דוד ויוסף - משנאת אחים לכריעה והשתחוויה
מקץ · ׳ויוסף הוא השליט על הארץ׳ - דרשות ׳ועתה ירום ראשי׳ ומלכות יוסף כשמש · מאמר 7 · פיסקה 2 · דף קצח ע"א
לשון הזוהר
דָּוִד מַלְכָּא, שָׂנְאוּ לֵיהּ אֲחוֹי, דָּחוּ לֵיהּ מִנַּיְיהוּ - קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָרִים לֵיהּ עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא. אֲתָא חֲמוֹי - עָרַק מִקַּמֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָרִים לֵיהּ עַל כָּל מַלְכוּתֵיהּ, וְכֻלְּהוּ הֲווּ כָּרְעִין וְסָגְדִין קַמֵּיהּ. וְיוֹסֵף דָּחוּ לֵיהּ אֲחוּי, לְבָתַר כֻּלְּהוּ כָּרְעוּ וּסְגִידוּ קַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה׳.
תרגום
אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ שָׂנְאוּ אֶחָיו, דָּחוּ אוֹתוֹ מֵהֶם - הקב"ה הֵרִים אוֹתוֹ עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. בָּא חָמִיו - בָּרַח מִלְּפָנָיו, הקב"ה הֵרִים אוֹתוֹ עַל כָּל מַלְכוּתוֹ, וְכֻלָּם הָיוּ כוֹרְעִים וְסוֹגְדִים לְפָנָיו. וְאֶת יוֹסֵף דָּחוּ אֶחָיו, אַחַר כָּךְ כֻּלָּם כָּרְעוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה׳ (בראשית מב, ו).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דוד מלכא, שנאו ליה אחוי, דחו ליה מנייהו - קודשא בריך הוא ארים ליה על כל בני עלמא. אתא חמוי - ערק מקמיה, קודשא בריך הוא ארים ליה על כל מלכותיה, וכלהו הוו כרעין וסגדין קמיה. ויוסף דחו ליה אחוי, לבתר כלהו כרעו וסגידו קמיה, הדא הוא דכתיב ׳ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה׳.
התרגום: את דוד המלך שנאו אחיו, דחו אותו מהם - הקב"ה הרים אותו על כל בני העולם. בא חמיו - ברח מלפניו, הקב"ה הרים אותו על כל מלכותו, וכלם היו כורעים וסוגדים לפניו. ואת יוסף דחו אחיו, אחר כך כלם כרעו והשתחוו לפניו, זהו שכתוב ׳ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה׳ (בראשית מב, ו).
מן המפרשים
הסולם: דוד מלכא וכו': דוד המלך, שנאו אותו אחיו, ודחו אותו מהם, הקב"ה הרימו על כל בני העולם. בא חמיו שאול, וברח מפניו, הרימו הקב"ה על כל הממלכות, וכולם היו כרעים ומשתחוים לפניו. ויוסף, דחו אותו אחיו, לאחר כך כולם כרעו והשתחוו לפניו.…
אור יקר: על כל בני עלמא, ועביד ליה רישא דכולא, וכולהו אתכפיין תחותיה, דוד מלכא אחוי שנאו ליה ודחו ליה מנייהו, קב״ה ארים ליה.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: