׳ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף׳
פחד החטא ופרעונו לדורות עד חזקיהו
כניסת האחים לבית יוסף - אוי לבלתי יודעי חשבון מעשיהם
׳וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף׳ (בראשית מג, יח) - רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי הָאָדָם שֶׁאֵין יוֹדְעִים וְאֵין מִסְתַּכְּלִים בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה. אוֹי לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבֹּעַ מֵהֶם דִּין עַל מַעֲשֵׂיהֶם, וְיָקוּם הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּטֶרֶם יִפָּרְדוּ הַנֶּפֶשׁ מִן הַגּוּף.
בלשון הזוהר
׳וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף׳ (בראשית מג, יח) - רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, דְּלָא יָדְעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלִין בְּאָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא. וַוי לוֹן בְּשַׁעְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיתֵי לְמִתְבַּע לוֹן דִּינָא עַל עוֹבָדֵיהוֹן, וְיָקוּם גּוּפָא וְנַפְשָׁא לְמֵיהַב חוּשְׁבָּנָא מִכָּל עוֹבָדֵיהוֹן, עַד לָא יִתְפָּרְשׁוּן נַפְשָׁא מִן גּוּפָא.
יום הדין - ספרים פתוחים והנשמה משוטטת בלא דעת דרכה
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא יוֹם הַדִּין, הַיּוֹם שֶׁסְּפָרִים פְּתוּחִים וּבַעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִים, מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַזְּמַן עוֹמֵד הַנָּחָשׁ בְּקִיּוּמוֹ לִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ, וְכָל הָאֵיבָרִים מִתְרַגְּשִׁים אֶצְלוֹ, וְהַנְּשָׁמָה נִפְרֶדֶת מִן הַגּוּף וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, וְאֵין יוֹדַעַת לְאֵיזוֹ דֶרֶךְ תֵּלֵךְ וּלְאֵיזֶה מָקוֹם מַעֲלִים אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּדִינָא אִיהוּ, יוֹמָא דְּסִפְרִין פְּתִיחָן, וּמָארֵיהוֹן דְּדִינָא קָיְימִין, בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא, קָיְימָא נָחָשׁ בְּקִיּוּמֵיהּ, לְנַשְׁכָא לֵיהּ, וְכָל שַׁיְיפֵי מִתְרַגְּשִׁין לְגַבֵּיהּ, וְנִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִן גּוּפָא, וְאָזְלָא וְשַׁטְיָא, וְלָא יָדְעַת לְאָן אָרְחָא תְּהַךְ, וּלְאָן אֲתַר סָלְקִין לָהּ.
יום הרוגז והנאצה - הזכרת יום המוות לשבירת היצר
אוֹי לְאוֹתוֹ הַיּוֹם! הַיּוֹם שֶׁל רֹגֶז וּנְאָצָה אוֹתוֹ הַיּוֹם. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לָאָדָם לְהַרְגִּיז אֶת יִצְרוֹ כָּל יוֹם, לְהַזְכִּיר לְפָנָיו אוֹתוֹ יוֹם שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִין הַמֶּלֶךְ, שֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתוֹ תַּחַת הָאָרֶץ לְהֵרָקֵב, וְהַנְּשָׁמָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
וַוי לְהַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְרוּגְזָא וּנְאִיצוּ הַהוּא יוֹמָא. בְגִין כָּךְ אִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאַרְגָּזָא יִצְרֵיהּ כָּל יוֹמָא, לְאַדְכָּרָא קַמֵּיהּ הַהוּא יוֹמָא, דְּיֵיקוּם בְּדִינָא דְמַלְכָּא, דְּקָא עָאלִין לֵיהּ תְּחוֹת אַרְעָא לְאִתְרַקְּבָא, וְנִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ.
ירגיז יצר טוב על הרע - ובאחרונה יזכיר יום המוות
וְשָׁנִינוּ, לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְיִשְׁתַּדֵּל אַחֲרָיו. אִם הוֹלֵךְ מִמֶּנּוּ - יָפֶה, וְאִם לָאו - יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהִנֵּה אֵין לְךְ דָּבָר לִשְׁבֹּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע אֶלָּא הַתּוֹרָה. אִם הוֹלֵךְ - מוּטָב, וְאִם לֹא - יַזְכִּיר לוֹ אֶת יוֹם הַמָּוֶת, כְּדֵי לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
וּתְנַן, לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, וְיִשְׁתַּדֵּל אֲבַתְרֵיהּ. אִי אָזִיל מִנֵּיהּ - יָאוֹת, וְאִי לָאו - יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא לֵית לָךְ מִלָּה לְתַבְרָא יֵצֶר הָרָע אֶלָּא אוֹרַיְיתָא. אִי אָזִיל - מוּטָב, וְאִי לָאו - יַדְכַּר לֵיהּ יוֹמָא דְמוֹתָא, בְּגִין לְתַבְּרָא לֵיהּ.
התמיהה על שבירת מלאך המוות - הרי זה שמחתו והרגו
כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, שֶׁהֲרֵי זֶה הוּא יֵצֶר הָרָע, וְזֶה הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְכִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת נִשְׁבָּר לִפְנֵי יוֹם הַמָּוֶת, וַהֲרֵי הוּא הַהוֹרֵג שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, וְנִשְׁמָע שֶׁזּוֹ שִׂמְחָה שֶׁלּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ מַסְטֶה אֶת בְּנֵי הָאָדָם תָּמִיד כְּדֵי לְהַמְשִׁיכָם לָזֶה?
בלשון הזוהר
הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא, דְהָא דָא הוּא יֵצֶר הָרָע, וְדָא הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְכִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת מִתְבַּר מִקַּמֵּי יוֹמָא דְמוֹתָא, וְהָא אִיהוּ קָטוֹלָא דִּבְנִי נָשָׁא הֲוֵי, וְאִשְׁתְּמַע דְּחֶדְוָה הוּא דִילֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ אַסְטֵי לוֹן לִבְנִי נָשָׁא תָּדִיר, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לוֹן לְדָא.
יישוב הקושיא - רוח שבורה מבריחה את יצר הרע בגאווה
אֶלָּא וַדַּאי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ אָדָם אוֹתוֹ יוֹם הַמָּוֶת - וַדַּאי כֵּן זֶה, כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת לֵב הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹרֶה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת שִׂמְחַת הַיַּיִן וְגַסּוּת הָרוּחַ, וּכְשֶׁנִּמְצֵאת רוּחַ שְׁבוּרָה, אָז נִפְרָד מִמֶּנּוּ וְאֵין שׁוֹרֶה עִמּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהַזְכִּירוֹ אֶת יוֹם הַמָּוֶת, וְיִשָּׁבֵר גּוּפוֹ, וְהוּא הוֹלֵךְ לוֹ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי מַה דְּאִתְּמָר, דְּיִדְכּוֹר לֵיהּ בַּר נָשׁ הַהוּא יוֹמָא דְמוֹתָא - וַדַּאי הָכִי הוּא, בְּגִין דְּמִתְבַּר לִבָּא דְבַר נָשׁ, דְּהָא יֵצֶר הָרָע לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְּאֲתַר דְּאִשְׁתַּכַּח חֶדְוָה דְחַמְרָא, וְגַסּוּתָא דְרוּחָא, וְכַד אִשְׁתַּכַּח רוּחָא תְּבִירָא, כְּדֵין אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, וְלָא שַׁרְיָא בַּהֲדֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי לְאַדְכָּרָא לֵיהּ יוֹמָא דְמוֹתָא, וְיִתְבַּר גּוּפֵיהּ, וְאִיהוּ אָזִיל לֵיהּ.
שמחת התורה מול שמחת היין - הגנת מעשים כשרים בחשבון
בֹּא רְאֵה, יֵצֶר טוֹב צָרִיךְ שִׂמְחָה שֶׁל תּוֹרָה, וְיֵצֶר הָרָע שִׂמְחָה שֶׁל יַיִן וְנִאוּפִים וְגַסּוּת רוּחַ, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהַרְגִּיז אוֹתוֹ תָּמִיד מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הַגָּדוֹל, יוֹם הַדִּין, יוֹם הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לְהָגֵן עָלָיו אֶלָּא מַעֲשָׂיו הַכְּשֵׁרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיָּגֵנּוּ עָלָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יֵצֶר טוֹב בָּעֵי חֶדְוָה דְאוֹרַיְיתָא, וְיֵצֶר רָע חֶדְוָה דְחַמְרָא, וְנִיאוּפִין וְגַסּוּתָא דְרוּחָא, וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַרְגָּזָא (ליה) תָּדִיר, מֵהַהוּא יוֹמָא רַבָּא, יוֹמָא דְדִינָא, יוֹמָא דְּחוּשְׁבְּנָא, דְּלֵית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לַאֲגָנָא עֲלֵיהּ, אֶלָּא עוֹבָדוֹי דְּכַשְׁרָן, דְּאִיהוּ עָבִיד בְּהַאי עַלְמָא, בְּגִין דְּיָגִינוּ עֲלֵיהּ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא.
פחד הגיבורים מעלם אחד - קל וחומר לדין הקב"ה
מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב. בֹּא רְאֵה, ׳וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁיםשבטי י-ה כִּי הוּבְאוּבמצרים בֵּית יוֹסֵף׳ (בראשית מג, יח). וּמַהשם ש כֻּלָּם הָיוּ גִבּוֹרִים,- כֻּלָּם חֲזָקִים, וְעֶלֶם אֶחָד שֶׁהֵבִיא אוֹתָם ׳לְבֵית יוֹסֵף׳ ואע"פ כן פָּחֲדוּמאימת הדין כשהובאו לפני המלך - כְּשֶׁיָּבֹא הקב"ה לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ לְדִין אֶת הָאָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. שיש לכל אדם להתיירא מאוד מאימת הדין.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף׳ (בראשית מג, יח). וּמַה כֻּלְּהוּ הֲווּ גִּיבָּרִין, כֻּלְּהוּ תַּקִּיפִין, וְחַד עוּלֵימָא דְּאַיְיתֵי לוֹן לְבֵיתָא דְיוֹסֵף, דַּחֲלוּ - כַּד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִתְבַּע לֵיהּ לְדִינָא לְבַר נָשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תשובה שלמה - החוזר בה נעשה תקיף כאילו לא חטא
מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לָאָדָם לְהִזָּהֵר בָּעוֹלָם הַזֶּהבעודו חי לְהִתְחַזֵּקבכל כוחו בדבקות באמונה ובבטחון בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,ואף אם ח"ו חטא וְיָשִׂים בּוֹ אֶת בִּטְחוֹנוֹ. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהוּא חוֹטֵא,לא יתייאש מן הרחמים לומר כפי אשר נטרד בעוה"ז כן יטרד לעוה"ב, אלא הדבר תלוי בו אִם יַחֲזֹר מִמֶּנּוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, הֲרֵי הוּא חָזָק,וחָזָק, וְיִתְחַזֵּק בּוֹיבטח בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ לֹאהוא מעולם. חָטָא.
בלשון הזוהר
בְּגִין כָּךְ בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאִזְדַּהֲרָא בְּהַאי עַלְמָא, לְאִתְתַּקְפָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיַשְׁוֵי בֵּיהּ רוֹחֲצָנֵיהּ. דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ חָטֵי, אִי יֶהדַר מִנֵּיהּ בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, הָא תַּקִּיף אִיהוּ, וְיִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּאִילּוּ לָא חָטָא.
פחד השבטים ממכירת יוסף - חטא שובר את כוח הלב
שֶׁהֲרֵי הַשְּׁבָטִים, מִשּׁוּם שֶׁחָטְאוּ עַל גְּנֵבַת יוֹסֵףזה הטעם האמיתי ש הָיוּ פוֹחֲדִים,כשהובאו לביתו של יוסף, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ לֹא הָיוּ פוֹחֲדִים כְּלָל,והיה בטחונם שלם בצורם, מה שפחדו הוא מִשּׁוּם שֶׁחֲטָאֵי הָאָדָם מְשַׁבְּרִים אֶת לִבּוֹ, וְאֵין לוֹ כְּלָל כֹּחַ.להיות שלם באמונתו. מָה הַטַּעַם? שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב נִשְׁבָּר עִמּוֹ, וְאֵין לוֹ כֹּחַ לְהִתְחַזֵּק עַל אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב׳ודרשו חז"ל (דברים כ, ח), הַיָּרֵאעיקר היראה היא אינה מן המלחמה אלא מן (שיראה זוֹ) מִן הַחֲטָאִים שֶׁבְּיָדוֹ, שֶׁהֵם שֶׁבֶר הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם.ולפיכך הירא מי שיש לו לירא מן החטאים שבידו -ישוב לביתו.
בלשון הזוהר
דְּהָא שִׁבְטִין, בְּגִין דְּחָטוּ עַל גְּנֵיבַת יוֹסֵף, הֲווּ דַּחֲלִין, דְּאִלְּמָלֵא לָא חָטוּ, לָא הֲווּ דָּחֲלִין כְּלַל, בְּגִין דְּחוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ מְתַבְּרִין לִבֵּיהּ, וְלֵית לֵיהּ חֵילָא כְּלַל. מַאי טַעְמָא, דְּהָא הַהוּא יֵצֶר הַטּוֹב אִתְבַּר עִמֵּיהּ, וְלֵית לֵיהּ חֵילָא לְאִתְתַּקְּפָא עַל הַהוּא יֵצֶר הָרָע, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב׳ (דברים כ, ח), הַיָּרֵא (דיראה דא) מֵחוֹבִין דְּבִידוֹי, דְּאִינוּן תְּבִירָא דְּלִבָּא דְּבַר נָשׁ.
עמידת הדין לדורות - פרעון חטאי השבטים במקום הצריך
וּבֹא רְאֵהשאפי' לְכַמָּה דוֹרוֹת נִפְרָע הקב"ה מֵאוֹתָם חֲטָאֵי הַשְּׁבָטִים, שֶׁהֲרֵי אֵין נֶאֱבָד מִלִּפְנֵי הקב"ה כְּלוּם, וְנִפְרָע מִדּוֹר לְדוֹר, וכעין שאמרו 'אין פורענות באה לעולם שאין בה מן עון העגל' (סנהדרין קב.) וכענין שאמרו בעשרה הרוגי מלכות (זוה"ח איכה מדרש משלי), וְהַדִּין תָּמִיד עוֹמֵד לְפָנָיו עַד שֶׁנִּפְרָע,כי המקטרג הנברא מן העבירה תובע עונש על העון עד שיתוקן וימחה לגמרי, וְשׁוֹרֶה הַדִּין בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ.ומשום כך ישוב לפני קונו מעבירות הישנות וגם מהחדשות, והעיקר תלוי בתשובה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, לְכַמָּה דָרִין אִתְפְּרַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֵאִינוּן חוֹבִין דְּשִׁבְטִין, דְּהָא לָא אִתְאֲבִיד מִקַּמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלוּם, וְאִתְפְּרַע מִדָּרָא לְדָרָא, וְדִינָא קָיְימָא קַמֵּיהּ תָּדִיר, עַד דְּאִתְפְּרַע, וְשָׁרֵי דִינָא בְּאֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ.
חטא חזקיהו בגילוי הנסתרות - עונש הימים הבאים מפי ישעיהו
והנהגה הזו של הפירעון היא אף לסוף כמה דורות, כדי שלא יאמר אדם - היום לא עשיתי רעה, אף שקודם לכן עשיתי. מִנַּיִן לָנוּ? שהקב"ה נפרע מדור לדור, וע"ז משיב מֵחִזְקִיָּהוּ. מלך יהודה. בשעה ש חִזְקִיָּהוּ חָטָא אֶת אוֹתוֹ הַחֵטְא, שֶׁגִּלָּה אֶת נִסְתְּרוֹת הקב"ה לִשְׁאָר הָעַמִּיםשלוחי מלך בבל שפתח לפניהם הארון והראה להם שתי לוחות הברית (ילקו"ש מלכים ב), עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְגַלּוֹת, ועי"ז נוצר פגם קלקול עליון [כי בכח הראייה והגילוי של עובדי ע"ז לסוד הנסתר הנשגב הזה, נוצר קשר וחיבור לקליפה שלהם לינק מן הקדושה היותר גבוהה ונסתרת (חו"ג דקליפה מיסוד דמלכות)] והקב"ה שָׁלַחאליו אֶת יְשַׁעְיָהוּהנביא וְאָמַר לוֹ, ׳הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךְ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ'׳ הרי שהדין שמור גם לדורי דורות - וכ"כ צריך האדם ליזהר להיות ירא מעוונותיו. (ישעיה לט, ו).
בלשון הזוהר
מְנָלָן, מֵחִזְקִיָּהוּ. חִזְקִיָּהוּ חָב הַהוּא חוֹבָא, דְּגָלֵי סְתִירִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לִשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּלָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדַּר לֵיהּ לִישַׁעְיָהוּ, וְאָמַר לֵיהּ, ׳הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבוֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְגו'׳ (ישעיהו לט, ו).
ברכה שורה רק בנסתר - גילויה מוסר שליטה לצד אחר
בֹּא רְאֵה כַּמָּה גָרַם אוֹתוֹ הַחֵטְא מִשּׁוּם שֶׁגִּלָּה מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתְגַּלָּה, נִתַּן הַמָּקוֹם לְמָקוֹם אַחֵר שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִשְׁלֹט עָלָיו. מִשּׁוּם כָּךְ אֵין בְּרָכָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם נִסְתָּר. וּבֵאֲרוּהָ, מַה שֶּׁהוּא (הָיָה) נִסְתָּר, הַבְּרָכָה (שֶׁהָיְתָה) שׁוֹרָה עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּלָּה, נִתַּן מָקוֹם לְמָקוֹם אַחֵר לִשְׁלֹט עָלָיו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה גָרִים הַהוּא חוֹבָא, בְּגִין דְּגַלֵּי מַה דְּהֲוָה סָתִים, דְּכֵיוָן דְּאִתְגְּלֵי, אִתְיְיהִיב דּוּכְתָּא לְאֲתַר אָחֳרָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ, לְשַׁלְּטָאָה עֲלֵיהּ. בְּגִין כָּךְ לָאו בְּרָכָה שַׁרְיָא, אֶלָּא בְּאֲתַר סָתִים. וְאוּקְמוּהָ, מַה דְּאִיהוּ (הוה) סָתִים, בְּרָכָה (דהוה) שַׁרְיָא עֲלוֹי. כֵּיוָן דְּאִתְגְּלֵי אִתְיְיהִיב דּוּכְתָּא, לְאֲתַר אָחֳרָא לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי.
כל מכבדיה הזילוה - דורון בבל לחזקיהו כפתח לחורבן
כָּתוּב ׳כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ׳ (איכה א, ח), וּבֵאֲרוּהָ - אֲבָל ׳כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ׳ - זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם נִשְׁלַח דּוֹרוֹן לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּתוּב ׳בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ׳ (ישעיה לט, א).
בלשון הזוהר
כְּתִיב, ׳כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ׳ (איכה א, ח), וְאוּקְמוּהָ - אֲבָל ׳כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ׳ - דָּא הוּא מַלְכוּת בָּבֶל, דְּהָא מִתַּמָּן אִשְׁתַּדַּר דּוֹרוֹן לִיְרוּשְׁלֵם, דִּכְתִיב, ׳בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרוֹדָךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ׳ (ישעיהו לט, א).
פֶּתֶק חִזְקִיָּהוּ לְבָבֶל - תִּקּוּן הַקְדָּמַת שְׁלוֹם הָאֱלוֹהַּ לִשְׁלוֹמוֹ
וּמַה כָּתוּב בָּהֶם? שָׁלוֹם לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְשָׁלוֹם לָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הַפֶּתֶק שֶׁלּוֹ מִמֶּנּוּ, הֶחֱזִיר עַל לִבּוֹ וְאָמַר: לֹא נָאֶה שֶׁעָשִׂיתִי שֶׁהִקְדַּמְתִּי אֶת שְׁלוֹם הָעֶבֶד לִשְׁלוֹם רַבּוֹ. קָם מִכִּסְאוֹ וּפָסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת, וְהֶחֱזִיר אֶת הַפֶּתֶק שֶׁלּוֹ, וְכָתַב אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם. וְכָךְ כָּתַב: שָׁלוֹם לָאֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל, שָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם, וְשָׁלוֹם לְחִזְקִיָּה. וְזֶהוּ ׳מְכַבְּדֶיהָ׳.
בלשון הזוהר
וּמַה כְּתִיב בְּהוּ, שְׁלָם לְחִזְקִיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וּשְׁלָם לֵאלָהָא רַבָּא וּשְׁלָם לִיְרוּשְׁלֵם. כֵּיוָן דְּנָפַק פִּתְקֵיהּ מִנֵּיהּ, אַהֲדַר לְלִבֵּיהּ וְאֲמַר: לָא יָאוֹת עָבְדִית לְאַקְדָּמָא שְׁלָמָא דְעַבְדָא, לִשְׁלָמָא דְמָארֵיהּ. קָם מִכּוּרְסְיֵהּ וּפָסַע ג' פְּסִיעָן וְאַהֲדַר פִּתְקֵיהּ, וְכָתַב אָחֳרָנִין תְּחוֹתַיְיהוּ. וְכָתַב הָכִי: שְׁלָם לֵאלָהָא רַבָּא, שְׁלָם לִיְרוּשָׁלַם, וּשְׁלָם לְחִזְקִיָּה. וְדָא הוּא ׳מְכַבְּדֶיהָ׳.
כי ראו ערוותה - צדקת חזקיהו דחתה את הפורענות לבניו
וְאַחַר כָּךְ הִזִּילוּהָ. מָה הַטַּעַם הִזִּילוּהָ? מִשּׁוּם ׳כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ׳, שֶׁהֶרְאָה לָהֶם חִזְקִיָּה, שֶׁאִלְמָלֵא כָּךְ לֹא הִזִּילוּהָ אַחַר כָּךְ. מִתּוֹךְ שֶׁחִזְקִיָּהוּ הָיָה יוֹתֵר צַדִּיק, הִתְעַכֵּב הַדָּבָר מִלָּבוֹא, וְלֹא בָא בְּיָמָיו, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי׳ (ישעיה לט, ח) - וְאַחַר כָּךְ פָּקַד אֶת אוֹתוֹ הַחֵטְא עַל בָּנָיו אַחֲרָיו.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר הִזִּילוּהָ. מַאי טַעְמָא הִזִּילוּהָ. בְּגִין כִּי רָאוּ עֶרְוָתָה, דְּאַחְזֵי לוֹן חִזְקִיָּה, דְּאִלְמָלֵא כָּךְ, לא הִזִּילוּהָ לְבָתַר. מִגּוֹ דְּהֲוָה זַכָּאָה חִזְקִיָּהוּ יַתִּיר, אִתְעַכַּב מִלָּה מִלְּאַיְיתָאָה, וְלָא אֲתָא בְּיוֹמוֹי, דִּכְתִיב, ׳כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וְאֱמֶת בְּיָמַי׳ (ישעיהו לט, ח) - וּלְבָתַר פַּקִּיד הַהוּא חוֹבָא לִבְנוֹי אַבַּתְרֵיהּ.
עמידת חטא השבטים עד עת פרעון - ופחד בעל החטא
כְּמוֹ כֵן אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁל הַשְּׁבָטִים עָמַד עַד לְאַחַר מִכֵּן, מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה לֹא יָכֹל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁנִּמְצְאָה הַשָּׁעָה לְהִפָּרַע וְנִפְרַע מֵהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲטָאִים, תָּמִיד פּוֹחֵד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְגוֹ'׳ (דברים כח, סו). וְעַל כֵּן ׳וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא, הַהוּא חוֹבָא דְּשִׁבְטִין, קָאִים עַד לְבָתַר, בְּגִין דְּדִינָא דִלְעֵילָא, לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עֲלַיְיהוּ, עַד דְּאִשְׁתַּכַּח שַׁעְתָּא לְאִתְפָּרְעָא, וְאִתְפְּרַע מִינַּיְיהוּ. וּבְּגִין כָּךְ כָּל מַאן דְּאִית חוֹבִין בִּידוֹי, דָּחִיל תָּדִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְגו'׳ (דברים כח, סו). וְעַל דָּא ׳וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ וְגו'׳.
׳וירא את בנימין אחיו בן אמו׳
תוחלת יוסף ובכי השכינה על החורבן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.