ממלכת הזוהר › זוהר › מצורע › מאמר 13: והזרתם את בני ישראל מטמאתם - סוד נגע הבית הנלחם ברוח הטמאה › פיסקה 2 (נה ע"א)

רוח טמאה שלמטה מעוררת רוח טמאה אחרת ונתנת לה רשות של קדשה לרדת ולהכות

מצורע · והזרתם את בני ישראל מטמאתם - סוד נגע הבית הנלחם ברוח הטמאה · מאמר 13 · פיסקה 2 · דף נה ע"א

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּמִסְתַּאֲבִין בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא, מִסְאֲבִין לוֹן בְּכֹלָּא, וְהָא אִתְּמַר. אֲבָל, בְּשַׁעֲתָא דְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִתְּעַר (ס"א לתתא, אתער רוח וכו') חֲשַׁבְתּוּן זָר, אֶלָּא רוּחַ מִסְאֲבָא דִּלְתַתָּא, אִתְּעַר רוּחַ מִסְאֲבָא אָחֳרָא, וְאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא לְנַחְתָּא לְעָלְמָא. מַאי רְשׁוּתָא, רְשׁוּתָא דִּקְדוּשָּׁה דְּהֲוָה נָחִית וּמָחֵי בֵּיהּ, לָא אִשְׁתְּכַח, וְאִסְתְּלַּק, וּכְדֵין אִתְגַּלְיָיא דִּינָא, לָקֳבְלֵיהוֹן דְּחַיָּיבִין, וְאוֹסִיף דִּינָא עַל דִּינֵיהּ. וּכְדֵין, תְּרֵין רוּחִין מִשְׁתַּכְּחִין בְּעָלְמָא, חַד, רוּחָא דְּדִינָא, וְחַד, רוּחָא דִּמְסָאֲבָא.

תרגום

וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנָשִׁים מִטַּמְּאִים לְמַטָּה, מְטַמְּאִים אוֹתָם בַּכֹּל, וַהֲרֵי זֶה נֶאֱמַר. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁרוּחַ טֻמְאָה מִתְעוֹרֶרֶת (לְמַטָּה, מִתְעוֹרֶרֶת רוּחַ וכו') נֶחְשַׁבְתֶּם כְּזָר, אֶלָּא רוּחַ טֻמְאָה שֶׁלְּמַטָּה מְעוֹרֶרֶת רוּחַ טֻמְאָה אַחֶרֶת, וְנִתֶּנֶת לָהּ רְשׁוּת לָרֶדֶת לָעוֹלָם. אֵיזוֹ רְשׁוּת? רְשׁוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה, שֶׁהָיָה יוֹרֵד וּמַכֶּה בּוֹ, לֹא נִמְצָא וּמִסְתַּלֵּק, וְאָז מִתְגַּלֶּה הַדִּין כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, וּמוֹסִיף דִּין עַל דִּינוֹ. וְאָז שְׁתֵּי רוּחוֹת נִמְצָאוֹת בָּעוֹלָם, אַחַת רוּחַ הַדִּין, וְאַחַת רוּחַ הַטֻּמְאָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, בשעתא דמסתאבין בני נשא לתתא, מסאבין לון בכלא, והא אתמר. אבל, בשעתא דרוח מסאבא אתער (ס"א לתתא, אתער רוח וכו') חשבתון זר, אלא רוח מסאבא דלתתא, אתער רוח מסאבא אחרא, ואתיהיב ליה רשותא לנחתא לעלמא. מאי רשותא, רשותא דקדושה דהוה נחית ומחי ביה, לא אשתכח, ואסתלק, וכדין אתגלייא דינא, לקבליהון דחייבין, ואוסיף דינא על דיניה. וכדין, תרין רוחין משתכחין בעלמא, חד, רוחא דדינא, וחד, רוחא דמסאבא.

התרגום: ובא ראה, בשעה שאנשים מטמאים למטה, מטמאים אותם בכל, והרי זה נאמר. אבל בשעה שרוח טמאה מתעוררת (למטה, מתעוררת רוח וכו') נחשבתם כזר, אלא רוח טמאה שלמטה מעוררת רוח טמאה אחרת, ונתנת לה רשות לרדת לעולם. איזו רשות? רשות של קדשה, שהיה יורד ומכה בו, לא נמצא ומסתלק, ואז מתגלה הדין כנגד הרשעים, ומוסיף דין על דינו. ואז שתי רוחות נמצאות בעולם, אחת רוח הדין, ואחת רוח הטמאה.

מן המפרשים

אור יקר: בני נשא לתתא אפילו טומאה קצת מפאבין לו בכולא אפילו במה שאינו רוצה להטמא וזהו שכר עבירה עבירה. מאי רשותא דלא נימא דממש רשותא יהבי ליה דלאו הכי חס ושלום שאין דבר רע יורד מן השמים ומה גם להוסיף טומאה על טומאתו, אלא הכוונה סילוקה…

הסולם: ות״ח בשעתא דמסתאבין וכו׳: ומפרש דבריו. ובוא וראה, בשעה שבני אדם נטמאים למטה, מטמאים אותם בכל, וכבר למדנו זה. אבל, בשעה שרוח הטומאה נתעורר למטה שהיא ע״י המשכת הארת השמאל ממעלה למטה, מתעורר רוח זר, כי רוח הטומאה שלמטה מעורר רוח…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר