כך ישראל בני המלך הורידם למצרים - הגזרה בברית בין הבתרים היתה ראויה להתקים
כי תשא · משל למלך ובנו - סוד גלות ישראל והאם הקדושה השכינה הערבה · מאמר 6 · פיסקה 10 · דף קפט ע"ב
לשון הזוהר
כַּךָ יִשְׂרָאֵל בְּנוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא אִינּוּן. אָחִית לוֹן לְמִצְרַיִם. וְאִי תֵּימָא בְּהַהוּא זִמְנָא לָא חָאבוּ, גְזֵרָה דְּגָזַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין הַבְּתָרִים הֲוָה אִתְחָזֵי לְמֶהוֵי קַיָּים, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח לִתְרֵין מִלִּין, חַד בְּגִין הַהוּא מִלָּה דְּאָמַר אַבְרָהָם, ׳בַּמָה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׳ (בראשית טו, ח), דָּא הוּא סִבָּה וְעִילָה - אֲבָל עַד דְּנַפְקוּ מִמִּצְרַיִם, לָא הֲוֵי גּוֹי, וְלָא אִתְחָזוּ כַּדְקָא יֵאוּת.
תרגום
כָּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הֵם, הוֹרִיד אוֹתָם לְמִצְרַיִם. וְאִם תֹּאמַר שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא חָטְאוּ - הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר הקב"ה בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים הָיְתָה רְאוּיָה לְהִתְקַיֵּם, והקב"ה הִשְׁגִּיחַ עַל שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד עַל אוֹתוֹ דִבּוּר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ׳בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׳ (בראשית טו, ח), זוֹהִי סִבָּה וְעִלָּה - אֲבָל עַד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לֹא הָיוּ גוֹי וְלֹא הָיוּ רְאוּיִים כָּרָאוּי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כך ישראל בנוי דמלכא קדישא אינון. אחית לון למצרים. ואי תימא בההוא זמנא לא חאבו, גזרה דגזר קודשא בריך הוא בין הבתרים הוה אתחזי למהוי קיים, וקודשא בריך הוא אשגח לתרין מלין, חד בגין ההוא מלה דאמר אברהם, ׳במה אדע כי אירשנה׳ (בראשית טו, ח), דא הוא סבה ועילה - אבל עד דנפקו ממצרים, לא הוי גוי, ולא אתחזו כדקא יאות.
התרגום: כך ישראל, בני המלך הקדוש הם, הוריד אותם למצרים. ואם תאמר שבאותו זמן לא חטאו - הגזרה שגזר הקב"ה בברית בין הבתרים היתה ראויה להתקים, והקב"ה השגיח על שני דברים: אחד על אותו דבור שאמר אברהם ׳במה אדע כי אירשנה׳ (בראשית טו, ח), זוהי סבה ועלה - אבל עד שיצאו ממצרים לא היו גוי ולא היו ראויים כראוי.
מן המפרשים
זוהר הרקיע: דף קפ"ט ע"ב כוס דברכה איצטריך למיהוי מתקנא בימינא ( ישעיה ב-ב ) ונשא מגבעות אצטריך למהוי זקיף שיעורא דאיהו זרת מן פתורה וכו'. הנה כבר הודעתיך מ"ש מורינו זלה"ה בנוסחא הג' במאמר ר' חזקיה פתח וכו' שהכוונה להעלות כוס של ברכה שהם…
הסולם: כך ישראל בנוי וכו' : כך ישראל הם בניו של המלך הקדוש. הורידם למצרים. ואם תאמר, הרי באותו זמן לא חטאו ולא הורידם משום חטא, אלא גזירה הוא שגזר הקב"ה בין הבתרים, שהיה ראוי להתקיים, כך הוא. והקב"ה הסתכל לב' דברים, אחד, משום דבר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: