שבעים שנות דוד - מתנת אדם הראשון משנותיו
לך לך · ׳היה דבר ה' אל אברם במחזה׳ - סוד הברית ושנות דוד מאדם · מאמר 31 · פיסקה 6 · דף צא ע"ב
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, הָא אִתְּמָר כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ לְדָוִד דְּלָאו בֵּיהּ חַיִּים כְּלַל, תָּוָהּ, וְאִיהוּ יְהִיב לֵיהּ מִדִּילֵיהּ ע' שְׁנִין, בְגִין כָּךְ הֲווּ לֵיהּ לְאָדָם תְּשַׁע מֵאוֹת וּתְלָתִין שְׁנִין. וְאִנּוּן שִׁבְעִין אִסְתַּלָּקוּ לֵיהּ לְדָוִד. וּמִלָּה דָּא רָזָא דְּחָכְמְתָא אִיהוּ, דְּדָוִד לֵית לֵיהּ (יומין) בַּר שִׁבְעִין שְׁנִין מֵאָדָם קַדְמָאָה, וְכֹלָּא רָזָא דְּחָכְמְתָא אִיהוּ. וְכָל מַה דִּלְתַתָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּלְעֵילָא.
תרגום
וּבֹא וּרְאֵה, הֲרֵי נִתְבָּאֵר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת דָּוִד שֶׁאֵין בּוֹ חַיִּים כְּלָל, תָּמַהּ, וְהוּא נָתַן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ שִׁבְעִים שָׁנִים. מִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ לוֹ לְאָדָם תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שָׁנִים, וְאוֹתָם הַשִּׁבְעִים עָלוּ לוֹ לְדָוִד. וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא סוֹד שֶׁל חָכְמָה, שֶׁלְּדָוִד אֵין (יָמִים) פְּרָט לְשִׁבְעִים הַשָּׁנִים מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְהַכֹּל הוּא סוֹד שֶׁל חָכְמָה. וְכָל מַה שֶּׁלְּמַטָּה, הַכֹּל הוּא בַּסּוֹד שֶׁל מַעְלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, הא אתמר כיון דחמא ליה לדוד דלאו ביה חיים כלל, תוה, ואיהו יהיב ליה מדיליה ע' שנין, בגין כך הוו ליה לאדם תשע מאות ותלתין שנין. ואנון שבעין אסתלקו ליה לדוד. ומלה דא רזא דחכמתא איהו, דדוד לית ליה (יומין) בר שבעין שנין מאדם קדמאה, וכלא רזא דחכמתא איהו. וכל מה דלתתא כלא איהו ברזא דלעילא.
התרגום: ובא וראה, הרי נתבאר, כיון שראה את דוד שאין בו חיים כלל, תמה, והוא נתן לו משלו שבעים שנים. משום כך היו לו לאדם תשע מאות ושלשים שנים, ואותם השבעים עלו לו לדוד. והדבר הזה הוא סוד של חכמה, שלדוד אין (ימים) פרט לשבעים השנים מאדם הראשון. והכל הוא סוד של חכמה. וכל מה שלמטה, הכל הוא בסוד של מעלה.
מן המפרשים
מקדש מלך: רזא דחכמתא איהו דדוד לית לה וכו' פי' כמו שלמעלה המ' מקבלת הארה מז' תחתונות דזעיר לפי שהיא בין תרין דרועין דיליה שהם ח"ג כך דוד לקח מאד"הר ע' שנה א"נ כתב האר"י ז"ל כי המ' מקבלת מחסדים המגולים שבנ"ה דזעיר חסד דננח חציו לעצמו…
אור החמה: ות"ח הא אתמר בפ' וישלח דף קס"ח : ומלה דא רזא דחכמתא איהו וכו' עיין מה שכתבנו בפ' וישלח בפסוק חיים שאל ממך שבפ' וישובו המלאכים. דדוד מלכות: לית ליה יומין אין לה הארה כלל שהוא כינוי אל היום שהוא מאיר. בר ע' שנין בר הארת ז' מדות…
מהרח"ו: ואיהו יהיב ליה מדיליה ע' שנין וגו'. [סוד אדם הראשון דיהיב לדוד ע' שנין מדיליה, הם ת"ת הנקרא אדם, ודוד הנקרא מלכות, או הם חכמה ומלכות. כד מתחבראן זווגא דדכר ונוקבא אתעבידו ימינא ושמאלא כדקא חזי.] והסוד הוא כי מלכות לית לה מגרמה…