ממלכת הזוהר › זוהר › מקץ › מאמר 5: ׳אחרי הודיע אלהים אותך׳ - חכמת יוסף ושכר שמירת הברית בשני העולמות › פיסקה 13 (קצו ע"ב)

חיים ששוררים בעולם הבא - חשכת השמש מיום חורבן המקדש

מקץ · ׳אחרי הודיע אלהים אותך׳ - חכמת יוסף ושכר שמירת הברית בשני העולמות · מאמר 5 · פיסקה 13 · דף קצו ע"ב

לשון הזוהר

׳כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלְךָ׳ (קהלת ט, ט), בְּגִין דְּאִיהִי אִתְקַשְּׁרַת בַּחַיִּים, וְאִיהִי עוֹלָם דְּחַיִּין שָׁרְיָין בֵּיהּ. דְּהָא עַלְמָא דָא, לָא שַׁרְיָין בֵּיהּ חַיִּים, בְּגִין דְּאִינוּן ׳תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ׳, וְלָא מָטָאן הָכָא אִינוּן נְהוֹרִין דְּהַהוּא שִׁמְשָׁא, וְאִסְתַּלָּקוּ מֵעַלְמָא מִיּוֹמָא דְּאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא, דִּכְתִיב, ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגו'׳ (ישעיהו יג, י) - מַאי ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ׳, דְּסָלִיק נְהוֹרֵיהּ וְלָא נָהִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הַצַּדִּיק אָבַד וְגו'׳ (ישעיהו נז, א). ׳כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים׳ - דָּא הוּא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, וּבְעִינָן לְמֵיעַל סִיהֲרָא בְּשִׁמְשָׁא וְשִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, דְּלָא לְאַפְרָשָׁא לוֹן, וְדָא הוּא חוּלָקָא דְּבַר נָשׁ, לְמֵיעַל בְּהוּ לְעַלְמָא דְאָתֵי.

תרגום

׳כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךְ׳ (קהלת ט, ט), מִשּׁוּם שֶׁהִיא נִקְשֶׁרֶת בַּחַיִּים, וְהִיא הָעוֹלָם שֶׁשּׁוֹרִים בּוֹ חַיִּים. שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא שׁוֹרִים בּוֹ חַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁהֵם ׳תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ׳, וְלֹא מַגִּיעִים לְכָאן אוֹתָם הָאוֹרוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיה יג, י). מַה זֶּה ׳חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ׳? שֶׁסִּלֵּק אֶת אוֹרוֹ וְלֹא מֵאִיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַצַּדִּיק אָבָד וְגוֹ'׳ (שם נז, א). ׳כִּי הוּא חֶלְקְךְ בַּחַיִּים׳ (קהלת ט, ט) - זֶהוּ הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַלְּבָנָה. וּצְרִיכִים לְהַכְנִיס הַלְּבָנָה בַּשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּלְּבָנָה שֶׁלֹּא לְהַפְרִידָם, וְזֶה הוּא חֵלֶק הָאָדָם לְהִכָּנֵס עִמָּם לָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳כל ימי חיי הבלך׳ (קהלת ט, ט), בגין דאיהי אתקשרת בחיים, ואיהי עולם דחיין שריין ביה. דהא עלמא דא, לא שריין ביה חיים, בגין דאינון ׳תחת השמש׳, ולא מטאן הכא אינון נהורין דההוא שמשא, ואסתלקו מעלמא מיומא דאתחריב בי מקדשא, דכתיב, ׳חשך השמש בצאתו וגו'׳ (ישעיהו יג, י) - מאי ׳חשך השמש׳, דסליק נהוריה ולא נהיר, כמה דאת אמר ׳הצדיק אבד וגו'׳ (ישעיהו נז, א). ׳כי הוא חלקך בחיים׳ - דא הוא שמשא בסיהרא, ובעינן למיעל סיהרא בשמשא ושמשא בסיהרא, דלא לאפרשא לון, ודא הוא חולקא דבר נש, למיעל בהו לעלמא דאתי.

התרגום: ׳כל ימי חיי הבלך׳ (קהלת ט, ט), משום שהיא נקשרת בחיים, והיא העולם ששורים בו חיים. שהרי העולם הזה לא שורים בו חיים, משום שהם ׳תחת השמש׳, ולא מגיעים לכאן אותם האורות של אותה השמש, והסתלקו מהעולם מיום שנחרב בית המקדש, שכתוב ׳חשך השמש בצאתו וגו'׳ (ישעיה יג, י). מה זה ׳חשך השמש׳? שסלק את אורו ולא מאיר, כמו שנאמר ׳הצדיק אבד וגו'׳ (שם נז, א). ׳כי הוא חלקך בחיים׳ (קהלת ט, ט) - זהו השמש עם הלבנה. וצריכים להכניס הלבנה בשמש והשמש בלבנה שלא להפרידם, וזה הוא חלק האדם להכנס עמם לעולם הבא.

מן המפרשים

מקדש מלך: שמשא בסיהרא כתב הרב הנז' טעם שנקרא זעיר שמש בתיקונים כתב לפי ששם מ"ה יו"ד פעמים יו"ד ה"א פ' ה"א וא"ו פ' וא"ו ה"א פ' ה"א גי' שמ"ש ובאוצ"ח כתב הטעם לפי שיש בו ב' פעמים ש"ך גי' שמש כמו המ' שנקרא תמר בשביל ב' ש"ך שבה:

אור החמה: כל ימי חיי הבלך המלכות נקראת הבל. וז"ש בגין דהא אתקשרת בחיים עם היות שהיא עלמא דמותא כנודע עתה כבר נקשרה בבינה כדפי' ונתקן המיתה שבה והנה באומרו ימי חיי הבלך שלל שלא נחשוב חיי העולם הזה הכלה לחיים. וז"ש דהא עלמא דא לא שריין…

מהרח"ו: מאי חשך השמש וגו'. פי' כי הוא אמר כי צריך לחבר המלכות הנקראת חלקך עם החיים הבאים מן השמש, ולזמנין לא מאטו תמן נהורין דשמשא, משמע כי השמש עצמו לעולם לא יחסר אורו, ואדרבה הוא הביא פסוק אחד הסותר את דבריו, והוא ' חשך השמש בצאתו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: