והזרתם את בני ישראל מטמאתם
סוד נגע הבית הנלחם ברוח הטמאה
והזרתם - כמו הזר הזה שלא מתחבר במה שאינו שלו כשמטמאים משכני
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב ׳וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְגוֹ'׳ (ויקרא טו, לא) ' - ׳בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם׳ - וְהִזַּרְתֶּם, כְּמוֹ הַזָּר הַזֶּה, שֶׁהוּא זָר מִכֻּלָּם וְלֹא מִתְחַבֵּר בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב, ׳וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטּוּמְאָתָם וְגוֹ'׳ (ויקרא טו, לא) ׳בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם׳ - וְהִזַּרְתֶּם, כְּהַאי זָר, דְּאִיהוּ זָר מְכֻּלְּהוּ, וְלָא אִתְחַבָּר בְּמָה דְּלֵיתֵיהּ דִּילֵיהּ.
רוח טמאה שלמטה מעוררת רוח טמאה אחרת ונתנת לה רשות של קדשה לרדת ולהכות
וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנָשִׁים מִטַּמְּאִים לְמַטָּה, מְטַמְּאִים אוֹתָם בַּכֹּל, וַהֲרֵי זֶה נֶאֱמַר. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁרוּחַ טֻמְאָה מִתְעוֹרֶרֶת (לְמַטָּה, מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ וכו') נֶחְשַׁבְתֶּם כְּזָר, אֶלָּא רוּחַ טֻמְאָה שֶׁלְּמַטָּה מְעוֹרֶרֶת רוּחַ טֻמְאָה אַחֶרֶת, וְנִתֶּנֶת לָהּ רְשׁוּת לָרֶדֶת לָעוֹלָם. אֵיזוֹ רְשׁוּת? רְשׁוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה, שֶׁהָיָה יוֹרֵד וּמַכֶּה בּוֹ, לֹא נִמְצָא וּמִסְתַּלֵּק, וְאָז מִתְגַּלֶּה הַדִּין כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, וּמוֹסִיף דִּין עַל דִּינוֹ. וְאָז שְׁתֵּי רוּחוֹת נִמְצָאוֹת בָּעוֹלָם, אַחַת רוּחַ הַדִּין, וְאַחַת רוּחַ הַטֻּמְאָה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּמִסְתַּאֲבִין בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא, מִסְאֲבִין לוֹן בְּכֹלָּא, וְהָא אִתְּמַר. אֲבָל, בְּשַׁעֲתָא דְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִתְּעַר (ס"א לתתא, אתער רוח וכו') חֲשַׁבְתּוּן זָר, אֶלָּא רוּחַ מִסְאֲבָא דִּלְתַתָּא, אִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא אָחֳרָא, וְאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא לְנַחְתָּא לְעָלְמָא. מַאי רְשׁוּתָא, רְשׁוּתָא דִּקְדוּשָּׁה דְּהֲוָה נָחִית וּמָחֵי בֵּיהּ, לָא אִשְׁתְּכַח, וְאִסְתְּלַּק, וּכְדֵין אִתְגַּלְיָיא דִּינָא, לָקֳבְלֵיהוֹן דְּחַיָּיבִין, וְאוֹסִיף דִּינָא עַל דִּינֵיהּ. וּכְדֵין, תְּרֵין רוּחִין מִשְׁתַּכְּחִין בְּעָלְמָא, חַד, רוּחָא דְּדִינָא, וְחַד, רוּחָא דִּמְסָאֲבָא.
בנגע הבית כשהקבה רוצה לטהרו שולח נגע צרעת להלחם עד שינתצו הבית ויטהר
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הִצְטָרַכְתִּי כָּאן לוֹמַר דָּבָר שֶׁלָּמַדְתִּי מֵאָבִי. בענין שני הרוחות שנמצאים בעולם מחמת החטא כוח הדין ורוח הטומאה, בֹּא רְאֵה, כָּאן לָמַדְנוּ מִנֶּגַע הַבַּיִת, שֶׁכְּשֶׁרוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה בַּבַּיִת והקב"ה רוֹצֶה לְטַהֵר אוֹתוֹ, שׁוֹלֵחַ נֶגַע צָרַעַת בַּבַּיִת מצד רוח הדין לְהִלָּחֵם זֶה עִם זֶה, שרוח הנגע שמגיעה מרוח הדין תילחם ברוח הטומאה להכניעה וְאוֹתוֹ הַנֶגַע לֹא סָר מֵהַבַּיִת. וְאַף עַל גַּב שֶׁרוּחַ טֻמְאָה הִסְתַּלְּקָה מֵאוֹתוֹ בַּיִת, עַדרק אחרי שֶׁיְּנַתְּצוּ אֶת הַבַּיִת, הָאֲבָנִים וְהָעֵצִים וְהַכֹּל, אָז נִטְהָר הַמָּקוֹם. אף מרוח הדין ששרתה בו
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִצְטְרִיכְנָא הָכָא לְמֵימַר מִלָּה דְּאוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא. תָּא חֲזֵי, הָכָא יַלְפִינָן מִנֶּגַע דְּבֵיתָא, דְּכַד רוּחָא מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בְּבֵיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכְּאָה לֵיהּ, שָׁדַר נֶגַע צָרַעַת בְּבֵיתָא, לְקַטְרְגָא דָּא בְּדָא, וְהַהוּא נֶגַע לָא אַעְדֵּי מִבֵּיתָא. וְאַף עַל גַּב דְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִסְתְּלַּק מֵהַהוּא בֵּיתָא, עַד דְּיִנְתְּצוּן בֵּיתָא, אֲבָנִין וְאָעִין וְכֹלָּא, כְּדֵין אִתְדָּכֵי אַתְרָא.
כך במי ששורה עליו רוח טמאה מתעוררת רוח דין קשה נלחמת עד שתעבר מהעולם
כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁנִּמְצָא וּמֵעִיר רוּחַ טֻמְאָה וְשׁוֹרָה עָלָיו, כְּשֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְטַהֵר אֶת הָעוֹלָם,הקב"ה מעורר מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ דִּין קָשֶׁה, וְנִמְצֵאת בָּעוֹלָם, וְשׁוֹרָה עַל אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה, וְנִלְחָמוֹת זוֹ עִם זוֹ עַד שֶׁתַּעֲבֹר מִן הָעוֹלָם.אותם ייסורין הנשפעים על האדם לטהרת עוונותיו וְאוֹתָהּ רוּחַ הַדִּין הַקָּשֶׁה לֹא מִסְתַּלֶּקֶת מִמְּקוֹמָהּ עַד שֶׁיְּנַתֵּץ אֶת הַמָּקוֹם,הגוף ה אֵיבָרִים וַעֲצָמוֹת וְהַכֹּל, וְאָז נִטְהָר הָעוֹלָם, וְעוֹבְרוֹת מִמֶּנּוּ רוּחוֹת שֶׁל טֻמְאָה, אותם ב' רוחות שנאמרו בנגעי בתים וְהָעוֹלָם נִמְצָא בְטֹהַר.
בלשון הזוהר
כְּהַאי גַּוְונָא, מַאן דְּאִסְתְּאָב וְאִתְּעַר רוּחָא מִסְאֲבָא וְשָׁארִי עֲלוֹי, כַּד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה עָלְמָא, אִתְּעַר רוּחַ דִּינָא תַּקִּיפָא, וְאִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא וְשַׁרְיָא עַל הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא, וּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא, עַד דְּיִתְעַבָּר מֵעָלְמָא. וְהַהוּא רוּחָא דִּינָא תַּקִּיפָא, לָא אִסְתְּלַּק מֵאַתְרֵיהּ עַד דְּיִנָּתֵץ אֲתַר, שַׁיְיפִין וְגַרְמִין וְכֹלָּא, כְּדֵין אִתְדָּכֵי עָלְמָא וְאִתְעַבְּרוּ מִנֵּיהּ רוּחִין מִסְאֲבִין, וְעָלְמָא אִשְׁתְּכַח בְּדַכְיוּ.
הבא לטמא מטמאים אותו - אוי לו כשרוח טמאה שורה עליו כי הקבה רוצה לבערו
וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, הַבָּא לִטָּמֵא מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וַדַּאי. כי רוח הטומאה השניה מעבירה רוח הטומאה הראשונה אוֹי לְאָדָם כְּשֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה וְנִמְצָא עִמָּהּ בָּעוֹלָם, שֶׁוַּדַּאי יֵדַע שהקב"ה רוֹצֶה לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם.כמו שנתבאר לעיל שאין רוח הדין מסתלקת עד שינתץ את המקום אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁכֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְנִמְצָאִים בִּקְדֻשָּׁה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְשׁוֹרָה עֲלֵיהֶם רוּחַ קְדֻשָּׁהלקדשם יותר ויותר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. (וכן ביומא לט.) שכל המקדש עצמו מקדשין אותו מלמעלה כֵּיוָן שֶׁבָּא הַבֹּקֶר, קָמוּ וְהָלְכוּ. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַבֹּקֶר, קָמוּ וְהָלְכוּ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנֵינָן, אָתָא לְאִסְתַּאֲבָא מִסְאֲבִין לֵיהּ ודַּאי. וַוי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ כַּד שָׁארֵי עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּעָלְמָא, דְּוַדַּאי לִינְדַע, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְבַעֲרָא לֵיהּ מִן עָלְמָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דְּכֻלְּהוּ קַדִּישִׁין, וְאִשְׁתְּכָחוּ בִּקְדוּשָּׁה קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא, וְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ רוּחַ קַדִּישָׁא, בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. כֵּיוָן דְּאָתָא צַפְרָא קָמוּ אַזְלוּ.
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים
סוד שני מחנות דין ורחמים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.