כשדין שרוי בעולם כמה חרבות תלויות יוצאות אדמות מלאות דם ומי שפוגש נזוק
מצורע · ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה - סוד ההתגלות בטוב וההסתר בדין · מאמר 9 · פיסקה 3 · דף נד ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד דִּינָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא, כַּמָה סַיְיפִין תַּלְיָין, דְּנַפְקֵי מֵהַהוּא חֶרֶב עִלָּאָה, וְזַקְפִין רֵישָׁא וְחָמָן דְּהָא הַהוּא חֶרֶב עִלָּאָה סוּמָקָא, מַלְיָיא דָּמָא בְּכָל סִטְרִין, כְּדֵין גַּזְרִין נִימוּסִין. וְכַמָּה סַיְיפַיָּא אִתְּעֲרוּ, (ס"א כדין פסירן סייפין, וכמה נימוסין אתערו) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ׳ (שיר השירים ג, ח). וּכְתִיב, ׳וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ׳ (יהושע ה, יג) - וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי לְמֶעְבַּד דִּינָא. וּמַאן דְּיִעְרַע בְּהוּ אִתְּזָק. כְּתִיב, ׳הִנֵה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ וְגוֹ'׳ (בראשית יט, יט). מַאי טַעְמָא, בְּגִין דִּבְכָל אֲתַר דְּדִינָא שַׁרְיָא בְּכֹלָּא שַׁרְיָא, בֵּין בְּמָתָא בֵּין בְּמַדְבְּרָא וּבְסָחֲרָנָא דְּמָתָא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁדִּין שָׁרוּי בָּעוֹלָם, כַּמָּה חֲרָבוֹת תְּלוּיוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מֵאוֹתָהּ חֶרֶב עֶלְיוֹנָה, וְזוֹקְפִים רֹאשׁ וְרוֹאִים שֶׁהֲרֵי אוֹתָהּ חֶרֶב עֶלְיוֹנָה הִיא אֲדֻמָּה, מְלֵאָה דָם בְּכָל הַצְּדָדִים, וְאָז גּוֹזְרִים גְּזֵרוֹת. וְכַמָּה מִינֵי חֲרָבוֹת מִתְעוֹרְרִים, (אָז מתחדדות חרבות, וְכַמָּה חקים מִתְעוֹרְרִים) כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳(שִׁיר ג) אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ׳, וְכָתוּב (יהושע ה) ׳וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ (יהושע ה, יג)׳ - וְכֻלָּם מְצוּיִים לַעֲשׂוֹת דִּין. וּמִי שֶׁפּוֹגֵשׁ בָּהֶם נִזּוֹק. כָּתוּב (בראשית יט) ׳הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךְ חֵן בְּעֵינֶיךְ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךְ וְגוֹ'׳ (בראשית יט, יט). מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַדִּין שָׁרוּי, בַּכֹּל הוּא שׁוֹרֶה, בֵּין בָּעִיר בֵּין בַּמִּדְבָּר וּסְבִיב הָעִיר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כד דינא שריא בעלמא, כמה סייפין תליין, דנפקי מההוא חרב עלאה, וזקפין רישא וחמן דהא ההוא חרב עלאה סומקא, מלייא דמא בכל סטרין, כדין גזרין נימוסין. וכמה סייפיא אתערו, (ס"א כדין פסירן סייפין, וכמה נימוסין אתערו) כמה דאת אמר, ׳איש חרבו על ירכו׳ (שיר השירים ג, ח). וכתיב, ׳וחרבו שלופה בידו׳ (יהושע ה, יג) - וכלהו משתכחי למעבד דינא. ומאן דיערע בהו אתזק. כתיב, ׳הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו'׳ (בראשית יט, יט). מאי טעמא, בגין דבכל אתר דדינא שריא בכלא שריא, בין במתא בין במדברא ובסחרנא דמתא.
התרגום: בא ראה, כשדין שרוי בעולם, כמה חרבות תלויות שיוצאות מאותה חרב עליונה, וזוקפים ראש ורואים שהרי אותה חרב עליונה היא אדמה, מלאה דם בכל הצדדים, ואז גוזרים גזרות. וכמה מיני חרבות מתעוררים, (אז מתחדדות חרבות, וכמה חקים מתעוררים) כמו שנאמר ׳(שיר ג) איש חרבו על ירכו׳, וכתוב (יהושע ה) ׳וחרבו שלופה בידו (יהושע ה, יג)׳ - וכלם מצויים לעשות דין. ומי שפוגש בהם נזוק. כתוב (בראשית יט) ׳הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו'׳ (בראשית יט, יט). מה הטעם? משום שבכל מקום שהדין שרוי, בכל הוא שורה, בין בעיר בין במדבר וסביב העיר.
מן המפרשים
מקדש מלך: וכמה סיפייא אתערו נ"ב על הגורמים זה המעשה: מ"ט וכו' פי' מ"ט אמר לו ותגדיל חסדיך וכו' הא כיון שיצא מסדום כבר ניצול וא"כ מהו הגדלת החסד. ותירץ דבגין דבכל אתר וכו' ור"ל כיון שניתן רשות למחבל אפי' בסחרני דמתא ניתן לו רשות ומן…
אור החמה: זקפין רישא פי' כי בעת שלום החרב בנרתיקה על ירך גבור וראשה למטה ובהיותה שלופה ביד הגבורה ראשה למעלה וכן חרבות אלו כח אודם שהוא הדין מתגבר למעלה וז"א זקפין רישא להתגבר הדין וחמאן דהא ההוא חרב עילאה סומקא באודם הדין בכל סטרין…
אור יקר: למעבד דינא ומאן וכו׳ והיינו מה שיהיה כד דינא שריא כדפירשנו,
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: