׳וירא יעקב כי יש שבר במצרים׳
סוד תוספת הרוח וגלגולי ברית השלום
׳משא דבר ה'׳ - לשאר עמים לטוב ולישראל לרע
׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו וְגוֹ'׳ (בראשית מב, א). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ׳מַשָּׂא דְבַר יהו"ה עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם יהו"ה נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א) - בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן. ׳מַשָּׂא דְבַר יהו"ה׳ - בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה שֶׁאָמַר מַשָּׂא, לָמָּה מַשָּׂא? אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא עַל הַדִּין שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים וְאָמַר מַשָּׂא - זֶה לְטוֹב. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא עַל יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר מַשָּׂא - זֶה לְרַע.
בלשון הזוהר
׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו וְגו'׳ (בראשית מב, א). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר, ׳מַשָּׂא דְבַר יהו"ה עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם יהו"ה נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ וְיוֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א) - הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ. ׳מַשָּׂא דְּבַר יהו"ה׳ - בְּכָל הַנֵּי אֲתַר דְּקָאֲמַר מַשָּׂא, מַשָּׂא אַמַּאי. אֶלָּא, בְּכָל אֲתַר דְּאִיהוּ עַל דִּינָא דִּשְׁאָר עַמִּין וְאָמַר מַשָּׂא - לְטַב. בְּכָל אֲתַר דְּאִיהוּ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר מַשָּׂא - לְבִישׁ.
מעמסת הדין על הקב"ה - משא לעמים ולישראל משני הצדדים
בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא עַל הַדִּין שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים לְטוֹב, מִשּׁוּם שֶׁמַּשָּׂא הוּא מַעֲמָסָה, כִּבְיָכוֹל זוֹ מַעֲמָסָה עַל הקב"ה הַשָּׁלוֹם שֶׁל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּכְשֶׁנִּגְזָר הַדִּין עֲלֵיהֶם, עוֹבֶרֶת מִמֶּנּוּ הַמַּעֲמָסָה הַזּוֹ שֶׁהוּא סוֹבֵל עֲלֵיהֶם. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּגְזָר דִּין עַל יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר מַשָּׂא, כִּבְיָכוֹל מַעֲמָסָה הִיא עַל הקב"ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ מַשָּׂא מֵהַצַּד הַזֶּה וּמֵהַצַּד הַזֶּה, זוֹ מַעֲמָסָה.
בלשון הזוהר
בְּכָל אֲתַר דְּאִיהוּ עַל דִּינָא דִשְׁאָר עַמִין, לְטַב, בְּגִין דְּמַשָּׂא מָטוּלָא אִיהוּ, כִּבְיָכוֹל מָטוּלָא אִיהוּ עֲלֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שָׁלוֹם דְּעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְכַד אִתְגְּזַר דִּינָא עֲלַיְיהוּ מַעֲבַר מִנֵּיהּ הַהוּא מָטוּלָא דְּאִיהוּ סָבִיל עֲלַיְיהוּ. בְּכָל אֲתַר דְּדִינָא אִתְגְּזַר עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר מַשָּׂא, כִּבְיָכוֹל מָטוּלָא אִיהוּ עֲלֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְּגִין כָּךְ מַשָּׂא מֵהַאי גִיסָא, וּמֵהַאי גִיסָא, מָטוּלָא אִיהוּ.
׳יוצר רוח אדם בקרבו׳ - דרגת מקור כל הרוחות והנשמות
כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ׳ (ישעיה נא, יג) - לָמָּה צָרִיךְ ׳וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳? וְכִי לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא יֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם׳? אֶלָּא לְהַרְאוֹת דַּרְגָּה יְדוּעָה, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם עוֹמְדוֹת בְּאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאָמַר ׳נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ׳ (ישעיה נא, יג) - אַמַּאי אִצְטְרִיךְ ׳וְיוֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳. וְכִי לָא הֲוֵינָא יָדְעֵי דְּאִיהוּ יוֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם׳. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דַרְגָּא יְדִיעָא, דְּכָל רוּחִין וְנִשְׁמָתִין דְּעַלְמָא, בְּהַהוּא דַּרְגָּא קָיְימִין.
משל העיבור - עיצוב הנשמה במעלה עד שנברא האדם
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה. אִם אָמַר ׳וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם׳ (זכריה יב, א) - וְלֹא יוֹתֵר - יָפֶה. אֲבָל מַה זֶּה ׳בְּקִרְבּוֹ׳? אֶלָּא זֶה סוֹד בִּשְׁנֵי צְדָדִים, שֶׁהֲרֵי מֵהַנָּהָר הַהוּא שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, מִשָּׁם יוֹצְאוֹת וּפוֹרְחוֹת כָּל הַנְּשָׁמוֹת וּמִתְכַּנְּסוֹת לְמָקוֹם אֶחָד, וְאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה הִיא יֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ - וְזֶה כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת מִן הַזָּכָר, וְאוֹתוֹ הַוָּלָד מְצַיֶּרֶת לָהּ בְּמֵעֶיהָ, עַד שֶׁהַכֹּל מִצְטַיֵּר בְּצִיּוּר מֻשְׁלָם בְּמֵעֶיהָ. כָּךְ ׳וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ - בְּקִרְבּוֹ זֶה עוֹמֵד, עַד שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם בָּעוֹלָם וְנוֹתֵן לוֹ.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַאי קְרָא קַשְׁיָא. אִי אָמַר ׳וְיוֹצֵר רוּחַ אָדָם׳ (זכריה יב, א) - וְלָא יַתִּיר - יָאוֹת. אֲבָל ׳בְּקִרְבּוֹ׳ מַהוּ. אֶלָּא רָזָא אִיהוּ בִּתְרֵין סִטְרִין, דְּהָא מֵהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, מִתַּמָּן נָפְקֵי וּפָרְחֵי נִשְׁמָתִין כֻּלְּהוּ, וְאִתְכְּנִישׁוּ בְּאֲתַר חָד, וְהַהוּא דַרְגָּא אִיהוּ יוֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ - וְהַאי כְּאִתְּתָא דְאִתְעַבְּרָא מִן דְּכוּרָא, וְהַהוּא וְלָדָא צָרַת לָהּ בִּמְעָהָא, עַד דְּאִצְטַיֵּיר כֹּלָּא בְּצִיּוּרָא שְׁלִימוּ בִּמְעָהָא. כָּךְ ׳וְיוֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ - בְּקִרְבּוֹ קָיְימָא, עַד דְּאִתְבְּרֵי בַּר נָשׁ בְּעַלְמָא וְיָהִיב לֵיהּ.
פירוש שני - הרוח שאינה מתפשטת בגוף האדם החדש
דָּבָר אַחֵר ׳וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א) - בְּקִרְבּוֹ שֶׁל אָדָם מַמָּשׁ. מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר נִבְרָא הָאָדָם והקב"ה נוֹתֵן לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ וְיוֹצֵא לָאֲוִיר שֶׁל הָעוֹלָם, אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁבְּתוֹכוֹ לֹא מוֹצֵאת גּוּף לְהִתְפַּשֵּׁט בְּתוֹכוֹ, וְעוֹמֶדֶת בְּצַד אֶחָד בְּתוֹכוֹ. וּכְשֶׁאָדָם מִתְפַּשֵּׁט גּוּפוֹ, אוֹתָהּ הָרוּחַ מִתְפַּשֶּׁטֶת וְנוֹתֶנֶת בּוֹ כֹּחַ. וְכֵן כְּמוֹ שֶׁהַגּוּף מִתְגַּדֵּל, כָּךְ הָרוּחַ נוֹתֶנֶת בּוֹ כֹּחַ שֶׁיִּתְחַזֵּק הָאָדָם עִמָּהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ יֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א) מַמָּשׁ. וְאִם תֹּאמַר, יֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם׳ מַה זֶּה? מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ הַהִיא צְרִיכָה כֹּחַ שֶׁלְּמַעְלָה יוֹתֵר לְהִסְתַּיֵּעַ עִמָּהּ, וְעַל כֵּן הקב"ה הוּא יֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳, וְנוֹתֵן לָהּ סִיּוּעַ בָּאָדָם.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳וְיוֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א) - בְּקִרְבּוֹ דְּאָדָם מַמָּשׁ. בְּגִין דְּכַד אִתְבְּרֵי בַר נָשׁ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לֵיהּ נִשְׁמָתֵיהּ, וְנָפִיק לַאֲוִירָא דְעַלְמָא, הַהוּא רוּחָא דִּבְגַוֵּיהּ, לָא אַשְׁכַּח גּוּפָא לְאִתְפַּשְּׁטָא בְּגַוֵּיהּ, וְקָיְימָא בְּסִטְרָא חַד בְּגַוֵּיהּ. וְכַד בַּר נָשׁ אִתְפַּשַׁט גּוּפֵיהּ, הַהוּא רוּחָא אִתְפַּשַּׁט, וְיָהִיב בֵּיהּ חֵילָא. וְכֵן כְּגַוְונָא דְגוּפָא אִתְרַבֵּי, הָכִי רוּחָא יָהִיב חֵילָא בֵּיהּ, לְאִתְתַּקְּפָא בַּר נַשׁ בַּהֲדֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ יוֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א) מַמָּשׁ. וְאִי תֵימָא יוֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם׳ מַהוּ, בְּגִין דְהַהוּא רוּחָא, אִצְטְרִיךְ חֵילָא דִלְעֵילָא יַתִּיר לְאִסְתַּיְיעָא בַּהֲדֵיהּ, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ יוֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳, וְיָהִיב לֵיהּ סִיּוּעָא בְּבַר נָשׁ.
תיקון הרוח כתיקון הגוף - הוספת רוח להתתקן
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאוֹתָהּ הָרוּחַ צְרִיכָה סִיּוּעַ - כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹתוֹ הָאָדָם וּכְמוֹ שֶׁאוֹתוֹ הַגּוּף נִתְקָן, כָּךְ גַּם מְתַקְּנִים לוֹ אֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ וּמוֹסִיפִים לוֹ רוּחַ לְהִתְתַּקֵּן, וְזֶה הוּא ׳יֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד הַהוּא רוּחָא אִצְטְרִיךְ סִיּוּעָא - כְּגַוְונָא דְאִיהוּ הַהוּא בַּר נָשׁ, וּכְגַוְונָא דְּהַהוּא גוּפָא אִתְתַּקַּן, הָכִי נָמֵי הַהוּא רוּחָא מְתַקְנִין לֵיהּ, וְאוֹסְפִין לֵיהּ רוּחָא לְאִתְתַּקְּנָא, וְדָא הוּא יוֹצֵר ׳רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ׳ (זכריה יב, א).
אבדן יוסף - הסתלקות תוספת הרוח והשכינה מיעקב
וּבֹא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁאָבַד יוֹסֵף מֵאָבִיו, יַעֲקֹב אִבֵּד אוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה בּוֹ, וְהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה. אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ (בראשית מה, כז) - וְכִי עַד עַכְשָׁו הָיָה מֵת? אֶלָּא אוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת הָרוּחַ הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה וְלֹא הָיְתָה בְתוֹכוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהָעֶצֶב שֶׁהָיָה בּוֹ גָּרַם לוֹ, (וְאִם גָּרַם לוֹ, הֲרֵי) שֶׁלֹּא הָיְתָה רוּחוֹ בְּקִיּוּמָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳. וְכָאן כָּתוּב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳ - שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הִתְבַּשֵּׂר. מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ? אֶלָּא ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳, שֶׁרָאָה אֶת כָּל דַּיָּרֵי הָאָרֶץ שֶׁהוֹלְכִים לְמִצְרַיִם וּמְבִיאִים תְּבוּאָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאִתְאֲבִיד יוֹסֵף מֵאֲבוֹי, יַעֲקֹב אָבִיד הַהוּא תּוֹסֶפֶת רוּחָא דְּהֲוָה לֵיהּ, וְאִסְתַּלְּקַת מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא. לְבָתַר מַה כְּתִיב, ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ (בראשית מה, כז). וְכִי עַד הַשְׁתָּא מִית הֲוָה. אֶלָּא הַהוּא תּוֹסֶפֶת רוּחָא אִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, וְלָא הֲוָה בְּגַוֵּיהּ, בְּגִין דְּעִצְבוֹנָא דְּהֲוָה בֵּיהּ גָּרְמָא לֵיהּ, (וְאִי גָּרְמָא לֵיהּ הָא) (ס"א: דְּלָא) לָא הֲוָה רוּחֵיהּ בְּקִיּוּמֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳. וְהָכָא כְּתִיב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳ - דְּעַד כְּעָן לָא אִתְבַּשַּׂר. מְנָא הֲוָה יָדַע. אֶלָּא ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳, דְּחָמָא לְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא דְּאָזְלֵי לְמִצְרַיִם, וּמַיְיתָן עִבּוּרָא - הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב׳.
דוד המלך מצטרף לאבות - ׳אבן מאסו הבונים לראש פנה׳
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, בֹּא רְאֵה, דָּוִד הַמֶּלֶךְ זָכָה לְהִתְחַבֵּר עִם הָאָבוֹת, וְיָרַשׁ אֶת מְקוֹמוֹ בְתוֹכָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳.
בלשון הזוהר
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, תָּא חֲזֵי, דָּוִד מַלְכָּא זָכָה לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, וְיָרִית דּוּכְתֵּיהּ בְּגַוַּויְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳.
מעשה בדרך מקפוטקיא ללוד - בקשת דבר תורה מרבי חזקיה
רַבִּי יֵיסָא וְרַבִּי חִזְקִיָּה הָיוּ הוֹלְכִים מִקַּפּוֹטְקִיָּא לְלוֹד, וְהָיָה עִמָּהֶם יְהוּדִי אֶחָד שֶׁמַּחֲזִיק נוֹד שֶׁל יַיִן. בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִזְקִיָּה, פְּתַח פִּיךְ וֶאֱמֹר דָּבָר אֶחָד מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הַמְעֻלִּים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר כָּל יוֹם לִפְנֵי הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יֵיסָא וְרִבִּי חִזְקִיָּה הֲווּ אָזְלֵי מִקַּפּוֹטְקִיָּא לְלוֹד, וְהֲוָה עִמְּהוֹן חַד יוּדָאי בְּמָטוּל דְּקַפְטִירָא דְחַמְרָא. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי יֵיסָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה, אַפְתַּח פּוּמָךְ וְאֵימָא חַד מִלָּה מֵאִינוּן מִילֵי מַעַלְיָיתָא דְאוֹרַיְיתָא, דְאַתְּ אֲמֵר בְּכָל יוֹמָא קַמֵּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא.
דרכי התורה מביאים נעימות שכינה ושלום בשני העולמות
פָּתַח וְאָמַר, ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם׳ (משלי ג, יז). ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם׳ - אֵלּוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. שֶׁמִּי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, הקב"ה מַשְׁרֶה עָלָיו אֶת נְעִימוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁלֹּא תָזוּז מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. ׳וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳ - שֶׁכָּל נְתִיבוֹת הַתּוֹרָה כֻּלָּם שָׁלוֹם. שָׁלוֹם לוֹ לְמַעְלָה, שָׁלוֹם לוֹ לְמַטָּה. שָׁלוֹם לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שָׁלוֹם לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאֲמַר, ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳ (משלי ג, יז). ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם׳ - אִלֵּין אָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא. דְּמַאן דְּאָזִיל בְּאָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁרֵי עֲלֵיהּ נְעִימוּתָא דִשְׁכִינְתָּא, דִּי לָא תַעֲדֵי מִנֵּיהּ לְעָלְמִין. ׳וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳ - דְּכֻלְּהוּ נְתִיבִין דְּאוֹרַיְיתָא כֻּלְּהוּ שְׁלָם. שְׁלָם לֵיהּ לְעֵילָא, שְׁלָם לֵיהּ לְתַתָּא. שְׁלָם לֵיהּ בְּעַלְמָא דֵין, שְׁלָם לֵיהּ בְּעַלְמָא דְאָתֵי.
שאלת היהודי - שני צדדים בפסוק: דרכים ונתיבות, נעם ושלום
אָמַר הַיְּהוּדִי הַהוּא, כְּמוֹ מַטְבֵּעַ בְּכִיס נִמְצָא בַּפָּסוּק הַזֶּה. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן לְךְ? אָמַר לָהֶם, שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, וְלָמַדְתִּי כָּאן דָּבָר (טוֹב) בַּפָּסוּק הַזֶּה. פָּתַח וְאָמַר, הַפָּסוּק הַזֶּה הוּא בִּשְׁנֵי גְוָנִים וּבִשְׁנֵי צְדָדִים. קוֹרְאִים בּוֹ דְּרָכִים וְקוֹרְאִים בּוֹ נְתִיבוֹת. קוֹרְאִים בּוֹ נֹעַם, וְקוֹרְאִים בּוֹ שָׁלוֹם. מִי הַדְּרָכִים וּמִי הַנְּתִיבוֹת? מִי הַנֹּעַם וּמִי הַשָּׁלוֹם?
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא יוּדָאי, אִיסִירָא (אסתרא) בְּקִיסְטְרָא בְּהַאי קְרָא אִשְׁתַּכַּח. אָמְרוּ לֵיהּ, מִנַיִן לָךְ. אָמַר לוֹן, מֵאַבָּא שְׁמַעְנָא, וְאוֹלִיפְנָא הָכָא בְּהַאי קְרָא מִלָּה (טבא). פָּתַח וְאֲמַר, הַאי קְרָא בִּתְרֵין גְּוָונִין אִיהוּ, וּבִתְרֵין סִטְרִין. קָרֵי בֵּיהּ דְּרָכִים, וְקָרֵי בֵּיהּ נְתִיבוֹת. קָרֵי בֵּיהּ נֹעַם, וְקָרֵי בֵּיהּ שָׁלוֹם. מַאן דְּרָכִים, וּמַאן נְתִיבוֹת. מַאן נֹעַם, וּמַאן שָׁלוֹם.
דרכי האבות שכרו בים הגדול - פתוחות לכל צדדי העולם
אֶלָּא דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ׳ (ישעיה מג, טז) - שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בַתּוֹרָה דֶּרֶךְ, זוֹ דֶרֶךְ פְּתוּחָה לַכֹּל. כַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ שֶׁפְּתוּחָה לְכָל אָדָם, כָּךְ דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם. אֵלּוּ הַדְּרָכִים שֶׁפְּתוּחִים מִן הָאָבוֹת, שֶׁכּוֹרִים בַּיָּם הַגָּדוֹל, וְנִכְנָסִים לְתוֹכוֹ, וּמֵאוֹתָם הַדְּרָכִים נִפְתָּחִים לְכָל עֵבֶר וּלְכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם׳, הַיְינוּ דִכְתִיב, ׳הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ׳ (ישעיהו מג, טז) - דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִקְרֵי בְּאוֹרַיְיתָא דֶרֶךְ, הוּא אוֹרַח פְּתִיחָא לְכֹלָּא. כְּהַאי אָרְחָא, דְּאִיהוּ פְּתִיחַ לְכָל בַּר נָשׁ, כָּךְ ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם׳. אִילֵין דְּרָכִים דְּאִינוּן פְּתִיחָן מֵאֲבָהָן, דְּכָרָאן בְּיַמָּא רַבָּא, וְעָאלִין בְּגַוֵּיהּ, וּמֵאִינוּן אוֹרְחִין מִתְפַּתְּחִין לְכָל עֵיבַר וּלְכָל סִטְרֵי עַלְמָא.
׳נעם׳ - אור העולם הבא היוצא ומעורר את הכל
וְהַנֹּעַם הַזֶּה הִיא נְעִימוּת שֶׁיּוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַבָּא, וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא מְאִירִים כָּל הַמְּאוֹרוֹת וְנִפְרָדִים לְכָל עֵבֶר, וְאוֹתוֹ הַטּוֹב וְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיּוֹנְקִים (נ"א: שֶׁיּוֹרְשִׁים) הָאָבוֹת נִקְרָא נֹעַם. דָּבָר אַחֵר - הָעוֹלָם הַבָּא נִקְרָא נֹעַם, וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר הָעוֹלָם הַבָּא, כָּל הַשִּׂמְחָה וְכָל הַטּוּב וְכָל הָאוֹרוֹת וְכָל הַחֵרוּת שֶׁל הָעוֹלָם מִתְעוֹרְרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא נֹעַם.
בלשון הזוהר
וְהַאי נֹעַם, הוּא נְעִימוּ דְּנָפַק מֵעַלְמָא דְאָתֵי, וּמֵעַלְמָא דְאָתֵי נָהֲרִין כָּל בּוּצִינִין, וּמִתְפַּרְשָׁן לְכָל עֵיבַר, וְהַהוּא טִיבוּ וְהַהוּא נְהוֹרָא דְּעַלְמָא דְאָתֵי, דְּיָנְקִין (נ"א: דְּיָרְתִין) אֲבָהָן, אִקְרֵי נֹעַם. דָּבָר אַחֵר - עַלְמָא דְאָתֵי אִקְרֵי נֹעַם, וְכַד אִתְעַר עַלְמָא דְאָתֵי, כָּל חֵדוּ וְכָל טִיבוּ וְכָל נְהוֹרִין וְכָל חֵירוּ דְעַלְמָא אִתְעַר, וּבְגִינִי כָּךְ אִקְרֵי נֹעַם.
מנוחת רשעי גיהנם בשבת - עוררות שמחת ׳ויהי נעם׳ במוצאיה
וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, הָרְשָׁעִים שֶׁל הַגֵּיהִנֹּם, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנֶסֶת הַשַּׁבָּת, כֻּלָּם נָחִים, וְיֵשׁ לָהֶם חֵרוּת וּמְנוּחָה. בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת, יֵשׁ לָנוּ לְעוֹרֵר שִׂמְחָה עֶלְיוֹנָה עָלֵינוּ שֶׁנִּנָּצֵל מֵאוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ שֶׁל הָרְשָׁעִים שֶׁנִּדּוֹנוּ (ס"א: שֶׁחָזְרוּ) מִן הַשָּׁעָה הַהִיא וָהָלְאָה. וְיֵשׁ לָנוּ לְהִתְעוֹרֵר וְלוֹמַר, ׳וִיהִי נֹעַם יהו"ה אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ׳ (תהלים צ, יז) - זֶהוּ הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, שִׂמְחַת (ס"א: חֵרוּת) הַכֹּל, וְעַל כֵּן ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם׳.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנִינָן, חַיָּיבִין דְּגֵיהִנֹּם, בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל שַׁבַּתָּא, נָיְיחִין כֻּלְּהוּ, וְאִית לְהוּ חֵירוּת וְנַיְיחָא. בְּשַׁעְתָּא דְּנָפִיק שַׁבַּתָּא, אִית לָן לְאִתְעָרָא חֵידוּ עִלָּאָה עֲלָנָא, דְּנִשְׁתֵּזִיב מֵהַהוּא עוֹנָשָׁא דְחַיָּיבַיָא דְּאִתְדָּנוּ (ס"א: דְּאַהְדָּרוּ) מֵהַהִיא שַׁעְתָּא וּלְהָלְאָה. וְאִית לָן לְאִתְעָרָא וְלֵימָא, ׳וִיהִי נֹעַם יהו"ה אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ׳ (תהילים צ, יז) - דָּא הוּא נֹעַם עִלָּאָה, חֵידוּ (ס"א: חֵירוּ) דְּכֹלָּא, וְעַל דָּא ׳דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם׳.
׳כל נתיבתיה שלום׳ - מלכות יוסף במצרים ללא ידיעת יעקב
׳וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם׳ (משלי ג, יז), מִי זֶה ׳נְתִיבתֶיהָ׳? אֵלּוּ הֵם הַשְּׁבִילִים שֶׁיּוֹצְאִים מִלְמַעְלָה, וְאֶת כֻּלָּם לוֹקֵחַ הַבְּרִית הַיְחִידִי שֶׁנִּקְרָא שָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַבַּיִת, וּמַכְנִיס אוֹתָם לַיָּם הַגָּדוֹל כְּשֶׁהוּא בִּגְבוּרָתוֹ, וְאָז נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם׳. בֹּא רְאֵה, יוֹסֵף הָיָה בְּרִית שָׁלוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ בְּמִצְרַיִם וְשַׁלִּיט עַל הָאָרֶץ. וְיַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ.
בלשון הזוהר
׳וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳ (משלי ג, יז), מַאן ׳נְתִיבוֹתֶיהָ׳. אִלֵּין אִינוּן שְׁבִילִין דְּנָפְקִין מִלְּעֵילָא, וְכֻלְּהוּ נָקִיט לוֹן בְּרִית יְחִידָאי, דְּאִיהוּ אִקְרֵי שָׁלוֹם, שְׁלָמָא דְבֵיתָא, וְאָעִיל לוֹן לְיַמָא רַבָּא, כַּד אִיהוּ בְּתוּקְפֵיהּ, וּכְדֵין יָהִיב לֵיהּ שְׁלָמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳. תָּא חֲזֵי, יוֹסֵף בְּרִית שָׁלוֹם הֲוָה, וְהֲוָה בְּמִצְרַיִם מַלְכָּא, וְשַׁלִּיט עַל אַרְעָא. וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא, לָא הֲוָה יָדַע.
׳למה תתראו׳ - הסתרת יעקב ובניו כרעבים בפני מצרים
וְעִם כָּל זֶה, לְיַעֲקֹב הָיָה שֶׁבֶר, כְּדֵי לִקְנוֹת תְּבוּאָה בְּמִצְרַיִם, וְרָאָה שֶׁהוּא שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר, שֶׁיֵּרְדוּ בָנָיו לְמִצְרַיִם. ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ׳ - כְּדֵי שֶׁלֹּא תַרְאוּ עַצְמְכֶם אֶלָּא כְּמוֹ רְעֵבִים, כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם שֹׂבַע.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, יַעֲקֹב הֲוָה לֵיהּ תַּבְרָא, בְּגִין לְמִזְבַּן עִבּוּרָא בְּמִצְרַיִם, וְחָמָא דְּאִיהוּ תְּבִירָא עַל תְּבִירָא, דְּיֵחֲתוּן בְּנוֹי לְמִצְרַיִם. ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ׳ - בְּגִין דְּלָא תַחֲמוּן גּוּפַיְיכוּ, אֶלָּא כִּרְעֵבִין, כְּגוּבְרִין דְּלֵית לוֹן שָׂבְעָא.
סוד ׳למה תתראו׳ - הסתר בעת צרה שלא להתפס בחטא
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, וַדַּאי סוֹד יֵשׁ כָּאן, שֶׁהֲרֵי בְּכָל זְמַן שֶׁהוּא צַעַר בָּעוֹלָם, לֹא צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתָּפֵס בַּחֲטָאָיו, וְעַל כֵּן אָמַר ׳לָמָּה תִּתְרָאוּ׳, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, וַדַּאי רָזָא הָכָא, דְּהָא בְּכָל זִמְנָא דְצַעֲרָא אִיהוּ בְּעַלְמָא, לָא בָּעֵי בַּר נָשׁ, לְאַחֲזָאָה גַרְמֵיהּ בְּשׁוּקָא, בְּגִין דְּלָא יִתָּפֵס בְּחוֹבוֹי, וְעַל דָּא אָמַר ׳לָמָּה תִּתְרָאוּ׳, וְהָא אִתְּמָר.
שבר כפשוטו - הרעב שנשלח להורדת יעקב ובניו למצרים
דָּבָר אַחֵר ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם׳ (בראשית מב, א) - תְּבוּאָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי עַל כֵּן שָׁלַח הקב"ה רָעָב לָעוֹלָם, כְּדֵי לְהוֹרִיד אֶת יַעֲקֹב וְאֶת בָּנָיו לְשָׁם, וְעַל זֶה רָאָה אֶת בְּנֵי הָאָרֶץ שֶׁהָיוּ מְבִיאִים מִשָּׁם תְּבוּאָה.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם׳ (בראשית מב, א) - עִבּוּר מַמָּשׁ, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דָּא שַׁדַּר כַּפְנָא בְּעַלְמָא, בְּגִין לְנַחֲתָא לְיַעֲקֹב וּבְנוֹי לְתַמָּן, וְעַל דָּא חָמָא בְּנֵי אַרְעָא, דְּהֲווּ מַיְיתִין מִתַּמָּן עִבּוּר.
חלוקת יעקב ועשו - שבר מצרים כרמז לגלות וחשבון רד"ו
׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם׳ (בראשית מב, א) - בְּשָׁעָה שֶׁמֵּת יִצְחָק, בָּאוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו לַחֲלֹק, וְעֵשָׂו יָצָא מֵחֶלְקוֹ שֶׁל הָאָרֶץ וּמֵהַכֹּל, וְיַעֲקֹב שֶׁיִּסְבֹּל אֶת הַגָּלוּת יִטֹּל הַכֹּל. וְעַל זֶה רָאָה אוֹתוֹ הַשֶּׁבֶר שֶׁהָיָה לוֹ בְּמִצְרַיִם הוּא וּבָנָיו לִסְבֹּל אֶת הַגָּלוּת, וְעַל זֶה ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ׳ - מִלִּפְנֵי הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא עֲלֵיכֶם מְקַטְרֵג. ׳וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה׳ - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ רְד"וּ, כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם.
בלשון הזוהר
׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם׳ (בראשית מב, א) - בְּשַׁעְתָּא דְמִית יִצְחָק, אָתוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו לְמִפְלַג, וְעֵשָׂו נָפַק מֵחוּלָקֵיהּ דְּאַרְעָא וּמִכֹּלָּא, וְיַעֲקֹב דְּיִסְבּוֹל גָּלוּתָא יִטּוֹל כֹּלָּא. וְעַל דָּא חָמָא הַהוּא תְּבִירָא דְּהֲוָה לֵיהּ בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבְנוֹי לְמִסְבַּל גָּלוּתָא, וְעַל דָּא ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִתְרָאוּ׳ - מִקַּמֵי דִינָא דִלְעֵילָא, דְּלָא יִשְׁתַּכַּח עֲלַיְיכוּ מְקַטְרְגָא. ׳וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם רְדוּ שָׁמָּה׳ - הָא אוּקְמוּהָ רד"ו, חוּשְׁבַּן דָּא הֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם.
׳ויוסף הוא השליט על הארץ׳
דרשות ׳ועתה ירום ראשי׳ ומלכות יוסף כשמש
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.