ממלכת הזוהר › זוהר › מצורע › מאמר 13: והזרתם את בני ישראל מטמאתם - סוד נגע הבית הנלחם ברוח הטמאה › פיסקה 5 (נה ע"ב)

הבא לטמא מטמאים אותו - אוי לו כשרוח טמאה שורה עליו כי הקבה רוצה לבערו

מצורע · והזרתם את בני ישראל מטמאתם - סוד נגע הבית הנלחם ברוח הטמאה · מאמר 13 · פיסקה 5 · דף נה ע"ב

לשון הזוהר

וְעַל דָּא תָּנֵינָן, אָתָא לְאִסְתַּאֲבָא מִסְאֲבִין לֵיהּ ודַּאי. וַוי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ כַּד שָׁארֵי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּעָלְמָא, דְּוַדַּאי לִינְדַע, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְבַעֲרָא לֵיהּ מִן עָלְמָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דְּכֻלְּהוּ קַדִּישִׁין, וְאִשְׁתְּכָחוּ בִּקְדוּשָּׁה קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא, וְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ רוּחַ קַדִּישָׁא, בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. כֵּיוָן דְּאָתָא צַפְרָא קָמוּ אַזְלוּ.

תרגום

וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, הַבָּא לִטָּמֵא מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וַדַּאי. אוֹי לְאָדָם כְּשֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה וְנִמְצָא עִמָּהּ בָּעוֹלָם, שֶׁוַּדַּאי יֵדַע שהקב"ה רוֹצֶה לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁכֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְנִמְצָאִים בִּקְדֻשָּׁה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְשׁוֹרָה עֲלֵיהֶם רוּחַ קְדֻשָּׁה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַבֹּקֶר, קָמוּ וְהָלְכוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא תנינן, אתא לאסתאבא מסאבין ליה ודאי. ווי ליה לבר נש כד שארי עליה רוח מסאבא, ואשתכח ביה בעלמא, דודאי לינדע, דקודשא בריך הוא בעי לבערא ליה מן עלמא. זכאין אינון צדיקיא דכלהו קדישין, ואשתכחו בקדושה קמי מלכא קדישא, ושריא עלייהו רוח קדישא, בהאי עלמא ובעלמא דאתי. כיון דאתא צפרא קמו אזלו.

התרגום: ועל זה שנינו, הבא לטמא מטמאים אותו ודאי. אוי לאדם כששורה עליו רוח טמאה ונמצא עמה בעולם, שודאי ידע שהקב"ה רוצה לבערו מן העולם. אשרי הצדיקים שכלם קדושים ונמצאים בקדשה לפני המלך הקדוש, ושורה עליהם רוח קדשה בעולם הזה ובעולם הבא. כיון שבא הבקר, קמו והלכו.

מן המפרשים

אור החמה: זכאין אינון צדיקייא דכלהו קדישין במעט קדושה שהם עוסקים בה ואח"כ מקדשים אותם יותר וז"א ואשתכחו וגו' ונוסף על הכל בהאי עלמא כשיעורו ובעלמא דאתי כשיעורו. לדרכו דהוה אזיל ירצה מפני שהלך לדרכו דהיינו היותו פורש מלבן ומתקרב אל…

הסולם: ועל דא תנינן וכו׳: ועל כן למדנו, הבא לטמא מטמאים אותו ודאי. כי רוח הטומאה הב' מעביר רוח הטומאה הא' כנ״ל, אוי לו לאדם ששורה עליו רוח הטומאה, ונמצא עמו בעולם, כי ידוע ודאי, שהקב״ה רוצה לבערו מן העולם, וע״כ יוסיף לו טומאה. כנ״ל.…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ת"ח בר נש דאשתדל בפולחנא הוא בעל תו"מט. אז הק"בה ושכינתיה משתתפים עמו השכינה בזכות מ"ט וזעיר בכח תורה. ועיקר השותפות הוא לשכינה כי היא מקננת בעשייה ואשתתפא בהדיה כשני שותפים שכל אחד מתעסק להרויח שבמילוי הניצוצות בכח מ"ט.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר