התעוררות צדיקי אמת לתורה בחצות - חוט חסד הנמשך ביום
לך לך · השתעשעות הקב"ה עם נשמות הצדיקים בחצות - ותשבחת דוד המלך · מאמר 14 · פיסקה 3 · דף פב ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יֵיסָא וְאֲפִילּוּ אִנּוּן דִּבְהַאי עָלְמָא (דארעא), הֵיאַךְ. אָמַר לֵיהּ בְּגִין דִּי בְּפַלְגוּת לֵילְיָא כָּל אִנּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט כֻּלְהוּ מִתְעָרֵי לְמִקְרֵי בְּאוֹרַיְיתָא וּלְמִשְׁמַע תּוּשְׁבְּחָן דְּאוֹרַיְיתָא. וְהָא אִתְּמָר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל אִנּוּן צַדִּיקַיָא דִּבְגוֹ גִנְתָא דְעֵדֶן כֻּלְהוּ צַיְיתִין לְקָלֵיהוֹן, וְחוּטָא דְחֶסֶד אִתְמְשַׁךְ עֲלַיְיהוּ בִּימָמָא דִּכְתִיב, ׳יוֹמָם יְצַוֶּה יהו"ה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי׳ (תהילים מב, ט). וְעַל דָּא תּוּשְׁבְּחָן דְּסָלְקִין בְּלֵילְיָא קַמֵּיהּ דָּא תּוּשְׁבַּחְתָּא שְׁלִים. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְיִשְׂרָאֵל הֲווּ סְגִירִין בְּבָתֵּיהוֹן כַּד קָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכוֹרֵיהוֹן דְּמִצְרָאֵי, הֲווּ אֲמָרֵי הֲלֵילָא וְתֻשְׁבְּחָן קַמֵּיהּ.
תרגום
אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה (שֶׁל הָאָרֶץ). אֵיךְ? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה כָּל אוֹתָם צַדִּיקֵי אֱמֶת, כֻּלָּם מִתְעוֹרְרִים לִקְרֹא בַתּוֹרָה וְלִשְׁמֹעַ אֶת תִּשְׁבְּחוֹת הַתּוֹרָה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שהקב"ה וְכָל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּתוֹךְ גַּן הָעֵדֶן כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלָם, וְחוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם בַּיּוֹם, שֶׁכָּתוּב ׳יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי׳ (תהלים מב, ט). ׳וְעַל כֵּן׳ הַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁעוֹלוֹת בַּלַּיְלָה לְפָנָיו, זוֹ תִשְׁבַּחַת שְׁלֵמָה. בּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ סְגוּרִים בְּבָתֵּיהֶם כְּשֶׁהָרַג הקב"ה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם, הָיוּ אוֹמְרִים הַלֵּל וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי ייסא ואפילו אנון דבהאי עלמא (דארעא), היאך. אמר ליה בגין די בפלגות ליליא כל אנון זכאי קשוט כלהו מתערי למקרי באורייתא ולמשמע תושבחן דאורייתא. והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל אנון צדיקיא דבגו גנתא דעדן כלהו צייתין לקליהון, וחוטא דחסד אתמשך עלייהו ביממא דכתיב, ׳יומם יצוה יהו"ה חסדו ובלילה שירה עמי׳ (תהילים מב, ט). ועל דא תושבחן דסלקין בליליא קמיה דא תושבחתא שלים. תא חזי, בשעתא דישראל הוו סגירין בבתיהון כד קטל קודשא בריך הוא בכוריהון דמצראי, הוו אמרי הלילא ותשבחן קמיה.
התרגום: אמר רבי ייסא, אפלו אותם שבעולם הזה (של הארץ). איך? אמר לו, משום שבחצות הלילה כל אותם צדיקי אמת, כלם מתעוררים לקרא בתורה ולשמע את תשבחות התורה. והרי נתבאר שהקב"ה וכל אותם הצדיקים שבתוך גן העדן כלם מקשיבים לקולם, וחוט של חסד נמשך עליהם ביום, שכתוב ׳יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי׳ (תהלים מב, ט). ׳ועל כן׳ התשבחות שעולות בלילה לפניו, זו תשבחת שלמה. בא ראה, בשעה שישראל היו סגורים בבתיהם כשהרג הקב"ה בבכורי מצרים, היו אומרים הלל ותשבחות לפניו.
מן המפרשים
מקדש מלך: וא פי' אינון דהאי עלמא היאך פי' בשלמא הנשמות שכבר מתו שייך בהם העלאת מ"ן אחר חצות אבל הנשמות דהאי עלמא מאי העלאת מ"ן שייך בהם הרי אחר חצות כבר עמדו וניעורו משנתם לעסוק בתורה:
הסולם: אמר ר' ייסא וכו': אר"י ואפילו באלו הנשמות שבעוה"ז אתה אומר הוא משתעשע, איך הוא זה. אמר לו. משום, שבחצות לילה, כל אלו צדיקי אמת מתעוררים כולם לקרות בתורה ולהשמיע תשבחות של התורה. ולמדנו, שהקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך גן העדן,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: