משל למלך ובנו
סוד גלות ישראל והאם הקדושה השכינה הערבה
הגלות נמשכת ועדין בן דוד לא בא - הנחמות הכתובות בתורה משמחות לסבל
אִם־יִהְיֶה נִֽדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כָּךְ זֶה וַדַּאי,כמו שאמרת שהקב"ה עתיד לעשות הטובות שהבטיח לישראל, וכל הנחרים בעמ"י יבושו ויכלמו אֲבָל רָאִינוּ וְכָךְ רָאוּ גִּבּוֹרֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הַגָּלוּת נִמְשֶׁכֶת וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא בָא. והיאך יש כח בידיהם לסבול עול וקושי הגלות אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכָל זֶה כָּךְ הוּא, אֲבָל מִי עוֹשֶׂה שֶׁיִּסְבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַגָּלוּת הַזּוֹ? מה הוא הכח שמחזיק את הסובלים גודל וקושי הגלות, כָּל אוֹתָן הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטִיחַ לָהֶם ההבטחה עצמה היא הנותנת כח, הקב"ה. וַהֲרֵי זֶה נִתְבָּאֵר, שֶׁנִּכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְרוֹאִים כָּל אוֹתָן נֶחָמוֹת, בקריאת התורה והנביאים שבבתי הכנסת, וּשְׂמֵחִים בְּלִבָּם לִסְבֹּל אֶת כָּל מַה שֶּׁיָּבֹא עֲלֵיהֶם, וְלוּלֵא זֶה לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל. נמצא כח השיור בגלות, מתוקף גודל הנחמות המובטחות.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲבָל חֲמֵינָן וְהָכִי חָמוּ תַּקִיפֵי עָלְמָא, דְּהָא גָּלוּתָא אִתְמְשָׁךְ וַעֲדַיִין בְּרֵיהּ דְּדָוִד לָא אָתֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְכָל דָּא הָכִי הוּא, אֲבָל מַאן עָבִיד דְּיִסְבְּלוּן יִשְׂרָאֵל גָּלוּתָא דָּא, כָּל אִינּוּן הַבְטָחוֹת דְּאַבְטַח לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָא אִתְּמַר, דְּעָאלִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵי מִדְרָשׁוֹת, וְחָמָאן כָּל אִינּוּן נֶחָמוֹת, וְחָדָאן בְּלִבַּיְיהוּ לְמִסְבַּל כָּל מַה דְּיֵיתֵי עָלַיְיהוּ, וְאִלְמָלֵא דָּא לָא יַכְלִין לְמִסְבַּל.
הכל תלוי בתשובה ולא יכולים לעורר תשובה עד שיתקימו כל דברי הפרשה
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי כָּךְ הוּא, וְהַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. ולא בחשבון הקץ בלבד, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיְּכוֹלִים עַכְשָׁו לְעוֹרֵר תְּשׁוּבָה כֻּלָּם כְּאֶחָד - לֹא יְכוֹלִים!שאין בידם לעורר תשובה כללית בכל עת, מָה הַטַּעַם לֹא יְכוֹלִים? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, ׳וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךְ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ הברכה והקללה תחילה, (דברים ל, א) - וְכָתוּב ׳וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךְ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךְ וְגוֹ'׳ השבת הלב שנייה,. וְכָתוּב ׳וְשַׁבְתָּ עַד יהו"ה אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'׳ והתשובה בפועל שלישית, שסדר הכתובים הוא סדר הזמנים,. וְאָז ׳אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךְ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךְ וְגוֹ'׳ (דברים ל, ד). וְעַד שֶׁכָּל אוֹתָם דְּבָרִים לֹא יִתְקַיְּמוּ, לֹא יְכוֹלִים לְעוֹרֵר תְּשׁוּבָה מֵהֶם. התעוררות התשובה עצמה תלויה בהשלמת הסדר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא וַדַּאי הָכִי אִיהוּ, וְכֹלָּא בִּתְשׁוּבָה תַּלְיָא. וְאִי תֵּימָא דְּיִכְלוּן הַשְׁתָּא לְאַתְעָרָא תְּשׁוּבָה כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא - לָא יַכְלִין. מַאי טַעְמָא לָא יַכְלִין. בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ (דברים ל, א) - וּכְתִּיב ׳וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ וְגוֹ'׳. וּכְתִיב ׳וְשַׁבְתָּ עַד יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳. וּכְדֵין ׳אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ וְגוֹ'׳ (דברים ל, ד). וְעַד דְּכָל אִינּוּן מִלִּין לָא יִתְקַיְּימוּן, לָא יַכְלִין לְאַתְעֲרָא תְּשׁוּבָה מִנַּיְיהוּ.
כמה הסתרת הדרכים מבני הגלות - אם היו יוצאים מדין התורה מתערבים בעמים
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כַּמָּה סָתַמְתָּ כָּל הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים מִכָּל בְּנֵי הַגָּלוּת וְלֹא הִשְׁאַרְתָּ לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה. אִם כָּךְ, שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר - שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ גָלוּת וְלֹא שָׂכָר, וְיֵצְאוּ (ס"א: אִם כָּךְ, יִהְיוּ כְּמוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, יִסְבְּלוּ אֶת הַגָּלוּת וְלֹא יֵצְאוּ) מִדִּין שֶׁל הַתּוֹרָה, וְיִתְעָרְבוּ בִּשְׁאָר הָעַמִּים.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כַּמָה סַתָמְתְּ כָּל אָרְחִין וּשְׁבִילִין מִכָּל בְּנִי גָּלוּתָא, וְלָא שַׁבְקַת לוֹן פִּתְחוֹן פֶּה. אִי הָכִי, לִהווֹ כְּמָה דַּהֲווֹ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, דְּלָא יִסְבְּלוּן גָּלוּתָא וְלָא אַגְרָא, וְיִפְקוּן (ס"א: אי הכי, להוו כמה דלהון בכל דרא ודרא, יסבלון גלותא ולא יפקון) מִדִּינָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְיִתְעָרְבוּן בִּשְׁאַר עַמִּין.
כמו הרה תקריב ללדת - אף שעבר על ישראל רק מעט נחשב כאלו עבר הכל
פָּתַח וְאָמַר, ׳כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו כו, יז). מַה זֶּה ׳כְּמוֹ הָרָה׳? - דֶּרֶךְ הוּא לִמְעֻבֶּרֶת שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים שְׁלֵמִים. וְיֵשׁ בָּעוֹלָם כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא עָבַר עָלֶיהָ אֶלָּא יוֹם אֶחָד אוֹ יוֹמַיִם מֵהַתְּשִׁיעִי, וְכָל הַצִּירִים וְהַחֲבָלִים שֶׁל הַמְעֻבֶּרֶת הֵם בַּתְּשִׁיעִי. וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא עָבַר עָלֶיהָ אֶלָּא רַק יוֹם אֶחָד, נֶחְשָׁב עָלֶיהָ כְּאִלּוּ עָבְרוּ כָּל הַתְּשִׁיעִי שָׁלֵם. אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁטָּעֲמוּ טַעַם גָּלוּת - אִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, יֵחָשֵׁב עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ עָבְרוּ עֲלֵיהֶם כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה יִסּוּרִים עָבְרוּ עֲלֵיהֶם מִיּוֹם שֶׁהִתְחִילָה הַגָּלוּת.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו כו, יז). מַאי ׳כְּמוֹ הָרָה׳ - אָרַח אִיהוּ לְעוּבַּרְתָּא, לְאַעְבְּרָא עָלָהּ תֵּשַׁע יַרְחִין שְׁלֵמִין. וְאִית בְּעָלְמָא כַּמָה וְכַמָּה, דְּלָא עָבַר עָלָהּ אֶלָּא יוֹמָא חַד אוֹ תְּרֵין יוֹמִין מִתְּשִׁיעָאָה, וְכָל צִירִין וַחֲבָלִין דְּעוּבַּרְתָּא בִּתְשִׁיעָאָה אִינּוּן. וְאַף עַל גַּב דְּלָא אַעְבַּר עָלָהּ אֶלָּא יוֹמָא חֲדָא, אִתְחֲשִׁיב עָלָהּ כְּאִילּוּ אִתְעֲבָרוּ כָּל תְּשִׁיעָאָה שְׁלִים. אוּף הָכִי יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן דְּאִטְעַמֵי טַעַם גָּלוּתָא, אִי יָהַדְרוּן בִּתְשׁוּבָה, יִתְחֲשָׁב עָלַיְיהוּ כְּאִלּוּ אַעְבְּרוּ עָלַיְיהוּ כָּל אִינּוּן מִלִּין דִּכְתִּיבִין בְּאוֹרַיְיתָא. כָּל שֶׁכֵּן וְכָּל שֶׁכֵּן דְּכַמָּה וְכַמָּה יִסּוּרִין אַעְבְּרוּ עָלַיְיהוּ מִן יוֹמָא דְּגָלוּתָא שָׁרֵי.
בצר לך ומצאוך כל הדברים באחרית הימים - משל למלך שנתן בנו לאמו המטרוניתא ללמדו
אֲבָל מַהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (דברים ד, ל) - בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה רַחֲמָנוּת רִחֵם הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּדָּבָר הַזֶּה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי וְאָהַב אוֹתוֹ אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ נָתַן אוֹתוֹ לְאִמּוֹ הַמַּטְרוֹנִיתָא שֶׁתְּגַדֵּל אוֹתוֹ וּתְלַמֵּד אוֹתוֹ דְּרָכִים מְתֻקָּנוֹת. פַּעַם אַחַת חָטָא לְאָבִיו, בָּא אָבִיו וְהִלְקָה אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ עָבַר עַל חֶטְאוֹ. שָׁב כְּמִקֹּדֶם וְשׁוּב חָטָא לְאָבִיו, וְהוֹצִיא אוֹתוֹ אָבִיו מִבֵּיתוֹ וְרָגַז עָלָיו, יָצָא אוֹתוֹ בֵן מִבֵּיתוֹ.
בלשון הזוהר
אֲבָל מַאי דִּכְתִּיב, ׳בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (דברים ד, ל) - תָּא חֲזֵי, כַּמָּה רַחֲמָנוּתָא רָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּמִלָּה דָּא. לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בְּרָא יְחִידָאָה, וְרָחִים לֵיהּ רְחִימוּ דְּנַפְשָׁא, וּמִגּוֹ רְחִימוּ דִּילֵיהּ, יָהַב לֵיהּ לְאִמֵּיהּ מַטְרוֹנִיתָא דִּתְרַבֵּי לֵיהּ, וְתוֹלִיף לֵיהּ אָרְחֵי מְתַתְקְנָן. זִמְנָא חֲדָא חָב לְגַבֵּי אֲבוּהָ, אָתָא אַבוֹהִי וְאַלְקֵי לֵיהּ, וּלְבָתַר אַעְבָּר עַל חוֹבֵיהּ. תָּב כְּמִלְּקַדְּמִין וְחָב לַאֲבוּהָ, וְאַפְקֵיהּ אֲבוּהָ מִבֵּיתֵיהּ, וְאַרְגִּיז עָלֵיהּ, נָפַק הַהוּא בְּרָא מִבֵּיתֵיהּ.
הבן חטא ושב וחטא - הלך להתחבר לזונות ואמו בוכה ומררת עליו
וּבִמְקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וְיִהְיֶה צַדִּיק כָּרָאוּי כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע אָבִיו הַמֶּלֶךְ וְתִהְיֶה עָלָיו תְּשׁוּקָתוֹ. מֶה עָשָׂה? אָמַר, הוֹאִיל וְיָצָאתִי מֵהֵיכַל אָבִי, אֶעֱשֶׂה מִכָּאן וָהָלְאָה כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה. מֶה עָשָׂה? הָלַךְ לְהִתְחַבֵּר לְזוֹנוֹת, וְהִתְלַכְלֵךְ בְּלִכְלוּךְ וְטִנֹּפֶת עִמָּן, וְלֹא הָיָה נִמְצָא אֶלָּא עִמָּן בַּחִבּוּר שֶׁלָּהֶן. כְּשֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא אִמּוֹ פּוֹקֶדֶת בְּכָל יוֹם עַל אוֹתוֹ הַבֵּן וְיוֹדַעַת שֶׁבְּנָהּ הִתְחַבֵּר עִם הַזּוֹנוֹת וְכָל חַבְרוּתוֹ הָיְתָה עִמָּהֶן. מַתְחִילָה לִבְכּוֹת וּלְמָרֵר עַל בְּנָהּ.
בלשון הזוהר
וּבְאֲתָר דִּיְּהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, וִיהֵא זַכָּאָה כְּדְקָא יֵאוֹת, בְּגִין דְּיִשְׁמַע מַלְכָּא אָבוּהָ, וִיהֵא תִּיאוּבְתֵּיהּ עָלֵיהּ. מָה עֲבַד. אָמַר הוֹאִיל וְנָפַקְנָא מֵהֵיכָלָא דְּאַבָּא, אַעְבִיד מִכָּאן וּלְהָלְאָה כָּל מָה דַּאֲנָא בָּעֵי. מָה עֲבַד. אָזַל וְאִתְחַבָּר בְּזוֹנוֹת, וְאִתְלַכְלָךְ בְּלִכְלוּכָא דְּטִנּוּפָא בַּהֲדַיְיהוּ, וְלָא הֲוָה מִשְׁתְּכַח אֶלָּא בַּהֲדַיְיהוּ, בְּחִבּוּרָא דִּלְהוֹן. דְּמַטְרוֹנִיתָא אִמֵּיהּ פַּקְדַת בְּכָל יוֹמָא עַל הַהוּא בְּרָא, וְיַדְעַת דִּבְרָהּ בַּהֲדֵי זוֹנוֹת אִתְחַבָּר, וְכָל חַבְרוּתָא דִּידֵיהּ בַּהֲדַיְיהוּ הֲוָות. שָׁרִיאַת לְמִבְכֵּי, וּלְאִתְמָרְרָא עַל בְּרָהּ.
נכנס המלך ורואה אותה בוכה - מה יאמרו שבן המלך יושב עם זונות בשבילך אחזירו
יוֹם אֶחָד נִכְנָס אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ וְרוֹאֶה אוֹתָהּ בּוֹכָה. שׁוֹאֵל אוֹתָהּ: עַל מָה אַתְּ בּוֹכָה? אָמְרָה: וְאֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, שֶׁהֲרֵי בְּנֵנוּ מִחוּץ לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ? וְלֹא דַי שֶׁאֵינוֹ יוֹשֵׁב בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עִם הַזּוֹנוֹת! מַה יֹּאמְרוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם - שֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּבֵית זוֹנוֹת?! הִתְחִילָה לִבְכּוֹת וּלְהִתְחַנֵּן לַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: בִּשְׁבִילֵךְ אַחֲזִיר אוֹתוֹ, וְאַתְּ הָעֲרֵבָה שֶׁלּוֹ. אָמְרָה: הֲרֵי וַדַּאי.
בלשון הזוהר
יוֹמָא חַד עָאל מַלְכָּא לְגַבָּהּ, חָמָא לָהּ דְּאִיהִי מְבַכָּה. שָׁאִיל לָהּ עַל מָה אַתְּ בָּכָאת. אָמְרָה וְלָא אֶבְכֶּה, דְּהָא בְּרָנָא לְבַר מְהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא. וְלָא דַּי דְּהוּא לָא יָתִיב בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, אֶלָּא דְּהוּא יָתִיב בַּהֲדֵי זוֹנוֹת. מַה יֵימְרוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא, בְּרֵיהּ דְּמַלְכָּא אִיהוּ דְּיָתִיב בְּבֵי זוֹנוֹת. שְׁרִיאַת לְמִבְכֵּי, וּלְאִתְחַנְּנָא לְמַלְכָּא. אָמַר מַלְכָּא, בְּגִינָךְ אַהְדָּר לֵיהּ, וְאַנְתְּ עַרְבָא דִּילֵיהּ. אַמְרַת הָא וַדַּאי.
אמר המלך לא צריך להחזירו בגלוי כי בשה לנו - יחזור בסתר שלא יכירו בו
אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְכָךְ הוּא, לֹא צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ בַּיּוֹם בְּגָלוּי. שֶׁבּוּשָׁה עֲבוּרֵנוּ לָלֶכֶת בִּשְׁבִילוֹ לְבֵית זוֹנוֹת. וְאִם לֹא הָיָה כְּמוֹ זֶה שֶׁטִּנֵּף אֶת עַצְמוֹ כָּךְ וְחִלֵּל כְּבוֹדִי. הָיִיתִי אֲנִי וְכָל הַחֲיָלוֹת שֶׁלִּי הוֹלְכִים בִּשְׁבִילוֹ בְּכַמָּה כָבוֹד וּבְכַמָּה חֲצוֹצְרוֹת לְפָנָיו, בְּכַמָּה כְּלֵי קְרָב מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, עַד שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם יִזְדַּעְזְעוּ, וְיֵדְעוּ כֻלָּם שֶׁהוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ. עַכְשָׁו כֵּיוָן שֶׁהוּא טִנֵּף אֶת עַצְמוֹ וְחִלֵּל אֶת כְּבוֹדִי, הוּא יַחֲזֹר בְּסֵתֶר שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בוֹ. חָזַר לַמֶּלֶךְ, וְנָתַן אוֹתוֹ לְאִמּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר מַלְכָּא הוֹאִיל וְכַךְ הוּא, לָא אִצְטְרִיךְ לְאָהַדְּרָא לֵיהּ בִּימָמָא בְּאִתְגַּלְּיָא. דְּכִסּוּפָא דִּילָן אִיהוּ לְמֵהַךְ בְּגִינִיהּ לְבֵי זוֹנוֹת. וְאִי לָא הֲוֵי כְּגַוְונָא דָּא, דְּטִנֵף גַּרְמֵיהּ הָכִי וְחִלֵּל יְקָרִי. הֲוֵינָא אֲנָא, וְכָל חַיָּילִין דִּילִי, אַזְלִין בְּגִינֵיהּ בְּכַמָּה יְקָר, בְּכַמָּה בּוּקִינָס קָמֵיהּ, בְּכַמָּה מָאנֵי קְרָבָא, מִימִינֵיהּ וּמִשְׂמָאלֵיהּ, עַד דְּכָל בְּנִי עָלְמָא יִזְדַּעְזְעוּן, וְיִנְדְעוּן כֹּלָּא, דִּבְּרָא דְּמַלְכָּא אִיהוּ. הַשְּׁתָּא כֵּיוָן דְּאִיהוּ טִנֵף גַּרְמֵיהּ, וְחִלֵּל יְקָרִי, אִיהוּ יֶהְדַּר בִּטְמִירוּ, דְּלָא יִנְדְּעוּן בֵּיהּ. אַהְדָּר לְגַבֵּי מַלְכָּא, יָהֲבֵיהּ לְגַבֵּי אִמֵּיהּ.
לימים סרח כמקדם - הוציא המלך את שניהם שיסבלו הגלות כאחד ואדע ששב כראוי
לְיָמִים סָרַח כְּמִקֹּדֶם. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? הוֹצִיא אוֹתוֹ וְאֶת אִמּוֹ עִמּוֹ מִתּוֹךְ הַהֵיכָל וְאָמַר: תֵּלְכוּ שְׁנֵיכֶם, וּשְׁנֵיכֶם תִּסְבְּלוּ אֶת הַגָּלוּת וְהַמַּלְקוּת שָׁם. כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵיכֶם תִּסְבְּלוּ כְאֶחָד, אֲזַי אֵדַע שֶׁבְּנִי יָשׁוּב כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
לְיוֹמִין סָרַח כְּמִלְּקַדְּמִין. מָה עֲבַד מַלְכָּא. אַפִּיק לֵיהּ וּלְאִמֵּיהּ בַּהֲדֵיהּ מִגּוֹ הֵיכָלָא, אָמַר תַּרְוַויְיכוּ תֵּהַכוּן, וְתַּרְוַויְיכוּ תִּסְבְּלוּן גָּלוּתָא, וּמַלְקִיוּתָא תַּמָּן. כֵּיוָן דְּתַרְוַויְיכוּ תִּסְבְּלוּן כַּחֲדָא, כְּדֵין יָדַעְנָא דִּבְרִי יְתוּב כַּדְקָא חֲזֵי.
כך ישראל בני המלך הורידם למצרים - הגזרה בברית בין הבתרים היתה ראויה להתקים
כָּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הֵם. הוֹרִיד אוֹתָם לְמִצְרַיִם. וְאִם תֹּאמַר שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא חָטְאוּ - הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר הקב"ה בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים הָיְתָה רְאוּיָה לְהִתְקַיֵּם, והקב"ה הִשְׁגִּיחַ עַל שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד עַל אוֹתוֹ דִבּוּר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ׳בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׳ (בראשית טו, ח) - זוֹהִי סִבָּה וְעִלָּה. אֲבָל עַד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לֹא הָיוּ גוֹי וְלֹא הָיוּ רְאוּיִים כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
כַּךָ יִשְׂרָאֵל בְּנוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא אִינּוּן. אָחִית לוֹן לְמִצְרַיִם. וְאִי תֵּימָא בְּהַהוּא זִמְנָא לָא חָאבוּ, גְזֵרָה דְּגָזַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין הַבְּתָרִים הֲוָה אִתְחָזֵי לְמֶהוֵי קַיָּים, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח לִתְרֵין מִלִּין, חַד בְּגִין הַהוּא מִלָּה דְּאָמַר אַבְרָהָם, ׳בַּמָה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׳ (בראשית טו, ח) - דָּא הוּא סִבָּה וְעִילָה. אֲבָל עַד דְּנַפְקוּ מִמִּצְרַיִם, לָא הֲוֵי גּוֹי, וְלָא אִתְחָזוּ כַּדְקָא יֵאוּת.
כשושנה בין החוחים כן רעיתי - רצה הקב"ה שתהיה שושנה אחת כמו למעלה בשבעים נפש
פָּתַח וְאָמַר, ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ב) - רָצָה הקב"ה לַעֲשׂוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה וְלִהְיוֹת שׁוֹשַׁנָּה אַחַת בָּאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. וְהַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁמַּעֲלָה רֵיחַ וְנִבְחֲרָה מִכָּל שְׁאָר הַוְּרָדִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹתָהּ שֶׁעוֹלָה ׳בֵּין הַחוֹחִים׳. וְזוֹ דֶרֶךְ כָּרָאוּי. וְלָכֵן זָרַע שִׁבְעִים זוּגוֹת, שֶׁהָיוּ שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, וְהִכְנִיסָם ׳בֵּין הַחוֹחִים׳. וְאוֹתָם חוֹחִים, מִיָּד שֶׁהָיוּ אוֹתָם זוּגוֹת שָׁם, הֶעֱלוּ עֲנָפִים וְעָלִים וְשָׁלְטוּ עַל הָעוֹלָם, וְאָז פָּרְחָה בֵינֵיהֶם הַשּׁוֹשַׁנָּה.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת׳ (שיר השירים ב, ב) - בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא וּלְמֶהֱוֵי שׁוֹשַׁנָּה חֲדָא בְּאַרְעָא, כְּגַוְונָא עִלָּאָה. וְשׁוֹשַׁנָּה דְּסַלְּקָא רֵיחָא, וְאִתְבְּרִיר מִכָּל שְׁאַר וְורָדִין דְּעָלְמָא, לָא הֲוֵי אֶלָּא הַהִיא דְּסַלְּקָא ׳בֵּין הַחוֹחִים׳. וְדָא אָרְחָא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְעַל דָּא זָרַע שִׁבְעִין זוּגִין, דַּהֲווֹ שִׁבְעִין נֶפֶשׁ, וְאָעִיל לוֹן ׳בֵּין הַחוֹחִים׳. וְאִינּוּן חוֹחִים, מִיַּד דַּהֲווֹ אִינּוּן זוּגִין תַּמָּן, סְלִיקוּ עַנְפִין וְטַרְפִּין וּשְׁלִיטוּ עַל עָלְמָא, וּכְדֵין פַּרְחַת שׁוֹשַׁנָה בֵּינַיְיהוּ.
כשרצה הקב"ה ללקט השושנה יבשו החוחים - הוציא בנו בכורו בגבורות והביאו להיכלו
כֵּיוָן שֶׁרָצָה הקב"ה לְהוֹצִיא שׁוֹשַׁנָּה וְלִלְקֹט אוֹתָהּ מִבֵּינֵיהֶם, אָז יָבְשׁוּ הַחוֹחִים וְנִזְרְקוּ וְהִתְכַּלּוּ וְלֹא נֶחְשְׁבוּ לִכְלוּם. בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלֵךְ לִלְקֹט אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הַזּוֹ וּלְהוֹצִיא בְנוֹ בְּכוֹרוֹ, בְּאוֹתוֹ זְמַן הָלַךְ הַמֶּלֶךְ בְּתוֹךְ כַּמָּה חֲיָלוֹת גְּדוֹלִים וְשַׁלִּיטִים עִם דְּגָלִים פְּרוּשִׂים, וְהוֹצִיא אֶת בְנוֹ בְּכוֹרוֹ בְּכַמָּה גְבוּרוֹת, וְהֵבִיא אוֹתוֹ לְהֵיכָלוֹ, וְיָשַׁב הַרְבֵּה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא שׁוֹשַׁנָה וְלָקִיט לָהּ מִבֵּינַיְיהוּ, כְּדֵין יָבְשׁוּ חוֹחִים, וְאִזְדְרִיקוּ, וְאִשְׁתֵּצִיאוּ, וְלָא אִתְחַשְׁבוּ לִכְלוּם. בְּשַׁעֲתָא דְּאָזִיל לְמִלְקַט שׁוֹשַׁנָה דָּא, לְאַפָּקָא בְּרֵיהּ בּוּכְרֵיהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא אָזַל מַלְכָּא גּוֹ כַּמָה חַיָּילִין רַבְרְבָנִין וְשַׁלִּיטִין, עִם דְּגָלִין פְּרִישָׂן, וְאַפִּיק לִבְרֵיהּ בּוּכְרֵיהּ בְּכַמָּה גְּבוּרִין, וְאַיְיתֵי לֵיהּ לְהֵיכָלֵיהּ, וְיָתִיב סַגִּי בְּבֵי מַלְכָּא.
כשחטא לאביו הוכיחו והלקהו ויחר אף ה' בישראל - סרח שוב ומרד ולקחו נשים נכריות
כֵּיוָן שֶׁחָטָא לְאָבִיו, הוֹכִיחַ אוֹתוֹ וְהִלְקָה אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּחַר אַף יהו"ה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שׁוֹסִים וְגוֹ'׳ (שופטים ב, יד). סָרַח כְּמִקֹּדֶם וּמָרַד בְּאָבִיו, הוֹצִיא אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ. מֶה עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל? רָאוּ שֶׁהֲרֵי הִתְפַּזְּרוּ בְּבָבֶל וְהִתְעָרְבוּ בָעַמִּים, לָקְחוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְהוֹלִידוּ מֵהֶם בָּנִים. עִם כָּל זֶה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּחַב לְגַבֵּי אֲבוּהָ, אוֹכַח לֵיהּ, וְאַלְקֵי לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳וַיִּחַר אַף יהו"ה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שׁוֹסִים וְגוֹ'׳ (שופטים ב, יד). סָרַח כְּמִלְּקַדְּמִין, וּמָרַד בְּאָבוּהָ, אַפְקֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ. מַה עַבְדוּ יִשְׂרָאֵל, חָמוּ דְּהָא אִתְבַּדְרוּ לְבָבֶל, אִתְעָרְבוּ בְּעַמְמַיָא, נָסִיבוּ נָשִׁין נָכְרִיּוֹת, וְאוֹלִידוּ בְּנִין מִנְּהוֹן. עִם כָּל דָּא, אִימָא קַדִּישָׁא הֲוַת אַפֹּטְרוֹפּוֹסָא עָלַיְיהוּ.
הקב"ה אמר שיבא בני מעצמו כי חלל כבודי - שבו בלי סיוע בעני והאם הקדושה ערבה להם
וְעַל שֶׁעָשָׂה כָּךְ, הקב"ה אָמַר, הוֹאִיל וְזוֹ בּוּשָׁה, אָז שֶׁיָּבֹא בְנִי מֵעַצְמוֹ. הוֹאִיל וְחִלֵּל כְבוֹדִי, לֹא רָאוּי שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ לְשָׁם לְהוֹצִיא אוֹתוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ נִסִּים וּגְבוּרוֹת כְּמִקֹּדֶם. שָׁבוּ הֵם בְּלִי סִיּוּעַ שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לָהֶם, בְּלִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, אֶלָּא כֻּלָּם מְפֻזָּרִים, כֻּלָּם עֲיֵפִים בְּעֹנִי, וְשָׁבוּ לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בְּבוּשָׁה, וְהָאֵם הַקְּדוֹשָׁה עָרְבָה לָהֶם.
בלשון הזוהר
וְעַל דְּעָבַד הָכִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, הוֹאִיל וְכִסּוּפָא אִיהוּ, לֵיתֵי בְּרִי אִיהוּ מִגַּרְמֵיהּ. הוֹאִיל וְחִלֵּל יְקָרִי, לָא אִתְחָזֵי דְּאָנָא אֵיזִיל תַּמָּן לְאַפָּקָא לֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ נִסִּין וּגְבוּרָן כְּמִלְּקַדְּמִין. תָּבוּ אִינּוּן, בְּלָא סִיּוּעָא דְּאִתְחָזוּ לוֹן, בְּלָא פְּלִיאָן וְנִסִּין, אֶלָּא כֻּלְּהוּ מִתְבַּדְּרָן, כֻּלְּהוּ לְאָן בְּמִסְכְּנוּ, וְתָבוּ לְהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא בְּכִסּוּפָא, וְאֵימָא קַדִּישָׁא עַרְבַת לוֹן.
אחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' סוד כוס הברכה בראש ההרים אברהם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.