ממלכת הזוהר › זוהר › מקץ › מאמר 12: ׳ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף׳ - פחד החטא ופרעונו לדורות עד חזקיהו › פיסקה 2 (רא ע"ב)

יום הדין - ספרים פתוחים והנשמה משוטטת בלא דעת דרכה

מקץ · ׳ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף׳ - פחד החטא ופרעונו לדורות עד חזקיהו · מאמר 12 · פיסקה 2 · דף רא ע"ב

לשון הזוהר

וְהַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּדִינָא אִיהוּ, יוֹמָא דְּסִפְרִין פְּתִיחָן, וּמָארֵיהוֹן דְּדִינָא קָיְימִין, בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא, קָיְימָא נָחָשׁ בְּקִיּוּמֵיהּ, לְנַשְׁכָא לֵיהּ, וְכָל שַׁיְיפֵי מִתְרַגְּשִׁין לְגַבֵּיהּ, וְנִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִן גּוּפָא, וְאָזְלָא וְשַׁטְיָא, וְלָא יָדְעַת לְאָן אָרְחָא תְּהַךְ, וּלְאָן אֲתַר סָלְקִין לָהּ.

תרגום

וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא יוֹם הַדִּין, הַיּוֹם שֶׁסְּפָרִים פְּתוּחִים וּבַעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִים, מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ הַזְּמַן עוֹמֵד הַנָּחָשׁ בְּקִיּוּמוֹ לִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ, וְכָל הָאֵיבָרִים מִתְרַגְּשִׁים אֶצְלוֹ, וְהַנְּשָׁמָה נִפְרֶדֶת מִן הַגּוּף וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, וְאֵין יוֹדַעַת לְאֵיזוֹ דֶרֶךְ תֵּלֵךְ וּלְאֵיזֶה מָקוֹם מַעֲלִים אוֹתָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וההוא יומא, יומא דדינא איהו, יומא דספרין פתיחן, ומאריהון דדינא קיימין, בגין דההוא זמנא, קיימא נחש בקיומיה, לנשכא ליה, וכל שייפי מתרגשין לגביה, ונשמתא אתפרשא מן גופא, ואזלא ושטיא, ולא ידעת לאן ארחא תהך, ולאן אתר סלקין לה.

התרגום: ואותו היום הוא יום הדין, היום שספרים פתוחים ובעלי הדין עומדים, משום שבאותו הזמן עומד הנחש בקיומו לנשך אותו, וכל האיברים מתרגשים אצלו, והנשמה נפרדת מן הגוף והולכת ומשוטטת, ואין יודעת לאיזו דרך תלך ולאיזה מקום מעלים אותה.

מן המפרשים

אור החמה: לא ידע לאן אורחא תהך שאינה יודעת אם דרך זו טובה או זו ואפילו שמזדקקין לה שלוחים להוליכה אינה יודעת אן אתר סלקין לה אם דרך טובה או דרך רעה ג"ע או גיהנם. וסוף הדין אפילו יזכה כל זכות שבעולם שהגוף ינתן לרקבון. וז"ש ועאלין ליה…

הסולם: וההוא יומא וכו': ויום ההוא הוא יום הדין, יום שהספרים, שבהם כתובים כל מעשי בני אדם, פתוחים, ובעלי הדין נמצאים, כי בעת ההוא עומד הנחש בקיומו לנשך אותו, וכל האברים מתרגשים מפניו, והנשמה נפרדת מן הגוף, והולכת ומשוטטת ואינה יודעת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר