ממלכת הזוהר › זוהר › לך לך › מאמר 10: ׳ויעבר אברם בארץ׳ - מסע אברהם כסוד הנשמה ועלייתה אחר המוות › פיסקה 10 (פ ע"א)

ארבעה יסודות הגוף כנגד הנשמה - קדושה וטומאה בכל יסוד

לך לך · ׳ויעבר אברם בארץ׳ - מסע אברהם כסוד הנשמה ועלייתה אחר המוות · מאמר 10 · פיסקה 10 · דף פ ע"א

לשון הזוהר

וּבְדוּגְמָא דָא בָּרָא גוּפָּא מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹתּ אֵשׁ וְרוּחַ וְעָפָּר וּמַיִם כְּגַוְונָא דְהוּא נִשְׁמָתָּא לְנִשְׁמָתָּא נְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶּשׁ. מַיִם דָּא דְּכַר ודא הוּא מַיִם מְתִּיקֵי דִקְדוּשָׁה, וְאִיתּ מַיִם הַמְאָרְרִים דְּאִנּוּן יֵצֶּר הָרָע. אִיתּ אֶשָׁא קַדִּישָׁא נוּקְבָא וְאִיתּ אֶשָׁא נוּכְרָאָה אש זָרָה, וְעַל דָּא כְּתִּיב ׳וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵתּ אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ - דְּאִיהִי נוּקְבְתָּא מִן יֵצֶּר הָרָע. רוּחַ קַדִּישָׁא אִיהוּ דְּכַר. אִיתּ רוּחַ מְסָאֳבָא דָּא יֵצֶּר הָרָע שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי מִשֹׁרֶשׁ נָחָשׁ יִצֻּא צֶּפַּע׳ (ישעיהו יד, כט) - אִיתּ עָפָּר קַדִּישָׁא ואִיתּ עָפָּר מְסָאֳבָא.

תרגום

וּבַדֻּגְמָה הַזּוֹ בָּרָא אֶת הַגּוּף מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת - אֵשׁ וְרוּחַ וְעָפָר וּמַיִם, כְּמוֹ שֶׁהוּא נְשָׁמָה לִנְשָׁמָה, נְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ. מַיִם זֶה זָכָר, וְזֶהוּ הַמַּיִם הַמְּתוּקִים שֶׁל קְדֻשָּׁה. וְיֵשׁ מַיִם הַמְאָרְרִים שֶׁהֵם יֵצֶר הָרָע. יֵשׁ אֵשׁ קְדוֹשָׁה נוּקְבָּא, וְיֵשׁ אֵשׁ נָכְרִיָּה, אֵשׁ זָרָה. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְאַל יָבא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ב) - שֶׁהִיא נוּקְבָּא מִיֵּצֶר הָרָע. רוּחַ קְדוֹשָׁה הִיא זָכָר. יֵשׁ רוּחַ טֻמְאָה, זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע׳ (ישעיה יד, כט) - יֵשׁ עָפָר קָדוֹשׁ וְיֵשׁ עָפָר טָמֵא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובדוגמא דא ברא גופא מארבע יסודות אש ורוח ועפר ומים כגוונא דהוא נשמתא לנשמתא נשמה ורוח ונפש. מים דא דכר ודא הוא מים מתיקי דקדושה, ואית מים המאררים דאנון יצר הרע. אית אשא קדישא נוקבא ואית אשא נוכראה אש זרה, ועל דא כתיב ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ - דאיהי נוקבתא מן יצר הרע. רוח קדישא איהו דכר. אית רוח מסאבא דא יצר הרע שנאמר ׳כי משרש נחש יצא צפע׳ (ישעיהו יד, כט) - אית עפר קדישא ואית עפר מסאבא.

התרגום: ובדגמה הזו ברא את הגוף מארבעה יסודות - אש ורוח ועפר ומים, כמו שהוא נשמה לנשמה, נשמה ורוח ונפש. מים זה זכר, וזהו המים המתוקים של קדשה. ויש מים המאררים שהם יצר הרע. יש אש קדושה נוקבא, ויש אש נכריה, אש זרה. ועל זה כתוב ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (ויקרא טז, ב) - שהיא נוקבא מיצר הרע. רוח קדושה היא זכר. יש רוח טמאה, זה יצר הרע, שנאמר ׳כי משרש נחש יצא צפע׳ (ישעיה יד, כט) - יש עפר קדוש ויש עפר טמא.

מן המפרשים

רמ"א: רוח קדישא רוח קדישא כו'. עיין לעיל דף מ' ע"א (תקו"ז תקון סט קד. זכאה איהו מאן דירית נשמתא מכרסיא יקירא כו') [דף י"ו ע"א]:

הסולם: ובדוגמא דא ברא גופא וכו': וכעין זה, ברא הקב"ה את הגוף מארבעה יסודות, שהם אש, רוח, עפר, ומים . בדומה אל הנשמה לנשמה, נשמה, רוח ונפש. הנשמה לנשמה ה"ס מים. הנשמה ה"ס אש. הרוח, ה"ס רוח. הנפש ה"ס עפר. מים, זהו בחי' זכר דהיינו בדומה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: