תשעים שנה כשנה אחת - עד שנעשו ימיו שנים
לך לך · אות ברית קודש - שמירתה מקור המלכות והקדושה ומצילה מגיהנם · מאמר 35 · פיסקה 41 · דף צה ע"א
לשון הזוהר
תוּ ׳תִּשְׁעִים שָׁנָה׳, דְּכָל יוֹמוֹי קַדְמָאֵי לָא הֲווּ שָׁנִים אֶלָּא כְּחַד שָׁנָה דְּלָא הֲווּ יוֹמוֹי יוֹמִין, הַשְׁתָּא דְּמָטָא לְהַאי שָׁנִים, אִנּוּן וְלָא שָׁנָה: ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳. מַאי מַשְׁמַע דְּעַד הַשְׁתָּא לָא קָאֲמַר ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳. אֶלָּא הָכִי תָאנָא, עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּתְרִין תַּתָּאִין דְּלָא קַדִּישִׁין לְתַתָּא. וְכָל אִנּוּן דְּלָא אִתְגְזָּרוּ יִסְתָּאֲבוּן בְּהוֹן.
תרגום
עוֹד, תִּשְׁעִים שָׁנָה - שֶׁכָּל יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ שָׁנִים, אֶלָּא כְּשָׁנָה אַחַת, שֶׁלֹּא הָיוּ יָמָיו יָמִים. עַכְשָׁו שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, הֵם שָׁנִים וְלֹא שָׁנָה. ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳ (בראשית יז, א). מַה מַּשְׁמִיעַ שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא אָמַר ׳אֲנִי אֵל שַׁדַּי׳? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, עָשָׂה הקב"ה כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים שֶׁאֵינָם קְדוֹשִׁים לְמַטָּה, וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא נִמּוֹלִים, נִטְמָאִים בָּהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תו ׳תשעים שנה׳, דכל יומוי קדמאי לא הוו שנים אלא כחד שנה דלא הוו יומוי יומין, השתא דמטא להאי שנים, אנון ולא שנה: ׳ויאמר אליו אני אל שדי׳. מאי משמע דעד השתא לא קאמר ׳אני אל שדי׳. אלא הכי תאנא, עבד קודשא בריך הוא כתרין תתאין דלא קדישין לתתא. וכל אנון דלא אתגזרו יסתאבון בהון.
התרגום: עוד, תשעים שנה - שכל ימיו הראשונים לא היו שנים, אלא כשנה אחת, שלא היו ימיו ימים. עכשו שהגיע לזה, הם שנים ולא שנה. ׳ויאמר אליו אני אל שדי׳ (בראשית יז, א). מה משמיע שעד עכשו לא אמר ׳אני אל שדי׳? אלא כך שנינו, עשה הקב"ה כתרים תחתונים שאינם קדושים למטה, וכל אותם שלא נמולים, נטמאים בהם.
מן המפרשים
כתם פז: תו תשעים שנה דכל יומוי קדמאי לא הוו שנים. וזו תשובה למה אמר שנה ברבים כאלו אמר שבמספר ירחים ושנים לא יבואו כאלו לא היו רק ימי שנה אחת השתא דמטא להאי ר"ל למדרגה זו לקבל אות ברית קדש נקראו כלם שנים וכאלו כתב ויהי אברם בן צ"ט…
נזר ישראל: תו תשעים שנה דכל יומוי קדמאה תו תשעים שנה דכל יומוי קדמאה כו'. לפי מ"ש האריז"ל שהז"א ט' ספירות עד היסוד ומלכות משלימה. והוא משלים כל ט' ספירות ובאים לה בתוספת מיניה. ובדכורא הוא באחדות יותר ונקרא שנה, ובמלכות שנים:
הסולם: תו תשעים שנה וכו': ועוד יש לומר על מה שכתוב תשעים שנה ולא שנים. כי כל הימים הקודמים, מטרם שנמול, לא היו שנים. אלא היו נחשבים כשנה אחת, כי ימיו לא היו ימים. עתה שהגיע לשנים האלו, דהיינו לצ"ט שנה שימול עצמו, נחשבו לו שנים ולא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: