ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 16: ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - עליית הנפש בשינה בין טהרה לטומאה › פיסקה 1 (פג ע"א)

יציאת הנפש בעליה למעלה בעת השינה - רישום נשימה בגוף

לך לך · ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - עליית הנפש בשינה בין טהרה לטומאה · מאמר 16 · פיסקה 1 · דף פג ע"א

לשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, וְהֲוָה עִמֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן תָּוַוהְנָא הֵיךְ בְּנֵי עָלְמָא לָא מַשְׁגִּיחִין לְמִנְדַע מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא ועָל מָה קָיְימֵי. פָּתַח וְאָמַר, ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ (ישעיהו כו, ט) - הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאוֹקִימְנָא לֵיהּ. אֲבָל תָּא חֲזִי, נַפְשָׁא דְּבַּר נָשׁ, כָּד (איהו) סָלִיק לְעַרְסֵיהּ, נָפְקַת מִנֵּיהּ וְסָלְקָא לְעֵילָא. וְאִי תֵימָא דְּכֻלְהוּ סָלְקָאן - לָאו כָּל חַד וְחַד חָמֵי אַפֵּי מַלְכָּא, אֶלָּא נַפְשָׁא סָלְקָא וְלָא אִשְׁתָּאַר בָּהּ בַּהֲדֵי גוּפָא בַּר חַד רְשִׁימוּ (נשימו) דְּקֻיסְטָא דְּחַיּוּתָא דְּלִבָּא.

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה עִמּוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה. בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תְּמֵהַנִי אֵיךְ בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא מַשְׁגִּיחִים לָדַעַת דִּבְרֵי תוֹרָה וְעַל מָה עוֹמְדִים. פָּתַח וְאָמַר, ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִךְ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ (ישעיה כו, ט) - הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ וּבֵאַרְנוּ אוֹתוֹ. אֲבָל בּא רְאֵה, נֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְמִטָּתוֹ, יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁכֻּלָּן עוֹלוֹת - אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה וְלֹא נִשְׁאָר בָּהּ עִם הַגּוּף, רַק רֹשֶׁם (נשימה) שֶׁל הַמִּדָּה שֶׁל חַיּוּת הַלֵּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון הוה אזיל בארחא, והוה עמיה רבי אלעזר בריה ורבי אבא ורבי יהודה. עד דהוו אזלי, אמר רבי שמעון תווהנא היך בני עלמא לא משגיחין למנדע מלי דאורייתא ועל מה קיימי. פתח ואמר, ׳נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך׳ (ישעיהו כו, ט) - האי קרא אוקמוה ואוקימנא ליה. אבל תא חזי, נפשא דבר נש, כד (איהו) סליק לערסיה, נפקת מניה וסלקא לעילא. ואי תימא דכלהו סלקאן - לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא, אלא נפשא סלקא ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו (נשימו) דקיסטא דחיותא דלבא.

התרגום: רבי שמעון היה הולך בדרך, והיה עמו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא ורבי יהודה. בעודם הולכים, אמר רבי שמעון, תמהני איך בני העולם לא משגיחים לדעת דברי תורה ועל מה עומדים. פתח ואמר, ׳נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך׳ (ישעיה כו, ט) - הפסוק הזה בארוהו ובארנו אותו. אבל בא ראה, נפש האדם, כשהוא עולה למטתו, יוצאת ממנו ועולה למעלה. ואם תאמר שכלן עולות - אין כל אחד ואחד רואה את פני המלך, אלא הנפש עולה ולא נשאר בה עם הגוף, רק רשם (נשימה) של המדה של חיות הלב.

מן המפרשים

כתם פז: רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוה עמיה ר' אלעזר בריה ור' יהודה ור' אבא וכו' אמר ר"ש ע"ה תמהנא איך בני עלמא לא משגיחין למנדע מילי אורייתא. תמיד ע"ה תמיהים על זה למה שכבר נתפרסם המעמד ההוא והקולות והברקים וקול השופר שבו נתנה התורה…

מקדש מלך: חד רשימו דקסט' דחיותא כתב הרמ"ז וז"ל פירש הרב שהוא הבל דגרמי והוא נפש דקטנות שהוא רשימו דנפש דגדלות הנכנסת כשנולד. ובמ"א פי' יותר ואמר שחלק חיות זה הוא בחי' העשיה שהוא בחי' חיות המ' שבזעיר וזה נקר' קסטא דחיותא וקיסט' ר"ל מדה…

אור החמה: למנדע מילי דאורייתא ועל מה קיימי. כי כמה עניינים אינם ידועים אלא מתוך דברי תורה כגון נפש ורוח ונשמה שבאדם וסילוקם בלילה וכיוצא רבים:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: