ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 22: ׳מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו׳ - יסוד העולם בהתעוררות אברהם מלמטה › פיסקה 13 (פו ע"א)

אברהם עובד לשמש ולירח מהתעוררות המזרח

לך לך · ׳מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו׳ - יסוד העולם בהתעוררות אברהם מלמטה · מאמר 22 · פיסקה 13 · דף פו ע"א

לשון הזוהר

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח׳ (ישעיהו מא, ב) - דָּא אַבְרָהָם דְּלָא נָטִיל אִתְעֲרוּתָא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא מִמִּזְרָח, בְּגִין דְּחָמָא שִׁמְשָׁא דְּנָפִיק בְּצַפְרָא מִסִּטְרָא דְמִזְרָח, נָטִיל אִתְעֲרוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ דְּאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר דָּא הוּא מַלְכָּא דְּבָרָא יָתִי. פְּלַח לֵיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא, לְרַמְשָׁא חָמָא שִׁמְשָׁא דְּאִתְכְּנִישׁ (וירחא נפקת) וְסִיהֲרָא נָהֲרָא. אָמַר דָּא הוּא וַדַּאי דְּשַׁלִּיט עַל הַהוּא פּוּלְחָנָא דְּפָלָחִית כָּל הַאי יוֹמָא, דְּהָא אִתְחֲשַׁךְ קַמֵּיהּ וְלָא נָהִיר. פָּלַח לֵיהּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא.

תרגום

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח׳ (ישעיה מא, ב) - זֶה אַבְרָהָם, שֶׁלֹּא נָטַל הִתְעוֹרְרוּת אֶל הקב"ה אֶלָּא מִמִּזְרָח. מִשּׁוּם שֶׁרָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁיּוֹצֵאת בַּבֹּקֶר מִצַּד הַמִּזְרָח, נָטַל הִתְעוֹרְרוּת לְנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא הקב"ה. אָמַר, זֶה הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּרָא אוֹתִי. עָבַד לוֹ כָּל הַיּוֹם הַהוּא. לָעֶרֶב רָאָה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנֶּאֱסַף (וְהַלְּבָנָה יוֹצֵאת) וְהַלְּבָנָה מְאִירָה. אָמַר, זֶה הוּא וַדַּאי שֶׁשּׁוֹלֵט עַל אוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַדְתִּי כָּל הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁהִנֵּה נֶחְשַׁךְ לְפָנָיו וְלֹא מֵאִיר. עָבַד לוֹ כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יהודה אמר ׳מי העיר ממזרח׳ (ישעיהו מא, ב) - דא אברהם דלא נטיל אתערותא לגבי קודשא בריך הוא אלא ממזרח, בגין דחמא שמשא דנפיק בצפרא מסטרא דמזרח, נטיל אתערותא לנפשיה דאיהו קודשא בריך הוא. אמר דא הוא מלכא דברא יתי. פלח ליה כל ההוא יומא, לרמשא חמא שמשא דאתכניש (וירחא נפקת) וסיהרא נהרא. אמר דא הוא ודאי דשליט על ההוא פולחנא דפלחית כל האי יומא, דהא אתחשך קמיה ולא נהיר. פלח ליה כל ההוא ליליא.

התרגום: רבי יהודה אמר, ׳מי העיר ממזרח׳ (ישעיה מא, ב) - זה אברהם, שלא נטל התעוררות אל הקב"ה אלא ממזרח. משום שראה את השמש שיוצאת בבקר מצד המזרח, נטל התעוררות לנפשו שהוא הקב"ה. אמר, זה הוא המלך שברא אותי. עבד לו כל היום ההוא. לערב ראה השמש שנאסף (והלבנה יוצאת) והלבנה מאירה. אמר, זה הוא ודאי ששולט על אותה העבודה שעבדתי כל היום הזה, שהנה נחשך לפניו ולא מאיר. עבד לו כל הלילה ההוא.

מן המפרשים

אור החמה: דא אברהם דלא נטיל בדל"ת גרסי'. פלח ליה כל ההוא יומא [וגו' ] אין הכוונה דפלח ממש אלא נתן אל לבו לעובדו והיה עומד באות' כוונ' כל אותו הלילה. אלא שחזר השמש לזרוח והטר ידתו. והוא מוכרח דאלת"ה וכי עד אותו היום לא זרח השמ' ולא האירה…

אור יקר: כל ההוא יומא, דכתיב <שם ד.) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. פתח אידך ויהי אברהם בן תשעים ותשע שנים וירא ה׳ אל אברם ויאמר אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים, האי קרא אית לעיינא ביה, ויהי אברם בן תשעים…

הסולם: ר' יהודה אומר וכו': רי"א מי העיר ממזרח זהו אברהם, שלא לקח התעוררות אל הקב"ה אלא ממזרח. כי כשראה את השמש יוצא בבקר מצד מזרח, לקח לעצמו התעוררות, שהוא הקב"ה, אמר על השמש, זהו המלך שברא אותי. ועבד אל השמש כל היום, לערב ראה ששקעה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר