ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 30: ׳כי מי אל מבלעדי ה'׳ - יחוד הקב"ה בבריאה ובצפיית הנפשות › פיסקה 3 (צ ע"ב)

הבן הכלול משתי דמויות - קדושת שעת הזיווג

לך לך · ׳כי מי אל מבלעדי ה'׳ - יחוד הקב"ה בבריאה ובצפיית הנפשות · מאמר 30 · פיסקה 3 · דף צ ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מֵהַהוּא זַרְעָא דְּבַּר נָשׁ כַּד אִתְעַר תִּיאוּבְתֵּיהּ לְגַבֵּי נוּקְבֵיהּ וְנוּקְבֵיהּ אִתְעָרַת לְגַבֵּיהּ כְּדֵין מִתְחַבְּרָן תַּרְוַויְיהוּ כְּחֲדָא וְנָפַק מִנַּיְיהוּ בַּר חַד דְּכָלִיל מִתְּרֵין דִּיוּקְנִין כְּחַד. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא צִיֵיר לֵיהּ בְּצִיּוּרָא דְּאִתְכְּלִיל מִתַּרְוַויְיהוּ. וְעַל דָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְקַדְשָׁא גַרְמֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח הַהוּא דִּיוּקְנָא בְּצִיּוּרָא שְׁלִים כְּדְקָא חָזֵי.

תרגום

בֹּא רְאֵה, מֵאוֹתוֹ הַזֶּרַע שֶׁל אָדָם, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת תְּשׁוּקָתוֹ לִנְקֵבָתוֹ, וּנְקֵבָתוֹ מִתְעוֹרֶרֶת אֵלָיו, אָז מִתְחַבְּרִים שְׁנֵיהֶם יַחַד, וְיוֹצֵא מֵהֶם בֵּן אֶחָד שֶׁכָּלוּל מִשְּׁתֵּי דְמֻיּוֹת כְּאֶחָד, מִשּׁוּם שהקב"ה צִיֵּר אוֹתוֹ בְּצִיּוּר שֶׁנִּכְלָל מִשְּׁנֵיהֶם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בַּזְּמַן הַהוּא, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא הַדְּיוֹקָן הַהִיא בְּצִיּוּר שָׁלֵם כָּרָאוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, מההוא זרעא דבר נש כד אתער תיאובתיה לגבי נוקביה ונוקביה אתערת לגביה כדין מתחברן תרווייהו כחדא ונפק מנייהו בר חד דכליל מתרין דיוקנין כחד. בגין דקודשא בריך הוא צייר ליה בציורא דאתכליל מתרווייהו. ועל דא בעי בר נש לקדשא גרמיה בההוא זמנא בגין דישתכח ההוא דיוקנא בציורא שלים כדקא חזי.

התרגום: בא ראה, מאותו הזרע של אדם, כשמתעוררת תשוקתו לנקבתו, ונקבתו מתעוררת אליו, אז מתחברים שניהם יחד, ויוצא מהם בן אחד שכלול משתי דמיות כאחד, משום שהקב"ה ציר אותו בציור שנכלל משניהם. ועל כן צריך אדם לקדש את עצמו בזמן ההוא, כדי שימצא הדיוקן ההיא בציור שלם כראוי.

מן המפרשים

כתם פז: ת"ח בההוא זרעא דבר נש כד אתער תיאובתיה וכו' אמר עוד זאת אחרת עושה הב"ה בענין הציור מה שאין כח בכל מצייר בעולם שיצייר צורה דומה לשתי צורות כי כל מצייר איזה צורה הנה היא קבועה על ציור א' ואין באיפשרותו שיצייר צורה א' שתהיה דומה…

רמ"א: כד אתער תיאובתיה כד אתער תיאובתיה כו' מתרווייהו. עיין לעיל דף נ"ח ע"א (ס"ת פא. דכד בר נש אתער בהאי עלמא לאזדווגא כו' ומשיך ליה לההוא נפש כו' ואיתבני מניה גופא כו'):

הסולם: ת"ח מההוא זרעא וכו': בוא וראה מאותו זרע של האדם. בעת שנתעורר חשקו אל הנוקבא, והנקבה נתעוררת אליו, אז מתחברים שניהם יחד, ויוצא מהם בן אחד, הכלול מב' הצורות כאחד. ועל כן צריך האדם לקדש את עצמו באותו זמן, כדי שתהיה אותה הצורה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר