השליך משמים ארץ תפארת ישראל - אמת מארץ תצמח
משפטים · שבועת ה' היא שכינה - ברית הנדר והשבועה בין שמים וארץ · מאמר 10 · פיסקה 8 · דף קטז ע"א
לשון הזוהר
וְהַאי אִיהוּ כְּאִילּוּ ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל׳. דְּמַאן יָהִיב אֶרֶץ בַּשָּׁמַיִם, דְּקָאָמַר ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ׳ (איכה ב, א). אֶלָּא וַדַּאי דָּא שְׁכִינְתָּא, וְתִפְאֶרֶת עִמָּהּ, דְּלָא אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ בִּנְפִילוּ דִּילָהּ, לְקַיֵּים בָּהּ ׳אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן׳ (ישעיהו מב, ח). וּמְנָלָן דֶּאֱמֶת נָפַל עִמָּהּ, דִּכְתִּיב, ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה׳ (דניאל ח, יב). וּמַאן דְּאוֹמֵי קוּשְׁטָא, הוּא מְקַיֵּים ׳אֱ"מֶת מֵ"אֶרֶץ תִּ"צְמָח׳ (תהלים פה, יב), דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּבֵיהּ אִיהוּ קַיְּימָא בִּנְיָינָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בָּרָ"א אֱלֹהִי"ם אֵ"ת, וּלְבָתַר ׳הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳.
תרגום
וְזְהִוּ כְּאִלּוּ ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל׳ - שֶׁמִּי נוֹתֵן אֶרֶץ בַּשָּׁמַיִם, שֶׁאָמַר ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ׳ (איכה ב, א)? אֶלָּא וַדַּאי זוֹ שְׁכִינָה, וְתִפְאֶרֶת עִמָּהּ, שֶׁלֹּא נִפְרָד מִמֶּנָּה בִּנְפִילָתָהּ, לְקַיֵּם בָּהּ ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיה מב, ח) - וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁאֱמֶת נָפַל עִמָּהּ? שֶׁכָּתוּב ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה׳ (דניאל ח). וּמִי שֶׁנִּשְׁבָּע אֱמֶת הוּא מְקַיֵּם ׳אֱ"מֶת מֵ"אֶרֶץ תִּ"צְמָח׳ (תהלים פה). שֶׁהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁבּוֹ הַבִּנְיָן קַיָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בָּרָ"א אֱלֹהִי"ם אֵ"ת, וְאַחַר כָּךְ - ׳הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי איהו כאילו ׳השליך משמים ארץ תפארת ישראל׳. דמאן יהיב ארץ בשמים, דקאמר ׳השליך משמים ארץ׳ (איכה ב, א). אלא ודאי דא שכינתא, ותפארת עמה, דלא אתפרש מינה בנפילו דילה, לקיים בה ׳אני יהו"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (ישעיהו מב, ח). ומנלן דאמת נפל עמה, דכתיב, ׳ותשלך אמת ארצה׳ (דניאל ח, יב). ומאן דאומי קושטא, הוא מקיים ׳א"מת מ"ארץ ת"צמח׳ (תהלים פה, יב), דאיהו עמודא דאמצעיתא, דביה איהו קיימא בניינא. הדא הוא דכתיב בר"א אלהי"ם א"ת, ולבתר ׳השמים ואת הארץ׳.
התרגום: וזהו כאלו ׳השליך משמים ארץ תפארת ישראל׳ - שמי נותן ארץ בשמים, שאמר ׳השליך משמים ארץ׳ (איכה ב, א)? אלא ודאי זו שכינה, ותפארת עמה, שלא נפרד ממנה בנפילתה, לקים בה ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (ישעיה מב, ח) - ומנין לנו שאמת נפל עמה? שכתוב ׳ותשלך אמת ארצה׳ (דניאל ח). ומי שנשבע אמת הוא מקים ׳א"מת מ"ארץ ת"צמח׳ (תהלים פה). שהוא העמוד האמצעי שבו הבנין קים. זהו שכתוב בר"א אלהי"ם א"ת, ואחר כך - ׳השמים ואת הארץ׳.
מן המפרשים
אור החמה: כאלו השליך משמי' ארץ וגומר וכוונת הכתוב שכינתא ות"ת עמה. וז"ש השליך והשליכה זו היתה משמים עד הארץ כמו מן הארז אשר בלבנון והכוונה שכינתא ות"ת עמה לשומרה שלא ישלטו בה הקליפות. וז"ש דלא אתפרש מינה בנפילו דילה לקיים בה וכבודי לאחר…
הסולם: והאי איהו כאלו וכו': וזה, הנשבע לשקר, הוא כאלו השליך משמים ארץ תפארת ישראל. שואל, ומי נתן הארץ בשמים, שאומר, השליך משמים ארץ. ומשיב, אלא ודאי, זו היא השכינה שנקראת ארץ, ותפארת, הנקרא שמים, הוא עמה, שלא נפרד ממנה אפילו בנפילה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: