הנפש התעוררות תחתונה - נעשית כסא לרוח
לך לך · ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - עליית נפש רוח ונשמה ודבקות אברהם בקב"ה · מאמר 17 · פיסקה 3 · דף פג ע"ב
לשון הזוהר
נֶפֶ"שׁ אִיהוּ אִתְעֲרוּתָא תַּתָּאָה וְדָא סְמִיכָא בְּגוּפָא וְזָנַת לֵיהּ, וְגוּפָא אָחִיד בָּהּ וְהִיא אִתְאַחֲדַת בְּגוּפָא. לְבָתַר אִתְתַּקְנַת וְאִתְעֲבִידַת כֻּרְסְיָיא לְאַשְׁרָאָה עֲלָהּ רוּחַ בְּאִתְעֲרוּתָא דְּהַאי נֶפֶשׁ דְּאִתְאֲחִידַת בְּגוּפָא, כְּמָה דִכְתִיב, ׳עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם׳ (ישעיה לב, טו). לְבָתַר דִּמְתַקְּנִי תַּרְוַויְיהוּ, זְמִינִין לְקַבְּלָא נְשָׁמָה, דְּהָא רוּחַ אִתְעֲבִיד כֻּרְסְיָיא לְגַבֵּי נְשָׁמָה לְאַשְׁרָאָה עֲלֵיהּ, וְהַאי נְשָׁמָה אִיהִי סְתִימָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא טְמִירָא דְכָל טְמִירִין. אִשְׁתְּכַח דְּאִית (לה) כֻּרְסְיָיא לְכֻּרְסְיָיא וְכֻּרְסְיָיא לְגַבֵּי עִלָּאָה עֲלַיְיהוּ. וְכַד תִּסְתַּכַּל בְּדַרְגִּין תִּשְׁכַּח רָזָא דְחָכְמְתָא בְּהַאי מִלָּה, וְכֹלָּא הוּא חָכְמְתָא לְאִתְדַּבְּקָא בְּהַאי גַוְונָא מִלִּין סְתִימִין.
תרגום
הַנֶּפֶ"שׁ הִיא הִתְעוֹרְרוּת תַּחְתּוֹנָה, וְזוֹ סְמוּכָה בַּגּוּף וְזָנָה אוֹתוֹ, וְהַגּוּף אוֹחֵז בָּהּ וְהִיא אֲחוּזָה בַּגּוּף. אַחַר כָּךְ נִתְקֶנֶת וְנַעֲשֵׂית כִּסֵּא לְהַשְׁרוֹת עָלֶיהָ רוּחַ בְּהִתְעוֹרְרוּת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת שֶׁנֶּאֱחֶזֶת בַּגּוּף, כַּכָּתוּב ׳עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם׳ (ישעיה לב, טו). לְאַחַר שֶׁמְּתַקְנִים אֶת שְׁנֵיהֶם, עֲתִידִים לְקַבֵּל נְשָׁמָה, שֶׁהֲרֵי הָרוּחַ נַעֲשֵׂית כִּסֵּא לַנְּשָׁמָה לְהַשְׁרוֹת עָלֶיהָ, וְהַנְּשָׁמָה הַזּוֹ הִיא נִסְתֶּרֶת עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל טְמוּנַת כָּל הַטְּמוּנִים. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ (לָהּ) כִּסֵּא לַכִּסֵּא, וְכִסֵּא לָעֶלְיוֹן עֲלֵיהֶם. וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּדְּרָגוֹת, תִּמְצָא סוֹד הַחָכְמָה בַּדָּבָר הַזֶּה, וְהַכֹּל הִיא חָכְמָה לְהַדְבִּיק בַּגָּוֶן הַזֶּה דְּבָרִים נִסְתָּרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: נפ"ש איהו אתערותא תתאה ודא סמיכא בגופא וזנת ליה, וגופא אחיד בה והיא אתאחדת בגופא. לבתר אתתקנת ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש דאתאחידת בגופא, כמה דכתיב, ׳עד יערה עלינו רוח ממרום׳ (ישעיה לב, טו). לבתר דמתקני תרווייהו, זמינין לקבלא נשמה, דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה לאשראה עליה, והאי נשמה איהי סתימא עלאה על כלא טמירא דכל טמירין. אשתכח דאית (לה) כרסייא לכרסייא וכרסייא לגבי עלאה עלייהו. וכד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא בהאי מלה, וכלא הוא חכמתא לאתדבקא בהאי גוונא מלין סתימין.
התרגום: הנפ"ש היא התעוררות תחתונה, וזו סמוכה בגוף וזנה אותו, והגוף אוחז בה והיא אחוזה בגוף. אחר כך נתקנת ונעשית כסא להשרות עליה רוח בהתעוררות הנפש הזאת שנאחזת בגוף, ככתוב ׳עד יערה עלינו רוח ממרום׳ (ישעיה לב, טו). לאחר שמתקנים את שניהם, עתידים לקבל נשמה, שהרי הרוח נעשית כסא לנשמה להשרות עליה, והנשמה הזו היא נסתרת עליונה על הכל טמונת כל הטמונים. נמצא שיש (לה) כסא לכסא, וכסא לעליון עליהם. וכשתסתכל בדרגות, תמצא סוד החכמה בדבר הזה, והכל היא חכמה להדביק בגון הזה דברים נסתרים.
מן המפרשים
אור החמה: לבתר אתתקנת ואתעבידת וגו' שאין האדם זוכה אל שלשתם יחד אלא זכה נותנים לו נפש זכה יתיר נותנים בו רוח. והיינו לבתר אתקינת בתיקון הכשרות כדי שתקבל עליה הרוח. וז"ש לאשראה עלה רוח . וכיצד יהיה תיקון זה באתערותא דהאי נפש דאתאחיד…
אור יקר: מנגב ועד בית אל, ועל ידי ענין זה היה גם כן שלימותו ושלימות מדרגתו, והיינו למסעו פירוש לשלימותו כענין אבן שלימה שהוא פירוש מלת מסע כדפירשתי, וזה שאמר ובגין כד וילד למסעיו דהיינו אם למקרא,
שעת רצון: לבתר אתתקנת ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח כו'. פירוש, כתב רבינו ז"ל בדרוש עשירי דק"ש שעה"מ (שעה"כ ענין דרושי הלילה) , שקודם שנתקן בחינת הנפש אי אפשר לבחינת הרוח להשרות בו, וגם לא אחר שתיקן הנפש, והרוח לא נתקן עדיין, כי אי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: