ממלכת הזוהר › זוהר › מקץ › מאמר 12: ׳ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף׳ - פחד החטא ופרעונו לדורות עד חזקיהו › פיסקה 6 (רב ע"א)

יישוב הקושיא - רוח שבורה מבריחה את יצר הרע בגאווה

מקץ · ׳ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף׳ - פחד החטא ופרעונו לדורות עד חזקיהו · מאמר 12 · פיסקה 6 · דף רב ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא וַדַּאי מַה דְּאִתְּמָר, דְּיִדְכּוֹר לֵיהּ בַּר נָשׁ הַהוּא יוֹמָא דְמוֹתָא - וַדַּאי הָכִי הוּא, בְּגִין דְּמִתְבַּר לִבָּא דְבַר נָשׁ, דְּהָא יֵצֶר הָרָע לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְּאֲתַר דְּאִשְׁתַּכַּח חֶדְוָה דְחַמְרָא, וְגַסּוּתָא דְרוּחָא, וְכַד אִשְׁתַּכַּח רוּחָא תְּבִירָא, כְּדֵין אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, וְלָא שַׁרְיָא בַּהֲדֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי לְאַדְכָּרָא לֵיהּ יוֹמָא דְמוֹתָא, וְיִתְבַּר גּוּפֵיהּ, וְאִיהוּ אָזִיל לֵיהּ.

תרגום

אֶלָּא וַדַּאי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ אָדָם אוֹתוֹ יוֹם הַמָּוֶת - וַדַּאי כֵּן זֶה, כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת לֵב הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹרֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת שִׂמְחַת הַיַּיִן וְגַסּוּת הָרוּחַ, וּכְשֶׁנִּמְצֵאת רוּחַ שְׁבוּרָה, אָז נִפְרָד מִמֶּנּוּ וְאֵין שׁוֹרֶה עִמּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהַזְכִּירוֹ אֶת יוֹם הַמָּוֶת, וְיִשָּׁבֵר גּוּפוֹ, וְהוּא הוֹלֵךְ לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא ודאי מה דאתמר, דידכור ליה בר נש ההוא יומא דמותא - ודאי הכי הוא, בגין דמתבר לבא דבר נש, דהא יצר הרע לא שריא אלא באתר דאשתכח חדוה דחמרא, וגסותא דרוחא, וכד אשתכח רוחא תבירא, כדין אתפרש מניה, ולא שריא בהדיה, ובגין כך בעי לאדכרא ליה יומא דמותא, ויתבר גופיה, ואיהו אזיל ליה.

התרגום: אלא ודאי מה שנתבאר שיזכר לו אדם אותו יום המות - ודאי כן זה, כדי לשבר את לב האדם, שהרי אין יצר הרע שורה אלא במקום שנמצאת שמחת היין וגסות הרוח, וכשנמצאת רוח שבורה, אז נפרד ממנו ואין שורה עמו, ומשום כך צריך להזכירו את יום המות, וישבר גופו, והוא הולך לו.

מן המפרשים

הסולם: אלא ודאי וכו': ומשיב, אלא ודאי מה שלמדנו שהאדם יזכיר לו יום המיתה, ודאי כן הוא, כדי לשבור הלב של האדם, כי יצר הרע אינו שורה אלא במקום שנמצא שמחת היין וגאות רוח, וכשנמצא רוח שבור באדם אז מתפרד ממנו, ואינו שורה עליו, וע"כ צריך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר