ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 12: עין השכל שבלב - קריאת שמע ותפילת שבעה הבשמים העולה מן החלונות › פיסקה 3 (קיז ע"א)

הלב רואה והלב שומע - חכמה בינה ודעת שבהן נעשה המשכן

משפטים · עין השכל שבלב - קריאת שמע ותפילת שבעה הבשמים העולה מן החלונות · מאמר 12 · פיסקה 3 · דף קיז ע"א

לשון הזוהר

וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן, הַלֵּב רוֹאֶה, וְהַלֵּב שׁוֹמֵעַ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִתְּמַר בַּלֵּב, הַלֵּב מֵבִין, הַלֵּב יוֹדֵעַ. ׳וּבְלֵב כָּל חָכָם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה׳ (שמות לא, ו) - הֲרֵי חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת בְּלִבָּא, דִּבְּהוֹן אִתְעָבִידוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וּתְהוֹמִין, וּבְהוֹן אִתְעָבִיד מַשְׁכְּנָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת׳ (שמות לא, ג) - מַה דְּלֵית כּוּלֵי הַאי בְּעַיְינִין.

תרגום

וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, הַלֵּב רוֹאֶה וְהַלֵּב שׁוֹמֵעַ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנֶּאֱמַר ׳בַּלֵּב, הַלֵּב מֵבִין, הַלֵּב יוֹדֵעַ׳. ׳וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה׳ (שמות לא, ו) - הֲרֵי חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת בַּלֵּב, שֶׁבָּהֶם נַעֲשׂוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּתְהוֹמוֹת, וּבָהֶם נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת׳ - מַה שֶּׁאֵין כָּל זֶה בָּעֵינַיִם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין דא אוקמוה רבנן, הלב רואה, והלב שומע. ולא עוד, אלא דאתמר בלב, הלב מבין, הלב יודע. ׳ובלב כל חכם לב נתתי חכמה׳ (שמות לא, ו) - הרי חכמה ותבונה ודעת בלבא, דבהון אתעבידו שמיא וארעא, ותהומין, ובהון אתעביד משכנא. הדא הוא דכתיב, ׳ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת׳ (שמות לא, ג) - מה דלית כולי האי בעיינין.

התרגום: ומשום זה פרשוה רבותינו, הלב רואה והלב שומע. ולא עוד, אלא שנאמר ׳בלב, הלב מבין, הלב יודע׳. ׳ובלב כל חכם לב נתתי חכמה׳ (שמות לא, ו) - הרי חכמה ותבונה ודעת בלב, שבהם נעשו שמים וארץ ותהומות, ובהם נעשה המשכן. זהו שכתוב (שם) ׳ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת׳ - מה שאין כל זה בעינים.

מן המפרשים

אור החמה: ולא עוד אלא דאתמר בלב. הכל להכריח דחכם עדיף מנביא שהרי חכמה בינה ודעת שנעשו בהם שמים וארץ ומעשה המשכן נזקקין אליהם משא"כ בנביאים שאין השגתם כי אם בנצח והוד כנודע. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

זוהר הרקיע: דף קי"ז ע"א) התאוו תאוה לדעת מה הפרש יש בין ז"א כשהוא מתנהג ברחמים גמורים ובין א"א עצמו ומה בין רחמים לרחמים והיו רוצים לצרף זה בלבם ובשכלם שישתנה שכלם להבין בגדולות ובנפלאות ע"י א"א וז"א ובזה ידעו כי אי"ן בקרבם וז"ש לצרפם…

הסולם: ובג"ד אוקמוה רבנן וכו': ומשום זה העמידו רבנן הלב רואה והלב שומע, ולא עוד אלא שאמרו בלב, הלב מבין, הלב יודע . ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. הרי חכמה ותבונה ודעת כלב, שבהם נעשו שמים וארץ ותחומות, ובהם נעשה המשכן. ז"ש, ואמלא אותו רוח…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: