אבדן יוסף - הסתלקות תוספת הרוח והשכינה מיעקב
מקץ · ׳וירא יעקב כי יש שבר במצרים׳ - סוד תוספת הרוח וגלגולי ברית השלום · מאמר 6 · פיסקה 7 · דף קצז ע"ב
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאִתְאֲבִיד יוֹסֵף מֵאֲבוֹי, יַעֲקֹב אָבִיד הַהוּא תּוֹסֶפֶת רוּחָא דְּהֲוָה לֵיהּ, וְאִסְתַּלְּקַת מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא. לְבָתַר מַה כְּתִיב, ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ (בראשית מה, כז). וְכִי עַד הַשְׁתָּא מִית הֲוָה. אֶלָּא הַהוּא תּוֹסֶפֶת רוּחָא אִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, וְלָא הֲוָה בְּגַוֵּיהּ, בְּגִין דְּעִצְבוֹנָא דְּהֲוָה בֵּיהּ גָּרְמָא לֵיהּ, (ואי גרמא ליה הא) (ס"א דלא) לָא הֲוָה רוּחֵיהּ בְּקִיּוּמֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳. וְהָכָא (כתיב ׳וירא יעקב׳) - דְּעַד כְּעָן לָא אִתְבַּשַּׂר. מְנָא הֲוָה יָדַע. אֶלָּא ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳, דְּחָמָא לְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא דְּאָזְלֵי לְמִצְרַיִם, וּמַיְיתָן עִבּוּרָא (הדא הוא דכתיב ׳וירא יעקב׳).
תרגום
וּבֹא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁאָבַד יוֹסֵף מֵאָבִיו, יַעֲקֹב אִבֵּד אוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה בּוֹ, וְהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה. אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ (בראשית מה, כז) - וְכִי עַד עַכְשָׁו הָיָה מֵת? אֶלָּא אוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת הָרוּחַ הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה וְלֹא הָיְתָה בְתוֹכוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָעֶצֶב שֶׁהָיָה בּוֹ גָּרַם לוֹ, (וְאִם גָּרַם לוֹ, הֲרֵי) שֶׁלֹּא הָיְתָה רוּחוֹ בְּקִיּוּמָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳. וְכָאן כָּתוּב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳ (בראשית מב, א) - שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הִתְבַּשֵּׂר. מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ? אֶלָּא ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳, שֶׁרָאָה אֶת כָּל דַּיָּרֵי הָאָרֶץ שֶׁהוֹלְכִים לְמִצְרַיִם וּמְבִיאִים תְּבוּאָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, כיון דאתאביד יוסף מאבוי, יעקב אביד ההוא תוספת רוחא דהוה ליה, ואסתלקת מניה שכינתא. לבתר מה כתיב, ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳ (בראשית מה, כז). וכי עד השתא מית הוה. אלא ההוא תוספת רוחא אסתלק מניה שכינתא, ולא הוה בגויה, בגין דעצבונא דהוה ביה גרמא ליה, (ואי גרמא ליה הא) (ס"א דלא) לא הוה רוחיה בקיומיה, ובגין כך ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳. והכא (כתיב ׳וירא יעקב׳) - דעד כען לא אתבשר. מנא הוה ידע. אלא ׳וירא יעקב׳, דחמא לכל דיירי ארעא דאזלי למצרים, ומייתן עבורא (הדא הוא דכתיב ׳וירא יעקב׳).
התרגום: ובא ראה, כיון שאבד יוסף מאביו, יעקב אבד אותה תוספת הרוח שהיתה בו, והסתלקה ממנו השכינה. אחר כך מה כתוב? ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳ (בראשית מה, כז) - וכי עד עכשו היה מת? אלא אותה תוספת הרוח הסתלקה ממנו השכינה ולא היתה בתוכו, משום שהעצב שהיה בו גרם לו, (ואם גרם לו, הרי) שלא היתה רוחו בקיומה, ומשום כך ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳. וכאן כתוב ׳וירא יעקב׳ (בראשית מב, א) - שעד עכשו לא התבשר. מנין היה יודע? אלא ׳וירא יעקב׳, שראה את כל דירי הארץ שהולכים למצרים ומביאים תבואה. זהו שכתוב ׳וירא יעקב׳.
מן המפרשים
נזר ישראל: ות"ח כיון דאתאבד יוסף כו'. וכן יעקב הוי ליה רוח מאצילות. וכד אתאביד יוסף אבד האי תוספת דאצילות, ולבתר 'ותחי רוח יעקב אביהם': @
הסולם: ות"ח כיון דאתאביד וכו': ובוא וראה, כיון שנאבד יוסף מאביו יעקב, אבד יעקב את תוספת הרוח, שהיה בו, דהיינו הג"ר, ונסתלקה ממנו השכינה. אחר כך מה כתוב, ותחי רוח יעקב אביהם , ושואל, וכי עד עתה היה מת. ומשיב, אלא תוספת רוח הזה נסתלקה…
נפש דוד: אלא וירא יעקב דחמא לכל דיירי ארעא כו': כדמפרש והולך לקמן קצ"ח א'. ובא להוציא בלשון מנא הוי ידע מדברי הבראשית רבה דדרש סבר שהבין שיוסף שם. ואיפשר היה לפרש פשט הלשון דכאן דר"ל דמזה דכל דיירי ארעא אתו למזבן עבורא במצרים, ראה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: