יום הרוגז והנאצה - הזכרת יום המוות לשבירת היצר
מקץ · ׳ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף׳ - פחד החטא ופרעונו לדורות עד חזקיהו · מאמר 12 · פיסקה 3 · דף רב ע"א
לשון הזוהר
וַוי לְהַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְרוּגְזָא וּנְאִיצוּ הַהוּא יוֹמָא. בְגִין כָּךְ אִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאַרְגָּזָא יִצְרֵיהּ כָּל יוֹמָא, לְאַדְכָּרָא קַמֵּיהּ הַהוּא יוֹמָא, דְּיֵיקוּם בְּדִינָא דְמַלְכָּא, דְּקָא עָאלִין לֵיהּ תְּחוֹת אַרְעָא לְאִתְרַקְּבָא, וְנִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ.
תרגום
אוֹי לְאוֹתוֹ הַיּוֹם! הַיּוֹם שֶׁל רֹגֶז וּנְאָצָה אוֹתוֹ הַיּוֹם. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לָאָדָם לְהַרְגִּיז אֶת יִצְרוֹ כָּל יוֹם, לְהַזְכִּיר לְפָנָיו אוֹתוֹ יוֹם שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִין הַמֶּלֶךְ, שֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתוֹ תַּחַת הָאָרֶץ לְהֵרָקֵב, וְהַנְּשָׁמָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ווי לההוא יומא, יומא דרוגזא ונאיצו ההוא יומא. בגין כך אבעי ליה לבר נש, לארגזא יצריה כל יומא, לאדכרא קמיה ההוא יומא, דייקום בדינא דמלכא, דקא עאלין ליה תחות ארעא לאתרקבא, ונשמתא אתפרשא מניה.
התרגום: אוי לאותו היום! היום של רגז ונאצה אותו היום. משום כך צריך לאדם להרגיז את יצרו כל יום, להזכיר לפניו אותו יום שיעמד בדין המלך, שמכניסים אותו תחת הארץ להרקב, והנשמה נפרדת ממנו.
מן המפרשים
הסולם: ווי להאי יומא וכו': אוי לאותו יום, יום של כעס וקצף הוא אותו היום, ועל כן צריך האדם להרגיז את יצרו בכל יום, ולהזכיר לפניו אותו יום שיקום לדין דמלך. ושיביאו אותו תחת הארץ להרקב, והנשמה תפרד ממנו.