ממלכת הזוהר › זוהר › מצורע › מאמר 4: זאת תהיה תורת המצרע - זו תורתו של מוציא שם רע ותשובתו › פיסקה 6 (נג ע"ב)

אדם שמשתדל בתורה הקבה שורה עליו וכשבא להטמא הכל מתרחק וכשחוזר שב לשרות

מצורע · זאת תהיה תורת המצרע - זו תורתו של מוציא שם רע ותשובתו · מאמר 4 · פיסקה 6 · דף נג ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תּוֹלַעַת וְאֵזוֹב׳ - תָּא חֲזֵי, בַּר נָשׁ דְּמִשְׁתַּדֵּל בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, וְאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁארֵי עֲלוֹי וּשְׁכִינְתָּא אִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּבַּר נָשׁ אָתֵי לְאִסְתַּאֲבָא, שְׁכִינְתָּא אִסְתָּלָקַת מִנֵּיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְחִיק מִנֵּיהּ, וְכָל סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ מְרַחֲקִין מִנֵיהּ, וְשָׁארִי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא וְכָל סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא. אָתֵי לְאִתְדַכְּאָה מְסַיְּיעִין לֵיהּ. בָּתַר דְּאִתְדָכֵּי וְאַהְדָּר בִּתְשׁוּבָה, הַהוּא דְּאִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ אַהְדָּר, וְשָׁארִי עֲלוֹי.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזוֹב׳ (ויקרא יד, ד) - בּא רְאֵה, אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, הקב"ה שׁוֹרֶה עָלָיו, וְהַשְּׁכִינָה מִשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָדָם בָּא לְהִטָּמֵא, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, הקב"ה מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְכָל צַד הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל רִבּוֹנוֹ מְרֻחָקִים מִמֶּנּוּ, וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה וְכָל צַד הַטֻּמְאָה. אִם בָּא לְהִטָּהֵר, מְסַיְּעִים אוֹתוֹ. אַחַר שֶׁנִּטְהַר וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה, אוֹתוֹ שֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ חוֹזֵר וְשׁוֹרֶה עָלָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב׳ - תא חזי, בר נש דמשתדל בפולחנא דמאריה, ואשתדל באורייתא, קודשא בריך הוא שארי עלוי ושכינתא אשתתפא בהדיה. כיון דבר נש אתי לאסתאבא, שכינתא אסתלקת מניה, קודשא בריך הוא אתרחיק מניה, וכל סטרא דקדושה דמאריה מרחקין מניה, ושארי עליה רוח מסאבא וכל סטרא דמסאבא. אתי לאתדכאה מסייעין ליה. בתר דאתדכי ואהדר בתשובה, ההוא דאסתלק מניה אהדר, ושארי עלוי.

התרגום: פתח ואמר, ׳ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב׳ (ויקרא יד, ד) - בא ראה, אדם שמשתדל בעבודת רבונו ומשתדל בתורה, הקב"ה שורה עליו, והשכינה משתתפת עמו. כיון שאדם בא להטמא, השכינה מסתלקת ממנו, הקב"ה מתרחק ממנו, וכל צד הקדשה של רבונו מרחקים ממנו, ושורה עליו רוח טמאה וכל צד הטמאה. אם בא להטהר, מסיעים אותו. אחר שנטהר וחזר בתשובה, אותו שהסתלק ממנו חוזר ושורה עליו.

מן המפרשים

אור החמה: ת"ח בר נש דאשתדל בפולחנא וגומר בעבודת המצות מ' ואשתדל באורייתא היינו תורה ת"ת ולזה קב"ה ת"ת שריא עלוי לעתים אמנם שכינתא אשתתפ' בהדיה תמידית עמו והטעם דשכינתא תמידית עמו וקב"ה לפרקים הוא לפי שהוא עוסק פעמים בתורה ואין תורה בלא…

הסולם: פתח ואמר ולקח וגו׳: פתח ואמר, ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב . בוא וראה, אדם העוסק בעבודת רבונו, ועוסק בתורה, הקב״ה שורה עליו והשכינה מתחברת עמו. כיון שהאדם בא להטמא, השכינה מסתלקת ממנו, הקב״ה מתרחק…

נפש דוד: שאר ב"נ עאכ"ו: דכיון דאסתלק מיניה שכינתא ודאי שריא עליה סטרא אחרא. ועיין לקמן [עמוד] ב' "כיון דב"נ אתי כו' אסתלקת כו' ושארי עליה כו'".

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: