ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 16: ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - עליית הנפש בשינה בין טהרה לטומאה › פיסקה 4 (פג ע"א)

נפש הטהורים חוצה את המדרגות בלי להדבק - ועולה כדרכה

לך לך · ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - עליית הנפש בשינה בין טהרה לטומאה · מאמר 16 · פיסקה 4 · דף פג ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אִנּוּן דְּלָא אִסְתָּאֲבוּ, כַּד סָלְקֵי בְּעַרְסַיְיהוּ, נַפְשָׁא סָלְקָא וְעָאלַת בֵּין כָּל הַנֵּי דַרְגִּין בְּקַדְמִיתָא וְסָלְקָא וְלָא אִתְדַּבְּקַת בְּהוּ. וּלְבָתַר אָזְלָא וְשָׁטָאת וְסָלְקָא כְּפוּם אוֹרְחָהּ. הַהִיא נַפְשָׁא דְזָכָת לְסָלְקָא אִתְחֲזִיאַת קַמֵּיהּ דִּסְבַר אַפֵּי יוֹמִין וְאִתְדַּבְּקַת בִּרְעוּתָא לְאִתְחַזָּאָה בְּתִיאוּבְתָּא עִלָּאָה לְמֶחֱמֵי בְּנוֹעַם מַלְכָּא וּלְבַקְּרָא בְּהֵיכָלֵיהּ. וְדָא הוּא בַּר נָשׁ דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא תָּדִיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

בֹּא רְאֵה, אוֹתָם שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ, כְּשֶׁעוֹלִים לְמִטָּתָם, הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה וְנִכְנֶסֶת בֵּין כָּל אוֹתָן הַדְּרָגוֹת בָּרִאשׁוֹנָה, וְעוֹלָה וְלֹא נִדְבֶּקֶת בָּהֶן. אַחַר כָּךְ הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וְעוֹלָה כְּפִי דַרְכָּהּ. אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁזּוֹכָה לַעֲלוֹת, נִרְאֵית לִפְנֵי סֵבֶר פְּנֵי הַיָּמִים, וְנִדְבֶּקֶת בְּרָצוֹן לְהֵרָאוֹת בִּתְשׁוּקָה עֶלְיוֹנָה לִרְאוֹת בְּנֹעַם הַמֶּלֶךְ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְזֶה הוּא הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק תָּמִיד בָּעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, אנון דלא אסתאבו, כד סלקי בערסייהו, נפשא סלקא ועאלת בין כל הני דרגין בקדמיתא וסלקא ולא אתדבקת בהו. ולבתר אזלא ושטאת וסלקא כפום אורחה. ההיא נפשא דזכת לסלקא אתחזיאת קמיה דסבר אפי יומין ואתדבקת ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עלאה למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה. ודא הוא בר נש דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי.

התרגום: בא ראה, אותם שלא נטמאו, כשעולים למטתם, הנפש עולה ונכנסת בין כל אותן הדרגות בראשונה, ועולה ולא נדבקת בהן. אחר כך הולכת ומשוטטת ועולה כפי דרכה. אותה הנפש שזוכה לעלות, נראית לפני סבר פני הימים, ונדבקת ברצון להראות בתשוקה עליונה לראות בנעם המלך ולבקר בהיכלו. וזה הוא האיש שיש לו חלק תמיד בעולם הבא.

מן המפרשים

כתם פז: ת"ח אינון דלא אסתאבו כד סלקי בערסיהו נפשיהו סלקן ועאלין בכל הני דרגין כלומר עוברים על אלה המדרגות הם הקומרין טהירין ואינם מונעים אותה לעלות כי טהורה היא ואין להם שום אחיזה בה. וסלקא כפום ארחיה משגת כפי טהרתה אם מעט אם רב.

אור החמה: בין כל הני דרגין החיצונים שאין מעבר מן העולם הגשמי אל הרוחני אם לא יעבור ג' קליפות שהם תהו ובהו חשך ואח"כ ונגה לו סביב. ששם אחיזת הנפש ודביקותה בסילוקה ורוח היא נכנסת בג"ע של מטה ע"י הנשמה ולא שיכנס ממש אלא נאחז בדקות ההוא…

שעת רצון: ההיא נפשא דזכת לסלקא אתחזיאת קמיה דסבר אפי יומין ואתדבקת ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עילאה למחמי בנועם מלכא כו'. פירוש, אע"ג ' דסבר אפי יומין ' הוא בעתיק או בא"א, ורבינו ז"ל כתב בשער הנסירה (ע"ח שכ"ט) פ"ג, וכמו שנשמת הצדיקים מעלין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר