ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 35: אות ברית קודש - שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם › פיסקה 66 (צו ע"ב)

רבי שמעון מרגיע - לא עונש אלא גילוי לזרים

לך לך · אות ברית קודש - שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם · מאמר 35 · פיסקה 66 · דף צו ע"ב

לשון הזוהר

חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, יוֹמָא חַד חָמָא לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לֵיהּ טוּפְסְרָא דְּלִבָּךְ בְּאַנְפָּךְ שְׁכִיחַ. אָמַר לֵיהּ לָא עַל דִּידִי הוּא אֶלָּא עַל דִּידְהוּ. אָמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם דְּאִתְעַנָּשׁוּ, אֶלָּא בְּגִין דְּמִלִּין אִתְגַלְּיָין בֵּינַיְיהוּ כָּל כָּךְ. יִגְלוּן בֵּינֵי חַבְרַיְיא יִלְּפוּן אִנּוּן אָרְחִין (ואתבסמן) וְאִתְכַּסְיָין מִלִּין בְּגַוַויְיהוּ. דְהָא מִלִּין לָא אִתְגַּלְיָין אֶלָּא בֵּינָנָא דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתְּכִים עִמָּנָא וְעַל יְדָנָא אִתְגַּלְּיָין מִלִּין.

תרגום

חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּא. יוֹם אֶחָד רָאָה אוֹתוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, דְּפוּס לִבְּךְ מָצוּי בְּפָנֶיךְ. אָמַר לוֹ, לֹא עַל שֶׁלִּי הוּא, אֶלָּא עַל שֶׁלָּהֶם! אָמַר לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁדְּבָרִים הִתְגַּלּוּ בֵינֵיהֶם כָּל כָּךְ. יִגְלוּ לְבֵין הַחֲבֵרִים, וְיִלְמְדוּ אוֹתָם הַדְּרָכִים, (ומתמתקים) וְיִתְכַּסּוּ הַדְּבָרִים בְּתוֹכָם, שֶׁהֲרֵי אֵין הַדְּבָרִים מִתְגַּלִּים אֶלָּא בֵּינֵינוּ, שֶׁהֲרֵי הקב"ה הִסְכִּים עִמָּנוּ, וְעַל יָדֵינוּ מִתְגַּלִּים הַדְּבָרִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: חלש דעתיה דרבי אבא, יומא חד חמא ליה רבי שמעון אמר ליה טופסרא דלבך באנפך שכיח. אמר ליה לא על דידי הוא אלא על דידהו. אמר ליה חס ושלום דאתענשו, אלא בגין דמלין אתגליין בינייהו כל כך. יגלון ביני חברייא ילפון אנון ארחין (ואתבסמן) ואתכסיין מלין בגווייהו. דהא מלין לא אתגליין אלא ביננא דהא קודשא בריך הוא אסתכים עמנא ועל ידנא אתגליין מלין.

התרגום: חלשה דעתו של רבי אבא. יום אחד ראה אותו רבי שמעון, אמר לו, דפוס לבך מצוי בפניך. אמר לו, לא על שלי הוא, אלא על שלהם! אמר לו, חס ושלום שנענשו, אלא משום שדברים התגלו ביניהם כל כך. יגלו לבין החברים, וילמדו אותם הדרכים, (ומתמתקים) ויתכסו הדברים בתוכם, שהרי אין הדברים מתגלים אלא בינינו, שהרי הקב"ה הסכים עמנו, ועל ידינו מתגלים הדברים.

מן המפרשים

מקדש מלך: ח"ו דאתענשו אלא בגין וכו' פי' ונתיירא רשב"י עליהם שמא יענשו על גילוי הסוד ולכך אמר שיגלו לבבל ושם ילמדו להסתיר רזי תורה נמצא שכוונתם רשב"י לטובתם:

רמ"א: באנפך שכיח באנפך שכיח. שהיו פניו ירוקים וזועפים:

הסולם: חלש דעתיה וכו': נחלש דעתו של ר' אבא. יום אחד ראה אותו ר' שמעון. אמר לו, העתקה מלבך נמצא בפניך. אמר לו ר' אבא, לא על עצמי אני מצטער אלא עליהם, שהענישם לגלות לבבל.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר