הגוף נדון בקבר עד שב לעפר והנפש נדונה בגיהנם עד שעולה ומתלבנת ורוחצת בגן עדן
מצורע · בא הבקר - סוד יציאת הנפש מהגוף ועליתה מגיהנם לגן עדן · מאמר 3 · פיסקה 4 · דף נג ע"א
לשון הזוהר
לְבָתַר אִתְדָּנוּ תַּרְוַויְיהוּ עַל יְדוֹי דְּדוּמָה. גּוּפָא אִתְּדָּן בְּקִבְרָא עַד דְּתָב לְעַפְרָא, וְנַפְשָׁא בְּאֶשָּׁא דְּגֵיהִנָּם בְּכַמָּה דִּינִין, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּאִתְגְּזַר עָלָהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא. בָּתַר דְּקַבִּילַת עוֹנְשָׁא, וּמָטֵי זִמְנָא לְאִתְדַּכְּאָה, כְּדֵין אִסְתָּלְקָא מִגֵּיהִנָּם, וְאִתְלַבְּנַת מֵחוֹבָהָא כְּפַרְזְלָא דְּאִתְלָבַּן בְּנוּרָא, וְסַלְּקִין עִמָּהּ, עַד דְּעָאלָת לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, וְאִסְתַּחֵי תַּמָּן בְּאִינּוּן מַיָּא, וְאִסְתַּחֵי בְּבוּסְמִין דְּתַמָּן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים) ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבֹנָה׳. וְקַיְּימָא תַּמָּן עַד זִמְנָא דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ לְאִתְרַחֲקָא מֵאֲתַר דְּיַתְבִין בֵּיהּ צַדִּיקַיָּא.
תרגום
אַחַר כָּךְ נִדּוֹנִים שְׁנֵיהֶם עַל יְדֵי דוּמָה. הַגּוּף נִדּוֹן בַּקֶּבֶר עַד שֶׁשָּׁב לֶעָפָר, וְהַנֶּפֶשׁ בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם בְּכַמָּה דִינִים, עַד אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לְקַבֵּל עֹנֶשׁ. אַחַר שֶׁקִּבְּלָה עָנְשָׁהּ וּמַגִּיעַ הַזְּמַן לְהִטָּהֵר, אָז עוֹלָה הִיא מֵהַגֵּיהִנֹּם, וּמִתְלַבֶּנֶת מֵחֲטָאֶיהָ כְּמוֹ בַּרְזֶל שֶׁמִּתְלַבֵּן בָּאֵשׁ, וְעוֹלִים עִמָּהּ עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת לְגַן עֵדֶן שֶׁלְּמַטָּה, וְרוֹחֶצֶת שָׁם בְּאוֹתָם מַיִם, וְרוֹחֶצֶת בַּבְּשָׂמִים שֶׁשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳(שִׁיר ג) מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבֹנָה׳. וְעוֹמֶדֶת שָׁם עַד הַזְּמַן שֶׁנִּגְזָר עָלֶיהָ לְהִתְרַחֵק מֵהַמָּקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִים בּוֹ הַצַּדִּיקִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לבתר אתדנו תרווייהו על ידוי דדומה. גופא אתדן בקברא עד דתב לעפרא, ונפשא באשא דגיהנם בכמה דינין, עד ההוא זמנא דאתגזר עלה לקבלא עונשא. בתר דקבילת עונשא, ומטי זמנא לאתדכאה, כדין אסתלקא מגיהנם, ואתלבנת מחובהא כפרזלא דאתלבן בנורא, וסלקין עמה, עד דעאלת לגנתא דעדן דלתתא, ואסתחי תמן באינון מיא, ואסתחי בבוסמין דתמן. כמה דאת אמר, (שיר השירים) ׳מקטרת מר ולבנה׳. וקיימא תמן עד זמנא דאתגזר עליה לאתרחקא מאתר דיתבין ביה צדיקיא.
התרגום: אחר כך נדונים שניהם על ידי דומה. הגוף נדון בקבר עד ששב לעפר, והנפש באש הגיהנם בכמה דינים, עד אותו זמן שנגזר עליה לקבל ענש. אחר שקבלה ענשה ומגיע הזמן להטהר, אז עולה היא מהגיהנם, ומתלבנת מחטאיה כמו ברזל שמתלבן באש, ועולים עמה עד שנכנסת לגן עדן שלמטה, ורוחצת שם באותם מים, ורוחצת בבשמים ששם, כמו שנאמר ׳(שיר ג) מקטרת מר ולבנה׳. ועומדת שם עד הזמן שנגזר עליה להתרחק מהמקום שיושבים בו הצדיקים.
מן המפרשים
אור יקר: עד ההוא זמן דקכלת עונשא וכו׳ וכדפי׳ בההוא עובדא דינוקי סימן (?), ולפעמים מגיהנם מתלבנת ליכנם לגן עדן וזהו שאמר כתר דקכילת וכו׳ ופלקין עמה מלאכי שלום המוציאים אותם מתוך גהינם, ואתפחי׳ תמך כבר טבלה בנהר דינור דהיינו בגיהנם שנמשך…
הסולם: לבתר אתדנו תרוייהו וכו׳: אח״כ נדונו שניהם על ידי המלאך דומה. הגוף נדון בקבר עד שחוזר לעפר, והנפש נדונית באש הגיהנם בכמה דינים, עד הזמן שנגזר עליה לקבל עונש, אחר שקבלה עונשה, והגיע הזמן שתטהר, אז היא עולה מגיהנם, והיא מתלבנת…