ממלכת הזוהר › זוהר › כי תשא › מאמר 10: לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב - סוד רחמי הקב"ה וחטא העגל באם › פיסקה 3 (קצ ע"ב)

לך רד כי שחת עמך - משה שתק והקב"ה רמז לו זכר לאברהם זרוע ימין ולא ירדה הרצועה

כי תשא · לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב - סוד רחמי הקב"ה וחטא העגל באם · מאמר 10 · פיסקה 3 · דף קצ ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא מְנָלָן. מִמִּלָּה דְּאִיהִי בְּאִתְגַּלְּיָא, דִּכְתִּיב ׳לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳ - שָׂרֵי לְאָרָמָא רְצוּעָה, וּמֹשֶׁה דְּלָא הֲוָה יָדַע אָרְחָא דְּאִמָא, שָׁתִיק. כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּךְ, אַנְקִיד לֵיהּ, וּבָטַשׁ בֵּיהּ וְאָמַר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, מִיָּד אַרְגִּישׁ מֹשֶׁה, וְאָחִיד בִּדְרוֹעֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב ׳זְכוֹר לְאַבְרָהָם׳ - דָּא דְּרוֹעֵיה יְמִינָא, וּבְּגִין כָּךְ לָא נָחִית רְצוּעָה.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, מִנַּיִן לָנוּ? זֶה מִדָּבָר שֶׁהוּא בְּגָלוּי, שֶׁכָּתוּב ׳לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ׳ (שמות לב, ז) - הִתְחִיל לְהָרִים רְצוּעָה, וּמֹשֶׁה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ דַּרְכָּה שֶׁל אֵם, שָׁתַק. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה כָּךְ, רָמַז לוֹ, וְהִכָּה בּוֹ וְאָמַר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי. מִיָּד הִרְגִּישׁ מֹשֶׁה וְאָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳זְכֹר לְאַבְרָהָם׳ (שמות לב, יג) - זוֹ זְרוֹעַ יָמִין, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יָרְדָה הָרְצוּעָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא מנלן. ממלה דאיהי באתגליא, דכתיב ׳לך רד כי שחת עמך׳ - שרי לארמא רצועה, ומשה דלא הוה ידע ארחא דאמא, שתיק. כיון דחמא קודשא בריך הוא כך, אנקיד ליה, ובטש ביה ואמר ועתה הניחה לי, מיד ארגיש משה, ואחיד בדרועיה דקודשא בריך הוא, דכתיב ׳זכור לאברהם׳ - דא דרועיה ימינא, ובגין כך לא נחית רצועה.

התרגום: ואם תאמר, מנין לנו? זה מדבר שהוא בגלוי, שכתוב ׳לך רד כי שחת עמך׳ (שמות לב, ז) - התחיל להרים רצועה, ומשה, שלא היה יודע דרכה של אם, שתק. כיון שראה הקב"ה כך, רמז לו, והכה בו ואמר ועתה הניחה לי. מיד הרגיש משה ואחז בזרועו של הקב"ה, שכתוב ׳זכר לאברהם׳ (שמות לב, יג) - זו זרוע ימין, ומשום כך לא ירדה הרצועה.

מן המפרשים

הסולם: ואי תימא מנלן וכו' : ואם תאמר, מאין לנו זה. הוא מדבר שהיה בגלוי, שכתוב, לך רד כי שחת עמך, התחיל הקב"ה להרים הרצועה. ומשה שלא היה יודע דרכה של האם, דהיינו להחזיקו בימין ולעכבו, היה שותק. כיון שראה הקב"ה כך, רמז לו, ודפק בו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: