לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב
סוד רחמי הקב"ה וחטא העגל באם
לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב - רחמנות הקב"ה שהוציא הרע לאחור ולא רצה לעשות רע
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא הָיָה אָב רַחֲמָן עַל בָּנָיו כְּמוֹ הקב"ה, וּפָסוּקמפורש הוּא שֶׁכָּתוּב, ׳לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב וְגוֹ'׳ (מלכים א ח, נו). בֹּא וּרְאֵה רַחֲמָנוּתוֹ: אִלּוּ אָמַר ׳לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכָּל דְּבָרוֹ׳ - וְלֹא יוֹתֵרשאז במשמעות שגם מן הדברים הרעים לא נפל, - נוֹחַ לָעוֹלָם שֶׁלֹּא נִבְרָא. אֲבָל מִשֶּׁאָמַר ׳מִכָּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב׳הרי - וְהוֹצִיא הָרַע לְאָחוֹר, שֶׁהֲרֵי דָּבָר שֶׁל רַעשנאמר בתוכחות שבתורה אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת ואף שסדר ההנהגה יחייב העונש, מ''מ ימצא להם זכות לדחות ולהרחיק העונש.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לָאו הֲוָה אַבָּא רַחֲמָן עַל בְּנוֹי כְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּקְרָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב וְגוֹ'׳ (מלכים א ח, נו). תָּא חֲזֵי רַחְמָנוּ דִּילֵיהּ: אִלּוּ אָמַר ׳לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ׳ וְלָא יַתִּיר, נֹחַ לְעָלְמָא דְּלָא אִתְבְּרֵי. אֲבָל מִדְּאָמַר ׳מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב׳ - וְאַפִּיק בִּישׁ לַאֲחוֹרָא, דְּהָא מִלָּה דְּבִישׁ לָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד.
אף שהפחיד והרים רצועה האם החזיקה בזרוע ימינו ולא ירדה הרצועה בעצה אחת
וְאַף עַל גַּב שֶׁהִפְחִידאת ישראל וְהֵרִיםאת ה רְצוּעָה, בכל אותן תוכחות שנאמרו בפרשות בחוקותי ובכי תבוא בָּאָה הָאֵםהיא השכינה הקדושה וְכביכול וְהֶחֱזִיקָה בִּזְרוֹעַ יְמִינוֹ, ועי''כ וְעָמְדָה הָרְצוּעָה בִּמְקוֹמָהּ וְלֹא יָרְדָה לְמַטָּה, וְלֹא נַעֲשָׂה (הַדִּין), מִשּׁוּם שֶׁבְּעֵצָה אַחַת הָיוּ שְׁנֵיהֶםכדי למנוע מישראל לחטוא, הקב''ה - אוֹתוֹ שֶׁהִפְחִיד, ע''י הרמת הרצועה השכינה הקדושה וְאוֹתָהּ שֶׁאֲחָזָה בִּימִינוֹ. וענין אחיזת ימין הוא התעוררות מידת החסד שעל ידי כך נמנעת פעולת הרצועה.
בלשון הזוהר
וְאַף עַל גַּב דְּאַגְזִים, וְאָרִים רְצוּעָה, אָתָאת אִמָא וְאִתָּקָפָת בִּדְרוֹעֵיהּ יְמִינָא, וְקָם רְצוּעָה בְּקִיּוּמֵיהּ, וְלָא נָחִית לְתַתָּא, וְלָא אִתְעַבִיד, בְּגִין דִּבְעֵיטָא חֲדָא הֲווֹ תַּרְוַויְיהוּ, אִיהוּ דְּאַגְזִים, וְאִיהוּ דַּאֲחִידַת בִּיְמִינֵיהּ.
לך רד כי שחת עמך - משה שתק והקב"ה רמז לו זכר לאברהם זרוע ימין ולא ירדה הרצועה
וְאִם תֹּאמַר, מִנַּיִן לָנוּ? ענין זה שהשכינה הקדושה כביכול אחזה בימינו להעמיד הרצועה וע''ז משיב זֶה מִדָּבָר שֶׁהוּא בְּגָלוּי, שֶׁכָּתוּבבחטא העגל בשעה שהקב''ה אמר למשה ׳לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳ובזה (שמות לב, ז) - הִתְחִיל לְהָרִים רְצוּעָה, וּמֹשֶׁה,שבאותה שעה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵם, היא השכינה הקדושה שצריכה כביכול לאחוז בימינו שָׁתַק. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הקב"ה כָּךְ, רָמַז לוֹ, וְהִכָּה בּוֹ וְאָמַר ׳וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי׳ [ובכאן פתח לו והודיעו שהדבר תלוי בו],. מִיָּד הִרְגִּישׁ מֹשֶׁה וְאָחַזכביכול בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳זְכֹר לְאַבְרָהָם׳ (שמות לב, יג) - זוֹ זְרוֹעַ יָמִין, שהיא במידת החסד וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יָרְדָה הָרְצוּעָה. ולא נענשו כמו שהגיע להם וכן הוא בגמ' ברכות לב. אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד, שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם. [המשילו לאדם התופס את חברו "בבגדו", משום שמידותיו של הקב''ה מכוונים בשם 'בגד' כדכתיב (ישעיה נט, נז) "בגדי נקם". ולפי"ז היינו שתפס כביכול במידת הרחמים].
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא מְנָלָן. מִמִּלָּה דְּאִיהִי בְּאִתְגַּלְּיָא, דִּכְתִּיב ׳לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳ (שמות לב, ז) - שָׂרֵי לְאָרָמָא רְצוּעָה, וּמֹשֶׁה דְּלָא הֲוָה יָדַע אָרְחָא דְּאִמָא, שָׁתִיק. כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּךְ, אַנְקִיד לֵיהּ, וּבָטַשׁ בֵּיהּ וְאָמַר ׳וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי׳. מִיָּד אַרְגִּישׁ מֹשֶׁה, וְאָחִיד בִּדְרוֹעֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב ׳זְכוֹר לְאַבְרָהָם׳ (שמות לב, יג) - דָּא דְּרוֹעֵיה יְמִינָא, וּבְּגִין כָּךְ לָא נָחִית רְצוּעָה.
היכן היתה האם שהשאירה הדבר למשה - לא ידעתי עד שנהיה לפני בוצינא קדישא
וְאִם תֹּאמַר, הָאֵם שֶׁהִיא רְגִילָה לֶאֱחֹז בִּרְצוּעַת הַמֶּלֶךְ, הֵיכָן הָיְתָה שֶׁהִשְׁאִירָה אֶת הַדָּבָר לְמֹשֶׁה? שָׁאַלְתִּי וְאָמַרְתִּי, וַהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי אֶת בֵּרוּר הַדָּבָר, עַד שֶׁנִּהְיָה לִפְנֵי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא. כְּשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, רָאָה בִּפְנֵיהֶם סִימָן. אָמַר, הִכָּנְסוּ בָנִים קְדוֹשִׁים, הִכָּנְסוּ אֲהוּבֵי הַמֶּלֶךְ, הִכָּנְסוּ אֲהוּבִים שֶׁלִּי, הִכָּנְסוּ אֲהוּבִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, אִמָא דְּאִיהִי רְגִּילָה לְאַחֲדָא בִּרְצוּעָה דְּמַלְכָּא, אָן הֲוַת, דְּשַׁבְקַת מִלָּה לְמֹשֶׁה. שָׁאִילְנָא וַאֲמֵינָא וְהָא לָא יְדַעְנָא בְּרִירָא דְּמִלָּה, עַד דְּנְהֱוֵי קָמֵיהּ דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא. כַּד אָתוּ לְקָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, חָמָא בְּאַנְפַּיְיהוּ סִימָן. אָמַר עוּלוּ בְּנֵי קַדִּישִׁין, עוּלוּ רְחִימִין דְּמַלְכָּא, עוּלוּ רְחִימִין דִּילִי, עוּלוּ רְחִימִין אִלֵּין בְּאִלֵּין.
כל החברים שאין אוהבים זה את זה מסתלקים טרם זמנם - בדורו של רשבי היו באהבה
שֶׁאָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הַחֲבֵרִים הַלָּלוּ שֶׁאֵין אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, נִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם. כָּל הַחֲבֵרִים בְּיָמָיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַהֲבַת נֶפֶשׁ וְרוּחַ הָיְתָה בֵינֵיהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה בְּגָלוּי. שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁאֵין אוֹהֲבִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה, גּוֹרְמִים שֶׁלֹּא לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְעוֹד - שֶׁעוֹשִׂים בָּהּ פְּגָם, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וֶאֱמֶת יֵשׁ בָּהּ. אַבְרָהָם אָהַב אֶת יִצְחָק, וְיִצְחָק אֶת אַבְרָהָם, הָיוּ מִתְחַבְּקִים זֶה בָּזֶה. בְּיַעֲקֹב שְׁנֵיהֶם אֲחוּזִים בְּאַהֲבָה וּבְאַחֲוָה, נוֹתְנִים רוּחָם זֶה בָּזֶה. גַּם הַחֲבֵרִים בְּאוֹתָהּ דֻּגְמָא הֵם צְרִיכִים, וְלֹא לַעֲשׂוֹת פְּגָם.
בלשון הזוהר
דְּאָמַר רִבִּי אַבָּא, כָּל אִלֵּין חַבְרַיָּיא, דְּלָא רְחִימִין אִלֵּין לְאִלֵּין, אִסְתָּלָקוּ מֵעָלְמָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ. כֹּל חַבְרַיָּיא בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רְחִימוּ דְּנַפְשָׁא וְרוּחָא הֲוָה בֵּינַיְיהוּ, וּבְּגִין כָּךְ בְּדָרָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִתְגַּלְּיָיא הֲוָה. דְּהֲוָה אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל חַבְרַיָּיא דְּלָא רַחֲמִין אִלֵּין לְאִלֵּין, גַּרְמִין דְּלָא לִיהַךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְעוֹד דְּעַבְדִין פְּגִימוּ בָּהּ, דְּהָא אוֹרַיְיתָא רְחִימוּ וְאַחֲוָה וּקְשׁוֹט אִית בָּהּ. אַבְרָהָם רָחִים לְיִצְחָק, יִצְחָק לְאַבְרָהָם, מִתְחַבְּקָן דָּא בְּדָא. יַעֲקֹב תַּרְוַויְיהוּ אֲחִידָן בֵּיהּ, בִּרְחִימוּ, וּבְאַחֲוָה, יָהֲבִין רוּחַיְיהוּ דָּא בְּדָא. חַבְרַיָּיא כְּהַהוּא דּוּגְמָא אִצְטְרִיכוּ, וְלָא לְמֶעְבַּד פְּגִימוּ.
אברהם ויצחק היו מתחבקים ויעקב שניהם אחוזים באהבה - כך חברים צריכים לא לפגם
כֵּיוָן שֶׁרָאָה סִימָן בִּפְנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם כָּךְ, אָמְרוּ לוֹ, וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שׁוֹרָה עַל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְכָךְ אָנוּ צְרִיכִים לָדַעַת. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, דָּבָר אֶחָד מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁלָּחֲשׁוּ לִי מִתּוֹךְ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁל גַּן עֵדֶן, שֶׁלֹּא אָמְרוּ בְּגָלוּי דָּבָר זֶה, סֵתֶר הוּא. וְאֹמַר לָכֶם, בָּנַי אֲהוּבַי, בָּנַי אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, מָה אֶעֱשֶׂה. אָמְרוּ לִי בְּלַחַשׁ, וַאֲנִי אֹמַר בְּגָלוּי. וְלִזְמַן שֶׁנִּרְאֶה פָּנִים בְּפָנִים (שְׁכִינָה), כָּל הַפָּנִים יִסְתַּמְּכוּ בָזֶה.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּחָמָא סִימָן בְּאַנְפַּיְיהוּ, וְאָמַר לוֹן הָכִי, אָמְרוּ לֵיהּ וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שָׁרָא עַל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לָן לְמִנְדַּע. בָּכָה רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, חַד מִלָּה מֵאִינּוּן מִלִּין דִּלְחִישׁוּ לִי מִגּוֹ רֵישׁ מְתִיבְתָּא דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּלָא אָמְרוּ בְּאִתְגַּלְּיָא מִלָּה דָּא סִתְרָא אִיהִי. וְאֵימָא לְכוּ בָּנַי רְחִימָאי, בָּנַי רְחִימִין דְּנַפְשָׁאי, מָה אַעֲבִיד. אֲמַרוּ לִי בִּלְחִישָׁא, וַאֲנָא אֵימָא בְּאִתְגַּלְיָיא. וּלְזִמְנָא דְּנֶחמֵי אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, כָּל אַנְפִּין יִסְתַּמְּכוּן בְּדָא.
ראה סימן בפניהם ואמר הכנסו בנים קדושים אהובי המלך - רוח נבואה שורה על בוצינא
בָּנַי, הַחֵטְא שֶׁעָשׂוּ (עֵרֶב רַב) הָעָם שֶׁבַּחוּץ, וְהִשְׁתַּתְּפוּ בוֹ הָעָם הַקָּדוֹשׁ - בָּאֵם הֵם חָטְאוּ, שֶׁכָּתוּב ׳קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים׳ (שמות לב, א) - אֱלֹהִים וַדַּאי. כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל הַזֶּה, הוּא שֶׁשּׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם כְּאֵם עַל בָּנִים. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב ׳וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר׳ (תהלים קו, כ) - זֶה כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הָאִמָּא שֶׁלָּהֶם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳גָּלָה כָבוֹד׳ (שמואל א ד, כא) - שֶׁגָּרְמוּ לַשְּׁכִינָה לִגְלוֹת בַּגָּלוּת עִמָּהֶם. וְעַל זֶה ׳וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם׳ - בַּמֶּה? ׳בְּתַבְנִית שׁוֹר׳.
בלשון הזוהר
בָּנַי, חוֹבָא דְּעָבְדוּ (ערב רב) עַמָּא דִּלְבַר, וְאִשְׁתָּתָּפוּ בֵּיהּ עַמָּא קַדִּישָׁא, בְּאִמָּא חָאבוּ, דִּכְתִּיב ׳קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלהִים׳ (שמות לב, א) - אֱלֹהִים וַדַּאי. כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל דָּא, אִיהוּ דְּשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ כְּאִמָּא עַל בְּנִין. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, ׳וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר׳ (תהילים קו, כ) - דָּא כְּבוֹדָם דְּיִשְׂרָאֵל, אִמָּא דִּלְהוֹן. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳גָּלָה כָבוֹד׳ (שמואל א ד, כא) - דְּגָרְמוּ לִשְׁכִינְתָּא דְּאִתְגְלֵי בְּגָלוּתָא עִמְּהוֹן. וְעַל דָּא ׳וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם׳ - בְּמָה. ׳בְּתַבְנִית שׁוֹר׳.
בכה רשבי - דבר שלחשו לי בישיבה של גן עדן סתר הוא ואמר לכם בגלוי
כָּאן הוּא סוֹד הַדָּבָר. בֹּא וּרְאֵה, לְמַטָּה בְּתוֹךְ שִׁמְרֵי הַיַּיִן הַשְּׁמָרִים הָרָעִים, יָצָא מְעַרְעֵר אֶחָד, מְקַטְרֵג, מַזִּיק קַדְמוֹן, וְהוּא בְּסוֹד דְּיוֹקָן אָדָם. כְּשֶׁקָּרַב לְתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ, כֵּיוָן שֶׁמָּעֳבָר מִשָּׁם וְרוֹצֶה לָרֶדֶת לְמַטָּה, רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ לְהַזִּיק אֶת הָעוֹלָם. וְיוֹרֵד הוּא וּמַרְכְּבוֹתָיו. וְהַלְּבוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא לוֹקֵחַ - תַּבְנִית שׁוֹר, דְּיוֹקָן שׁוֹר, וְרִאשׁוֹן לַנְּזִיקִין מֵאוֹתָם אַרְבָּעָה. הוּא שׁוֹר. וְהֵם אַרְבָּעָה אָבוֹת לְהַזִּיק לָעוֹלָם, וְכָל שְׁלֹשֶׁת אֲבוֹת הַנְּזִיקִין פְּרָט לַשּׁוֹר, כֻּלָּם שֶׁלּוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר׳ (תהלים קו, כ).
בלשון הזוהר
הָכָא אִיהוּ רָזָא דְּמִלָּה. תָּא חֲזֵי, לְתַתָּא גּוֹ שְׁמָרִים דְּחַמְרָא, דּוּרְדְיָין בִּישִׁין, נָפַק חַד עִרְעוּרָא, מְקַטְרְגָא, מַזִיקָא קַדְמָאָה, וְאִיהוּ בְּרָזָא דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם. כַּד קָרִיב לְגוֹ קֻדְשָׁא, כֵּיוָן דְּאִתְעֲבָר מִתַּמָּן, וּבָעֵי לְנַחְתָּא לְתַתָּא, בָּעֵי לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשָׁא, לְנַזְקָא עָלְמָא. וְנָחִית הוּא וּרְתִיכוֹי. וּלְבוּשָׁא קַדְמָאָה דְּקָא נָקִיט - תַּבְנִית שׁוֹר, דִּיּוּקְנָא דְּשׁוֹר, וְקַדְמָאָה לַנְּזִיקִין מֵאִינּוּן אַרְבַּע. שׁוֹר אִיהוּ. וְאִינּוּן אַרְבַּע אָבוֹת לְנַזְקָא עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ תְּלָתָא דְּאָבוֹת נְזִיקִין בַּר שׁוֹר, כֻּלְּהוּ דִּילֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר׳ (תהילים קו, כ).
החטא שעשה הערב רב והשתתפו בו העם הקדוש - באם חטאו קום עשה לנו אלהים
מַה זֶּה ׳אֹכֵל עֵשֶׂב׳? הֲרֵי דָּרַשְׁנוּ בוֹ, אֲבָל עִקַּר הַדָּבָר מִתַּמְצִית שֶׁל לֶחֶם וְשִׁבְעָה מִינֵי דָגָן אֵין לוֹ בָּהֶם חֵלֶק. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָאֵם לֹא הָיְתָה שָׁם, וְלֹא נָאֶה לָהּ לִהְיוֹת שָׁם. וּמִשּׁוּם שֶׁהָאָב הָיָה יוֹדֵעַ אֶת רַחֲמָנוּת הָאֵם וְדַרְכָּהּ, אָמַר לְמֹשֶׁה, בְּנִי אֲהוּבִי, הָעֵצָה בָּזֶה תָּמִיד בִּשְׁנֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁלָּחֲשׁוּ לִי בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא רָאוּי לְגַלּוֹת, שֶׁהַבֵּן לֹא יֵדַע, וְיִרְאֶה שֶׁהֲרֵי רְצוּעָה מוּכָנָה, וְתָמִיד יִפְחַד. אֲבָל שְׁנֵיהֶם בְּעֵצָה זוֹ וּבְעֵצָה אַחַת.
בלשון הזוהר
מַהוּ ׳אוֹכֵל עֵשֶׂב׳. הָא דַּרְשִׁינָן בֵּיהּ, אֲבָל עִקָּרָא דְּמִלָּה, מִתַּמְצִית דְּלֶחֶם וְשִׁבְעָה זִינֵי דָּגָן, לֵית לֵיהּ בְּהוּ חוּלָקָא. וּבְגִינֵי כַּךְ, אִימָא לָא הֲוַת תַּמָּן, וְלָא יֵאוֹת לָהּ לְמֶהוֵי תַּמָּן. וּבְגִין דְּאַבָּא הֲוָה יָדַע רָחֲמָנוּ דְּאִמָא וְאָרְחָא דִּילָהּ, אָמַר לְמֹשֶׁה, בְּנִי רְחִימָאי, עֵיטָא בְּתַרְוַויְיהוּ בְּדָא תָּדִיר. וְדָא הוּא דִּלְחִישׁוּ לִי בִּלְחִישׁוּ, דְּלָא חֲזֵי לְגַלָּאָה, דִּבְּרָא לָא יִנְדַּע, וְיֶחְמֵי דְּהָא רְצוּעָה אִתְתַּקְנַת, וְיִדְחַל תָּדִיר. אֲבָל תַּרְוַיְיהוּ בְּעֵיטָא דָּא, וּבְעֵיטָא חֲדָא.
וירא העם כי בשש משה
סוד חטא העגל הערב רב ופגם הלבנה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.