ת הנקרא אדם. כתפוח ולא. וכו׳, שאיז^משל בכל ענין התפוח אלא דווקא…

נפש דוד: דקרי לחבריה רשע כו' ונחתין ליה לעלעוי: ראיתי כתוב פי' כמ"ש בב"מ יורד עמו לחייו, ופירשו על לחייו ושזהו פירוש עלעוי. וכל זה אין נכון. וקרוב יותר שצ"ל "ונחתין ליה לעלעוי" - שמנתחין ומחתכין אותו בגיהנם לצלעותיו ממנו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר