ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 51לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת כי תשא · מאמר 11

וירא העם כי בשש משה

זוהר ח"ב, פרשת כי תשא, דף קצא.
כ-31 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד חטא העגל הערב רב ופגם הלבנה

וירא העם כי בשש משה - מי הם הערב רב ומה משמעות השם

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה׳ (שמות לב, א). מִי זֶה ׳הָעָם׳? הֵם הָעֵרֶב רַב.ושואל מִיהם ׳הָעֵרֶב רַב׳? וְכִי לוּדִים וְכוּשִׁים וְכַפְתּוֹרִים וְתוֹגַרְמִים הָיוּ, שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם עֵרֶב רַב? מצד היותם אומות פחותות וַהֲלֹא מִצְרִיִּים הָיוּ,וכמו שאמרו חז''ל שבמצרים באו ועשו פסח ומלו עמהם וּמִמִּצְרַיִם נָסְעוּ. וְאִלּוּ הָיוּ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל עַמִּים רַבִּים, כָּךְ הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: עֵרֶב רַב עָלוּבלשון רבים אִתָּם לְפִי הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁלָּהֶם.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי כְּתִיב ׳וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה׳ (שמות לב, א). מַאן ׳הָעָם׳. אִינּוּן עֵרֶב רַב. מַאן ׳עֵרֶב רַב׳. וְכִי לּוּדִים וְכוּשִׁים וְכַפְתּוֹרִים וְתוּגַרְמִים הֲווֹ, דְּקָרָאן לוֹן עֵרֶב רַב, וַהֲלֹא מִצְרִיִּים הֲווֹ, וּמִמִּצְרַיִם נַטְלוּ. וְאִלּוּ הֲווֹ עִרְבּוּבְיָא דְּעַמִּין סַגִּיאִין, הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב, עֵרֶב רַב עָלוּ אִתָּם לְפִי עִרְבּוּבְיָא דִּלְהוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ערב רב עלה אתם עם אחד ולשון אחת - חרטומי מצרים שרצו לעמד כנגד נפלאות הקב"ה

אֶלָּאמה שכתב ׳עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם׳בלשון יחיד (שמות יב, לח) - עַם אֶחָד הָיָה וְלָשׁוֹן אַחַת. אֲבָל כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם וְכָל חַרְטֻמֵּיהֶם הָיוּ אֵלֶּה, הערב רב שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ׳וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם׳ (שמות ז, יא) - שֶׁרָצוּ לַעֲמֹדולהשיג כְּנֶגֶד נִפְלְאוֹתשעשה משה בשם הקב"ה. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, חָזְרוּ לְמֹשֶׁה. אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה, אַל תְּקַבֵּל אוֹתָם. ולא פירש לו הטעם, ומתוך שהיה סבור שהטעם הוא כדי שלא יהנו מהנאתן של ישראל לפי שלא נשתתפו עמם בצערם, סבר שאינם גרועים מיתרו שהשכיל גדולת ה' ונתאמץ לבוא אצל ישראל, אף כאן אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם,טעם שהם רוצים לבוא בקהל ה' כֵּיוָן שֶׁרָאוּ גְבוּרָתְךָומשום כך הֵם רוֹצִים לְהִתְגַּיֵּר.ואדרבה ע''י כך יתגדל שמעך בעולם ש יִרְאוּ גְבוּרָתְךָ בְּכָל יוֹם, וְיֵדְעוּ שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ. ובסוד הדברים סיבבה החכמה העליונה שמשה יקבלם... וְקִבֵּל אוֹתָם מֹשֶׁה.

בלשון הזוהר

אֶלָּא ׳עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם׳ (שמות יב, לח) - עַמָּא חַד הֲוָה, וְלִישָׁן חַד. אֲבָל כָּל חֲרָשֵׁי מִצְרַיִם, וְכָל חַרְטוּמֵי דִּלְהוֹן הֲווֹ, דִּכְתִּיב בְּהוּ ׳וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵם חַרְטוּמֵּי מִצְרַיִם׳ (שמות ז, יא) - דְּבָעוּ לְמֵיקָם לָקֳבֵל פְּלִיאָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כֵּיוָן דְּחָמוּ נִסִּין וּפְלִיאָן דְּעֲבַד מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, אָהַדְרוּ לְגַבֵּי מֹשֶׁה. אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לָא תְּקַבֵּל לוֹן. אָמַר מֹשֶׁה, מָארֵיהּ דְּעָלְמָא, כֵּיוָן דְּחָמוּ גְּבוּרְתָּא דִּילָךְ, בָּעָאן לְאִתְגַּיְּירָא. יֶחמוּן גְּבוּרְתָּךְ בְּכָל יוֹמָא, וְיִנְדְּעוּן דְּלֵית אֱלָהָא בַּר מִנָךְ. וְקַבִּל לוֹן מֹשֶׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

למה קרא להם ערב רב - מכשפי מצרים יונוס וימברוס עובדים בשעות היום

ולפ''ז יש לשאול אחר שרצה לקבלם מצד שרצו להשיג בגדולת ה' לָמָּה קָרָא לָהֶם עֵרֶב רַב? אֶלָּא כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם הָיוּ, שמקורם היה מצד הקליפה היונקת מהדין החזק וּבְרֹאשָׁם יוֹנוֹס וְיִמְבְּרוּס, מבני בלעם הרשע וּבִשְׁעוֹת הַיּוֹםבשעה קבועה הָיוּ עוֹשִׂים כִּשְׁפֵיהֶם תָּמִיד. וְכָל הַמְּכַשְּׁפִים הַלָּלוּ הָעֶלְיוֹנִיםכוחם רב היה, הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכַּאֲשֶׁר נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, מֵרֵאשִׁית שֵׁשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִיזמניות שביום עַד רֵאשִׁית תֵּשַׁע וָחֵצִי, שֶׁהַיְנוּ עֵרֶב הַגָּדוֹל. 'הערב הגדול' הוא זמן מנחה גדולה שאז שולטת הגבורה בדיניה והחיצונים יונקים ממנה ורק המכשפים הגדולים ידעו לפעול בשעות אלו. אמנם שאר כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים קְטַנִּים,עשו כשפיהם רק מִתְּחִלַּתשעה תֵּשַׁע וָחֵצִי עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה שהוא ערב קטן. ו.

בלשון הזוהר

אֲמַאי קָרָא לוֹן עֵרֶב רַב. אֶלָּא כָּל חֲרָשִׁין דְּמִצְרַיִם הֲווֹ, וּבְרֵישֵׁיהוֹן יוֹנוֹס וְיִּמְבְּרוּס, וּבְשַׁעֲתֵּי דְּיוֹמָא הֲווֹ עַבְדֵי תָּדִיר חֲרָשַׁיְיהוּ. וְכָל אִלֵּין חֲרָשִׁין עִלָּאִין, הֲווֹ מִסְתַּכְּלֵי מִכִּי נָטֵי שִׁמְשָׁא, מִשֵּׁירוּתָא דְּשִׁית שָׁעוֹת וּמֶחְצָה, עַד שֵׁירוּתָא דְּתֵשַׁע וּמֶחְצָה, דְּהַיְינוּ עֵרֶב רַבְרְבָא. כָּל אִינּוּן חֲרָשִׁין זְעִירִין, מִשֵּׁירוּתָא דְּתֵשַׁע וּמֶחְצָה, עַד פַּלְגוּת לֵילְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

העליונים מסתכלים כשנוטה השמש תשע מאות תשעים וחמש דרגות שוטטות בהרי חשך

אוֹתָםמכשפים עֶלְיוֹנִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכְּשֶׁנּוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ. לצד מערב, שֶׁהֲרֵי אָז מַתְחִילִים תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְחָמֵשׁ דְּרָגוֹתשל החיצונים לְשׁוֹטֵט עַל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ.ששם מקור הכשפים וְרוּחָםז''א ונוק דקליפה הָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת עַל כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים (נ"א: דְּרָגוֹת) בְּכִשְׁפֵיהֶם. וְאֵלֶּהאותם המכשפים הגדולים הָיוּ עוֹשִׂים כָּל מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים. עַד שֶׁכָּל הַמִּצְרִים בְּאֵלֶּה הָיָה מִבְטֶחָם. וְקָרְאוּ לָהֶם ׳עֵרֶב רַב׳. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ עֵרֶב קָטָן, מִתֵּשַׁעדהיינו [והערב הגדול הוא משש שעות ומחצה כמו שנתבאר], שָׁעוֹת וָחֵצִי וּמַטָּה, זֶה עֵרֶב קָטָן. וּשְׁנֵי עֲרָבִים הֵם, וְעַל כָּךְ ׳וְגַםומשום כך נאמר היינו אותם השייכים לערב הגדול הוא ה'ערב ה'רב', ומתבאר שמלבד שערב הוא לשון ערבוביא של אומות, נרמז בזה גם הזמן שבכחם לפעול עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם׳ (שמות יב, לח).

בלשון הזוהר

אִינּוּן עִלָּאִין דִּבְהוּ, הֲווֹ מִסְתַּכְּלֵי מִכִּי נָטֵי שִׁמְשָׁא. דְּהָא כְּדֵין שָׁרָאן תְּשַׁע מְאָה וְתִשְׁעִין וַחֲמֵשׁ דַּרְגִּין, לִמְשַׁטְּטָא עַל טוּרֵי חָשׁוּךְ. וְרוּחָא דִּלְהוֹן, הֲוָה מְשַׁטְּטָא עַל כָּל אִינּוּן חֲרָשִׁין (נ"א: דַּרְגִּין) בְּחַרְשַׁיְיהוּ. וְאִלֵּין הֲווֹ עַבְדֵי, כָּל מַה דְּאִינּוּן בָּעָאן. עַד דְּכָל מִצְרָאֵי רָחְצָנוּ דִּלְהוֹן בְּאִלֵּין הֲוָה. וְקָרָאן לוֹן ׳עֵרֶב רַב׳. בְּגִין דְּאִית עֵרֶב זְעֵירָא, מִתְּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְתַתָּא, דָּא עֵרֶב זְעֵירָא. וּתְרֵי עַרְבֵי אִינּוּן, וְעַל דָּא ׳וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם׳ (שמות יב, לח).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חכמתם רבה הסתכלו בדרגת משה שהיה בשש בכל הצדדים ובכי בשש לרדת מן ההר

וְחָכְמָתָםשל המכשפים הגדולים האלו הָיְתָה רַבָּה. וְהֵם הִסְתַּכְּלוּ בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, וְהִסְתַּכְּלוּוהתבוננו בְּדַרְגַּת מֹשֶׁה, וְרָאוּ שֶׁהֲרֵי בְּכָל הַצְּדָדִים בְּשֵׁשׁ מֹשֶׁה: דהיינו שבכל מדרגות נשמתו הוא אחוז בששה קצוות דז''א, בחי' בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁהֵם לֹא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט בָּהֶם, לעשות בהם כשפים משום ש (נ"א: בִּגְלַל שֵׁשׁ) בְּשֵׁשׁ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹתהאלו, שֶׁאוֹחֲזִים בּוֹ במשה (נ"א אוחז בהם) (נ"א: שֶׁאוֹחֵז בָּהֶם). וּבְכָל הַצְּדָדִים הָיָהמשה רבנו בסוד בכל צדדיו, בבחינות נפש עשייה, ורוח יצירה, ונשמה בריאה, ונשמת אצילות בְּשֵׁשׁ, וּבְעַטְרוֹת הַשֵּׁשׁ הַלָּלוּהעומדים מצד ו''ק בסוד חג''ת נה''י הָיָה עָתִיד ׳לָרֶדֶת מִן הָהָר׳וזהו הנרמז בפסוק (שמות לב, א) - שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר׳ כלומר בש''ש משה מלבוא בש''ש עטרותיו בש''ש שעות ראשונות של היום [ומאחר שסברו שבחצות היום ירד מעוטר בו"ק העליונים, ע"כ כשראו שלא ירד, חשבו שתשש כוחו, וכח החסדים שבהם נבנה זעיר הקדוש. ולכן נתעוררו לתקן את שכנגדו]..

בלשון הזוהר

וְחָכְמְתָא דִּלְהוֹן, הֲוָה סַגִּי. וְאִינּוּן אִסְתָּכָּלוּ בְּשַׁעְתֵּי דְּיוֹמָא, וְאִסְתָּכָּלוּ בְּדַרְגָּא דְּמֹשֶׁה, וְחָמוּ דְּהָא בְּכָל סִטְרִין ׳בְּשֵׁשׁ מֹשֶׁה׳: בְּשֵׁשׁ שַׁעְתֵּי קַדְמָאִין דְּיוֹמָא, דְּאִינּוּן לָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה בְּהוּ, (נ"א: בְּגִין שִׁית) בְּשִׁית דַּרְגִּין עִלָּאִין דְּאַחְדִינָן בֵּיהּ (נ"א: דְּאָחִיד בְּהוּ). וּבְכָל סִטְרִין בְּשִׁית הֲוָה, וּבְעִטְרִין דְּאִלֵּין שִׁית, הֲוָה זַמִּין ׳לָרֶדֶת מִן הָהָר׳ (שמות לב, א), דִּכְתִּיב ׳כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויקהל העם על אהרן - כדי להכלל בצד הימין שהם רצו את השמאל קום עשה לנו אלהים

מִיָּד ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן׳ (שמות לב, א) - (שֶׁכָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שירד מֹשֶׁה וְקִבֵּל הַתּוֹרָה לְבַדּוֹ כְּלָלוּת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא קִבֵּל הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ מגלת אֶסְתֵּר, שֶׁכָּתוּב ׳וקבל הַיְּהוּדִים׳ (אסתר ט, כג). וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת. מַהוּ ׳וְקִבֵּל׳? - אֶלָּא זֶה מֹשֶׁה, שֶׁהוּא הַיְּהוּדִים, כְּלָלוּת כָּל היהודים. וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן. כי בסוד נשמתו היה כלול מששים ריבוא נשמות ישראל ואפילו את קיבל מהר סיני ולכאו' קשה לשון מצד שעומד ושקול ב ואחר שנתבאר ענין הערב רב שבא לחזק כח הקליפה, שואל מה שאמר הכתוב ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן׳) לָמָּהנקהלו העם עַל אַהֲרֹן? כְּדֵי לְהִכָּלֵל בְּצַד הַיָּמִין, מצד החסד שֶׁהֲרֵי הֵםהערב רב, את רָצוּ מִמֶּנּוּ אֶת כמו שאמרו קום עשה לנו אלוהים שהוא מצד הגבורה הַשְּׂמֹאל, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּלוּל בַּיָּמִין,בדווקא הִתְכַּנְּסוּ ׳עַל שהיה מצד ימין ולפ''ז יש לדקדק הכתוב אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּבדווקא משום ש ובדווקא נתכנסו באותה השעה שהיא השעה הראשונה של הערב, שאז הוא שליטת החסד של הגבורה, לכן הבהילוהו שיקום מיד ולא יעבור הזמן המוכן להם-רמ"ז, [וראה בתיקו''ז כח: להדיא דערב רב הפרישו בין שש לשבע במתן תורה וזהו שאמר וירא העם כי בשש משה, בשש שעות עבדו העגל, והפרישו בין ו''ק [שהם שש] לשבע, וכך יפריש לן הקב'ה לעת''ל בין שש לשבע] וכן יש לדקדק ממה שאמרו ב. לשון רבים ג. מה ענין הליכה זו וע''ז משיב כי ענין ההליכה היינו ללכת לפניהם להנהיגם. ועוד משיב טעם שאמר בלשון רבים בשם שש מדרגות חג''ת נה''י של גבורה, הנקראות 'אלהי"ם' העומדים בסוד ו' קצוות שהם בסוד כי גם בינה נקראת אלהי''ם, ע''ז משיב של הבינה הגבורות דז''א, כי גבורותיה המה בחי' רחמים כנגד גבורות דז''א אֱלֹהִים׳. (אֱלֹהִים וַדַּאי, רָצוּ צַד הַשְּׂמֹאל. ׳אֲשֶׁר יֵלְכוּ׳ - אֲשֶׁר יֵלֵךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת. מַהוּ ׳אֲשֶׁר יֵלְכוּ׳? - אֶלָּא אֱלֹהִים, שֵׁשׁ מַדְרֵגוֹת הֵן (ד"א: שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה), כֻּלָּם בְּצַד הַשְּׂמֹאל, שֶׁאֱלֹהִים שֵׁשׁ הֵן. שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הֵן שֶׁבַע. אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים הָעֶלְיוֹן לֹא נכנס בכלל).

בלשון הזוהר

מִיַּד ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן׳ (שמות לב, א), (דהכי תנינן דבההיא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל, ואיהו קביל אורייתא בעלמא. ואפילו מגילת אסתר, דכתיב ׳וקבל היהודים׳ (אסתר ט, כג). ׳וקבלו היהודים׳ מבעי ליה. מאי ׳וקבל׳ - אלא דא משה, דאיהו היהודים, כללא דיהודאי. ׳ויקהל העם על אהרן׳) אֲמַאי עַל אַהֲרֹן. בְּגִין לְאִתְכַּלְּלָא בְּסִטְרָא דִּימִינָא, דְּהָא אִינּוּן שְׂמָאלָא בָּעוּ מִנֵּיהּ, וּבְגִין דְּלִהֱוֵי כָּלִיל בִּימִינָא, אִתְכְּנָשׁוּ ׳עַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלהִים׳. (אלהים ודאי, בעו סטר שמאלא. ׳אשר ילכו׳, אשר ילך מבעי ליה. מאי ׳אשר ילכו׳ - אלא אלהים שית דרגא אינון (ד"א ששת ימי המעשה), כלהו בסטר שמאלא, דאלהים שית אינון. דאי תימא דהא שבע אינון. ההוא אלהים עילאה לא עאל בכללא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל זמן שהיה משה במצרים לא הזכיר שם אלהים אלא ה' עכשו רצו לחזק צדם

בֹּא וּרְאֵה, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, לֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם שֶׁל אֱלֹהִים, אֶלָּא שֵׁם שֶׁל יהו"ה, וְעַל זֶה קָשֶׁה לוֹ לְפַרְעֹה, כיוון שמשה לא הזכיר שם אלהי''ם נמנע מפרעה כח הגבורה והדין, ואדרבה ע''י שהזכיר משה שם הוי''ה היה מכניע שלטון הדינים, וטעם נוסף מדוע משה לא הזכיר שם אלהי''ם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תֹקֶף לְאוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְלֹא יִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם. שיניקתו של הס''א הנקרא אלהים אחרים הוא מצד אלהי''ם דקדושה, וע''י הזכרת שם אלהי''ם היה מעורר את מידת הדין שמשם ינקו החיצונים עַכְשָׁו רָצוּהערב רב אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, לחזק כח שם אלהים אחרים ע''י הזכרת שם אלהי"ם דקדושה וְזֶהוּשאמרו ׳קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים׳. ׳לָנוּ׳ דַּוְקָא, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחַזֵּק אֶת הַצַּד שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיָה דָחוּי עַד עַכְשָׁו. משום שמשה לא הזכיר שם זה עד עתה

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כָּל זִמְנָא דְּהֲוָה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, שְׁמָא דֶּאֱלֹהִים לָא דָּכִיר, אֶלָּא שְׁמָא דַּיהו"ה, וְעַל דָּא קַשְׁיָא לֵיהּ לְפַרְעֹה, בְּגִין דְּלָא יְהֵא תּוּקְפָּא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא יִתְתָּקַף בְּעָלְמָא. הַשְׁתָּא בָּעוּ הַהִיא מִלָּה, וְהַיְינוּ ׳קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלהִים׳. ׳לָנוּ׳ דַּיְיקָא, דְּאֲנָן צְרִיכִין לְהַאי מִלָּה, לְתַקְּפָא סִטְרָא דִּילָן, דְּהֲוָה אִתְדַּחְיָא עַד הַשְׁתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אשר ילכו לפנינו - אמרו אתם ישראל כל טוב לכם ואנו דחוים ה' הלך לפניכם

׳אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ׳ (שמות לב, א). מָה אָמְרוּ? אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. עומק דבריהם ש הערב רבאֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, לישראל אָנוּ רוֹאִים שֶׁאַתֶּם יִשְׂרָאֵל, כָּל טוּב וְכָל הַכָּבוֹד שֶׁל הָעוֹלָםיש לָכֶם, וְאָנוּ דְחוּיִים בַּחוּץ.וכפי שֶׁלָּכֶם - ׳וַיהו"ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ הנהגה מגולה ההולכת לפניכם (שמות יג, כא). אַף כָּךְאנו רוצים ׳אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ׳ - כְּמוֹ ׳שֶׁיהו"ה הוֹלֵךְ׳ לִפְנֵיכֶם. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ רְשׁוּת לַצַּדמצד הבחירה שֶׁלָּנוּ לָלֶכֶת אַף כָּךְ לְפָנֵינוּ,ילכו אלהי"ם אִםכמו שיהו"ה הולך לפניכם היינו עשיית העגל כדי להשרות עליו את רוח הטומאה נְזַמֵּן לוֹ מַעֲשֶׂה.

בלשון הזוהר

׳אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנִינוּ׳ (שמות לב, א). מַאי אָמְרוּ. אֶלָּא הָכִי אָמְרוּ, חֲמֵינָן דְּאַתּוּן יִשְׂרָאֵל, כָּל טוּב וְכָל יְקָר דְּעָלְמָא לְכוּ, וַאֲנָן דַּחְיָין לְבַר. דִּלְכוּ, ׳וַיהו"ה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ (שמות יג, כא). אוּף הָכִי ׳אֱלהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ׳, כְּמָה דְּאָזִיל קָמַיְיכוּ יהו"ה. דְּהָא רְשׁוּ אִית לְסִטְרָא דִּילָן לְמֵהַךְ אוּף הָכִי לְקָמָנָא, אִי נַזְמִין לֵיהּ עוֹבָדָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ענני הכבוד כסו רק את בני ישראל והערב רב עם הבהמות הלכו מחוץ למחנה

בֹּא וּרְאֵה, כָּל עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא הָיוּ מְכַסִּים אֶלָּא רַק ׳אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (דברים כח, סט) לְבַדָּם. וְאוֹתוֹ עֲנַן כָּבוֹד שֶׁכָּתוּבעליו ואילו ׳וַיהו"ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳, ׳הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם׳. וְהָעֵרֶב רַב הַלָּלוּ, וְכָלוכן אוֹתָן בְּהֵמוֹת, צֹאן וּשְׁוָרִים, הָיוּ הוֹלְכִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֹא רְאֵה, כָּל אוֹתָם אַרְבָּעִים שָׁנִים שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שׁוּם לִכְלוּךְ וְטִנּוּף לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים בִּפְנִים. וְעַל זֶה צֹאןמשום כך וּבָקָר שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים עֵשֶׂב הָיוּולא מן ומתוך כך גם היו מטנפים בַּחוּץ, וְכָל מחוץ לענן ויחד עמם גם היו אוֹתָם שֶׁשּׁוֹמְרִיםהרועים אוֹתָם.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כָּל עֲנָנֵי יְקָר דְּאָזְלוּ בְּמַדְבְּרָא, לָא הֲווֹ חַפְיָין אֶלָּא לִבְנִי יִשְׂרָאֵל לְחוֹדַיְיהוּ. וְהַהוּא עֲנָנָא דִּיקָר, דִּכְתִּיב ׳וַיהו"ה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, אַזְלָא לְקָמַיְיהוּ׳. וְאִלֵּין עֵרֶב רַב, וְכָל אִינּוּן בְּעִירֵי עָאנִין וְתוֹרִין, הֲווֹ אַזְלוּ לְבַר מִמַשִׁרְיָּיתָא, לְבַתְרַיְיתָא. וְתָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן אַרְבְּעִין שְׁנִין דְּקָא אָזְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא, שׁוּם לִכְלוּכָא וְטִנּוּפָא לָא הֲוָה גּוֹ עֲנָנִי לְגוֹ. וְעַל דָּא עָאנֵי וְתוֹרֵי דַּהֲווֹ אָכְלֵי עֵשֶׂב לְבַר הֲווֹ, וְכָל אִינּוּן דְּנַטְרֵי לוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר רבי אלעזר האם הערב רב אכלו מן המן - רק מה שנתנו להם ישראל מתמצית

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שאל לאביו רשב''י: אַבָּא, אִם כָּךְ, אוֹתָם עֵרֶב רַב לֹא הָיוּ אוֹכְלִים מִן הַמָּן? אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא. אֶלָּא רַק מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל, כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן לְעַבְדּוֹ. לאכול וּמִמֶּה הָיוּ אוֹכְלִים?ומשיב: מִתַּמְצִית, מַה שֶּׁנִּשְׁאַר אַחַרשטחנו את המן ב דהיינו הָרֵחַיִם, פְּסֹלֶת. וְהַכָּתוּב מַכְרִיז וְאוֹמֵר, ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה׳ (שם טז, לה). ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וְלֹא אֲחֵרִים.וכן ׳וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ׳ (שמות טז, טו) - ׳מָן הוּא׳,בני ישראל וְלֹא שְׁאָר הָעֵרֶב רַב,ולא צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶם.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, אִי הָכִי אִינּוּן עֵרֶב רַב לָא הֲווֹ אַכְלֵי מִן מַנָּא. אֲמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא. אֶלָּא מָה דְּיָהֲבִין לוֹן יִשְׂרָאֵל, כְּמַאן דְּיָהִיב לְעַבְדֵיהּ. וּמִמַּה הֲווֹ אַכְלֵי. מִתַּמְצִית, מָה דְּאִשְׁתְּאַר מִבָּתַר רֵיחַיָא, פְּסוֹלֶת. וּקְרָא אַכְרִיז וְאָמַר, ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה׳ (שמות טז, לה). ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וְלָא אַחֲרָא. ׳וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ׳ - מָן הוּא, וְלָא שְׁאַר עֵרֶב רַב, עָאנִי וְתוֹרֵי, דַּהֲווֹ בֵּינַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עד עכשו היו כנועים ועכשו רצו מעשה לחזק הסטרא אחרא או נהיה עם אחד

עַד עַכְשָׁו הָיוּ כְנוּעִים אוֹתָם עֵרֶב רַב, וְעַכְשָׁו עָמְדוּ וְרָצוּ מַעֲשֶׂה לְחַזֵּק אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְאָמְרוּ, לעם ישראל אוֹ נִהְיֶה כֻלָּנוּ עַם אֶחָד וְנִהְיֶה בַּכְּלָל עִמָּכֶם, לעמוד עימכם תחת ענן הכבוד ולילך אחר הנהגה מגולה של שם הוי"ה אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ אֱלֹהֵיכֶם לִפְנֵיכֶם. אָמַר אַהֲרֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵלֶּה יִשְׁתַּתְּפוּ בָּעָם הַקָּדוֹשׁ לִהְיוֹת הַכֹּל כְּלָל אֶחָד, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּעָם הַזֶּה בִּכְלָל אֶחָד, אֶלָּא טוֹב לְהַפְרִידָם מִתּוֹךְ הָעָם הַקָּדוֹשׁ עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה.

בלשון הזוהר

עַד הַשְׁתָּא, הֲווֹ אִתְכַּפְיָין אִינּוּן עֵרֶב רַב וְהַשְׁתָּא קָמוּ וּבָעוּ עוֹבָדָא, לְאַתָּקְפָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. אָמְרוּ, אוֹ נְהֵא כֻּלָּנָא עַמָּא חֲדָא, וְנֶהֱוֵי בִּכְלָלָא עִמְּכוֹן, אוֹ יְהֵא לָן מַאן דְּיֵּהַךְ קָמָנָא, כְּמָה דְּיֵּהַךְ אֱלָהֲכוֹן קָמֵיכוֹן. אָמַר אַהֲרֹן, חַס וְשָׁלוֹם דְּאִלֵּין יִשְׁתַּתְּפוּן בְּעַמָּא קַדִּישָׁא, לְמֶהוֵי כֹּלָּא כְּלָלָא חֲדָא, וְלָא יִתְעָרְבוּן עַמָּא קַדִּישָׁא בְּעַמָּא דָּא, כְּלָלָא חֲדָא, אֶלָּא טָב אִיהוּ לְאַפְרְשָׁא לוֹן מִגּוֹ עַמָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּיֵיתֵי מֹשֶׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אהרן התכון לטוב אך רבים מישראל השתתפו עמם בלב ומשה הצטרך לברר העם

וְאַהֲרֹן הִתְכַּוֵּן לְטוֹב, אֶלָּא שֶׁהָיוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ עִמָּהֶם בַּלֵּב. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה, הִצְטָרֵךְ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ מֵאוֹתוֹ חֵטְא, וְהִשְׁקָה אוֹתָם הַשְׁקָיָה, ממים שפיזר בהם את אפר שריפת העגל עַד שֶׁכֻּלָּם נִבְרְרוּ וְלֹא נִשְׁאֲרָה בָהֶםבעם ישראל פְּסֹלֶת כְּלָל. ודווקא ע''י הערב רב נתבררו ישראל עוד יותר גם מאלו אשר השתתפו בליבם [וכל השלושת אלפים שמתו ע''י בני לוי היו מבני ערב רב שנשאו נשים משבט שמעון [כמבואר בזוה''ק פנחס רלז.]

בלשון הזוהר

וְאַהֲרֹן לְטָב אִתְכְּוָון, אֶלָּא סַגִּיאִין הֲווֹ מִיִשְׂרָאֵל דְּאִשְׁתָּתָּפוּ בַּהֲדַיְיהוּ בְּלִבָּא. וּבְגִין כַּךְ, כַּד אָתָא מֹשֶׁה, אִצְטְרִיךְ לְבָרְרָא וּלְלַבְּנָא לְעַמָּא קַדִּישָׁא מֵהַהוּא חוֹבָא, וְאַשְׁקֵי לוֹן שַׁקְיוּ, עַד דְּאִתְבְּרִירוּ כֻּלְּהוּ וְלָא אִשְׁתְּאַר בְּהוּ פְּסוֹלֶת כְּלַל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר אהרן פרקו נזמי הזהב כדי שיתעכבו בקטטה עם בניהם ונשיהם עד יבא משה

אָמַר לָהֶם אַהֲרֹן, ׳פָּרַקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב׳ושואל: (שמות לב, ב) - וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם זָהָב אַחֵר? אֶלָּא אָמַר אַהֲרֹן, בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְטָטָה עִם בְּנֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם, שלא ירצו ליתן להם מיד נזמים שלהם יִתְעַכְּבוּ, וּבֵין כָּךְ יָבֹא מֹשֶׁה.[וכמבואר בפרקי דר''א מד] בֹּא וּרְאֵה, שָׁנִינוּקידושין ע: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת בִּבְשַׂר הַחַי, ובפשטות מטעם שאינם זהירין במצוות והרגילים אצלם נמשכים אחריהם ולומדים ממעשיהם [רש''י] כָּל שֶׁכֵּן אֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיוּ גֵרִים כָּרָאוּי. שלא נתגיירו לשם שמים מַה הֵם עָשׂוּ? ׳וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם׳ולא לקחו של בניהם ונשותיהם, כיון שידעו שמתוך כך תהיה קטטה ויתעכב הדבר (שמות לב, ג) - כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת הָיוּ מִנִּזְמֵיהֶם שָׁם.

בלשון הזוהר

אָמַר לוֹן אַהֲרֹן, ׳פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב׳ (שמות לב, ב), וְכִי לָא הֲוָה לוֹן דַּהֲבָא אַחֲרָא. אֶלָּא אָמַר אַהֲרֹן, בְּעוֹד דְּאִית לוֹן קְטָטָה בִּבְנַיְיהוּ וּבְנָשַׁיְיהוּ, יִתְעַכְּבוּן, וּבֵין כַּךְ יֵיתֵי מֹשֶׁה. תָּא חֲזֵי, תָּנֵינָן קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַּפַּחַת בִּבְשַׂר הַחַי, כָּל שֶׁכֵּן אִלֵּין, דְּלָא הֲווֹ גֵּרִים כְּדְקָא יֵאוֹת. אִינּוּן מָה עָבְדוּ. ׳וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם׳ - כַּמָה אַלְפֵי וְרִבְוָון הֲווֹ מִנִּזְמֵיהוֹן תַּמָּן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויקח מידם ויצר אתו בחרט - אהרן לא נשמר משני החכמים שהתיעצו לקחת הזהב

מַה כָּתוּב? ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וְגוֹ'׳ (שמות לב, ד). אַהֲרֹן לֹא נִשְׁמַר מֵאוֹתָם שְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל אוֹתוֹ עֵרֶב רַב. הם יונו''ס וימברו''ס בני בלעם הנ''ל אֶחָד מֵהֶם הָיָה לְפָנָיו, ועשה את המעשה עצמו וְהָאַחֵרבזמן הזה הָיָה עוֹשֶׂה בִּכְשָׁפִים. כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם הִתְיָעֲצוּ כְּאֶחָד, לָקְחוּ אֶת אוֹתוֹ זָהָב,האחד לקח (אֶחָד) שְׁנֵי שְׁלִישִׁים בְּיַדוהאחר לקח הָאֶחָד, וּשְׁלִישׁ בְּיַד הָאַחֵר. מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ בְּאוֹתוֹ מִין שֶׁל כִּשּׁוּף. [טעם לחלוקה זו א: כיון שרצו לעשות ב' צורות, ביד אחת צורת חמור מצד כח הזכר דקליפה וביד הזו היה של ב' שלישים של הזהב כנגד חב''ד וחג''ת דקליפה, וביד ב' של שור מצד נוקבא דקליפא, וביד הזו שליש הזהב כנגד נה''י דקליפה- רמ''ז. ב. ב' המכשפים מבני בלעם היו כנגד חסד וגבורה בצד הטומאה וחלקו בש''י עולמות שבבינה, ימין לקח ב' שלישים היינו ר''ז, ושמאל לקח שליש היינו ק''ג עולמות כחשבון עג''ל- מהרח''ו]

בלשון הזוהר

מַה כְּתִיב, ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אוֹתוֹ בַּחֶרֶט וְגוֹ'׳ (שמות לב, ד). אַהֲרֹן לָא אִסְתָּמַּר, מֵאִינּוּן תְּרֵין חַכִּימִין, דַּהֲווֹ בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּהַהוּא עֵרֶב רַב. חַד מִנַּיְיהוּ הֲוָה קָמֵיהּ, וְאַחֲרָא הֲוָה עָבִיד בְּחַרְשׁוֹי. כֵּיוָן דְּתַרְוַויְיהוּ אִתְיָיעֲטוּ כַּחֲדָא, נַטְלוּ הַהִיא דַּהֲבָא, (חד) תְּרֵין שְׁלִישֵׁי בִּידָא דְּחַד, וּשְׁלִישׁ בִּידָא דְּאַחֲרָא. בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ בְּהַהוּא זִינָא דְּחַרְשָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בכה רשבי אי חסיד קדוש אהרן לא ידעת להשמר - לקחו הזהב בשש שעות

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵי חָסִיד קָדוֹשׁ, אַהֲרֹן מָשׁוּחַ שֶׁל הָאֵל הַגָּדוֹל, בַּחֲסִידוּתְךְ מכח הארת חסידותך שרצית להפריד את הערב רב מישראל נָפְלוּ כַּמָּהאלפים מֵהָעָם הַקָּדוֹשׁ. וְאַתָּה לֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ לְהִשָּׁמֵר. מתחבולות הערב רב מֶה עָשׂוּ? כְּשֶׁהִגִּיעוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְהַיּוֹם הָיָה בְּמִשְׁקָל, שקול באמצעו שהחמה הרקיע לָקְחוּ אֶת אוֹתוֹ זָהָב שֶׁפָּרְקוּ מֵאָזְנֵיהֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת כִּשּׁוּף, לֹא מִתְבַּקֵּשׁ לָחוּס עֵינוֹ עַל מָמוֹן. וְהֵםהיו אוֹמְרִים,עכשיו הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לָנוּ, אִם אֵינֶנּוּ מְעַכְּבִים. מתעכבים, שבסתר ליבם ידעו כי לא יוכלו לעשות כן למחרת באותה השעה שהרי משה כבר יגיע זוֹ אֵינָהּ שָׁעָה לָחוּס עַל הַזָּהָב, מִיָּד - ׳וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם׳. מַה זֶּהלשון ׳וַיִּתְפָּרַקוּ׳ומשיב ? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים׳ (מלכים א יט, יא), שֶׁהִשְׁחִיתוּחיבלו וְשָׁבְרוּ אֶת אָזְנֵיהֶם. של בני ביתם לרוב תאוותם לע''ז בָּכָהרשב''י כְּמִקֹּדֶם וְאָמַר, אֵי עַם קָדוֹשׁ, אֵי על כך שנשתתפו בליבם עם הערב רב בחטא העגל עַם קָדוֹשׁ שֶׁל הקב"ה.

בלשון הזוהר

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, אַהֲרֹן מְשִׁיחָא דֶּאֱלָהָא רַבָּא, בַּחֲסִידוּתָךְ נַפְלוּ כַּמָה מֵעַמָּא קַדִּישָׁא. וְאַנְתְּ לָא הֲוֵית יָדַע לְאִסְתַּמְּרָא. מַהוּ עֲבַדוּ. כַּד מָטוּ שִׁית שַׁעֲתִּין, וְיוֹמָא הֲוָה בְּמַתְקְלָא, נַטְלוּ הַהוּא דַּהֲבָא דְּפָרִיקוּ מֵאוּדְנֵיהוֹן. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶעְבַּד חַרְשָׁא, לָא בָּעֵי לְמֵיחַס עֵינוֹי עַל מָמוֹנָא. וְאִינּוּן אַמְרִי, שַׁעֲתָא קַיָּימָא לָן, אִי אֲנָן לָא מְעַכְּבִין. לָאו שַׁעֲתָא לְמֵיחַס עַל דַּהֲבָא, מִיַּד ׳וַיִּתְפָּרַקוּ כָּל הָעָם׳. מַאי ׳וַיִּתְפָּרַקוּ׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים׳ (מלכים א יט, יא), דְּחַבִּילוּ וְתַבְרוּ אוּדְנַיְיהוּ. בָּכָה כְּמִלְּקַדְּמִין וְאָמַר אִי עַמָּא קַדִּישָׁא אִי עַמָּא קַדִּישָׁא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פתח רשבי בבכיה והגישו אדניו אל האלהים - האזן ששמעה בסיני תרצע

חוזר לבאר עשיית העגל פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּבְכִיָּה וְאָמַר, ודרש בפרשת עבד עברי שאמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני וגו' ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְגוֹ'׳ (שמות כא, ו). הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, (קידושין כב:) מה הטעם שצריך לרצוע דווקא את האוזן? הָאֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה בְּסִינַי, ׳כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ'׳ (ויקרא כה, נה). וְהוּא פָּרַק עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעָלָיו וּמָכַר עַצְמוֹ לְאַחֵראף שלא היה מחוייב לכך - תֵּרָצַע ומפרש הדמיון לערב רב, הערב רב. וְאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַחַיָּבִים, אֲנָשִׁים רָעִים, מיסודם בִּתְשׁוּקָתָם לַחֲזֹר לְסִרְחוֹנָם, לֹא רָצוּלבקש מִנְּשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶםאת נזמיהם שמא יסרבו ויעכבו על ידם אֶלָּא הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּםבב' הבחנות: א. (ס"א: אָזְנֵיהֶם), וְהִתְפָּרְקוּ מֵעֹל שֶׁל שָׁמַיִם שֶׁצִּוָּה אוֹתָם מֹשֶׁהב. וְשָׁבְרוּ אָזְנֵיהֶם, מצד שפגמו באוזן העליונה, גילו בזה שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְהָעָם הַקָּדוֹשׁ. שעשו רושם בעצמם להורות שנפרדו מישראל והתחרטו על אומרם נעשה ונשמע-רמ''ז:

בלשון הזוהר

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבִכְיָה, וְאָמַר, ׳וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלהִים וְגוֹ'׳ (שמות כא, ו). הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, אֹזֶן דְּשָׁמַע בְּסִינַי, ׳כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ'׳ (ויקרא כה, נה). וְאִיהוּ פָּרִיק עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעָלֵיהּ, וְזָבִין גַּרְמֵיהּ לְאַחֵר, תִּרָצַע. וְאִלֵּין חַיָּיבַיָּא רְשִׁיעִין, גּוּבְרִין בִּישִׁין, בְּתִיאוּבְתָּא דִּלְהוֹן לְמֶהֲדָר לְסָרְחָנַיְיהוּ, לָא בָּעוּ מִנְּשֵׁיהוֹן וּבְנֵיהוֹן אֶלָּא חֲבִילוּ אוּרְחַיְיהוּ (ס"א: אוּדְנַיְיהוּ) וְאִתְפְּרָקוּ מֵעוֹל שְׁמַיָא דְּפָקִיד לְהוּ מֹשֶׁה, וְתַבְרוּ אוּדְנַיְיהוּ, דְּלֵית לוֹן חוּלָקָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַמָּא קַדִּישָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מה עשו חלקו הזהב שנים שלישים ואחד שליש ועשו כשפיהם כנגד השמש

מֶה עָשׂוּ? ב' המכשפים יונוס ויומברוס בני בלעם חִלְּקוּ שְׁנֵיהֶם אוֹתוֹ הַזָּהָב, אֶחָד נָטַל שְׁנֵי שְׁלִישִׁים, וְאֶחָד שְׁלִישׁ. וכפי שנתבאר שזהו היחס הנדרש לעשיית הכישוף ובנוסף לזה בהיות והכישוף תלוי בזמן לפיכך עָמְדוּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת. זמניות של היום עָשׂוּ כִשְׁפֵיהֶםמעשה שדים מצד נוקבא דקליפה וְכִשְּׁפוּ בְּלַהֲטֵיהֶם בַּכִּשּׁוּף שֶׁל הַפֶּה. מצד דוכרא דקליפה כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה רֵאשִׁית הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית, שְׁנֵיהֶם הֵרִימוּ יְדֵיהֶם עַל יְדֵי אַהֲרֹן.(ומנין שרק מיד שני אלו לקח ולא יותר) (וּמִנַּיִן שֶׁמֵּהַיָּד שֶׁל שְׁנֵיהֶם נָטַל יָד מִכָּל אֶחָד וְלֹא יוֹתֵר) שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳ ולא מידיהם לומר לך שרק , שְׁנֵיהֶם הָיוּבפועל בעשיית העגל וְלֹא יוֹתֵר.ו כֵּיוָן שֶׁהוּאאהרן קִבֵּל מִיָּדָם (ס"א: שְׁתַּיִם וְלֹא יְדֵיהֶם), יָצָא קוֹלמן השמים וְאָמַר, ׳יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע׳ (משלי יא, כא) - שֶׁכָּתוּבשאמר אהרון למשה אתה ידעת את העם ׳כִּי בְרָע הוּא׳על ש (שמות לב, כב) - הֵבִיא רָע לָעוֹלָם.במעשה העגל שנגרם על ידו.

בלשון הזוהר

מָה עֲבַדוּ. פְּלִיגוּ תַּרְוַויְיהוּ הַהוּא דַּהֲבָא, חַד נָטִיל תְּרֵין שְׁלִישִׁין, וְחַד שְׁלִישׁ. קָמוּ לָקֳבֵל שִׁמְשָׁא, בְּשִׁית שַׁעְתִּין. עֲבַדוּ חַרְשַׁיְיהוּ, וּבַלְטוּ בְּלָטֵיהוֹן בְּחַרְשָׁא דְּפוּמָא. כֵּיוָן דְּמָטָא שֵׁירוּתָא דִּשְׁבַע, אָרִימוּ תַּרְוַויְיהוּ יְדַיְיהוּ עַל יְדוֹי דְּאַהֲרֹן. (וּמְנָא לָן דְּמִיָּדָא דְּתַרְוַויְיהוּ יַד מִכָּל חַד נָטַל וְלָא יַתִּיר) דִּכְתִּיב ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳, תַּרְוַויְיהוּ הֲווֹ, וְלָא יַתִּיר. כֵּיוָן דְּאִיהוּ קַבִּיל מִיָּדָם (ס"א: תְּרֵי וְלָא יְדֵיהֶם), קַלָּא נָפִק וְאָמַר, ׳יָד לְיָד לא יִנָּקֶה רַע׳ (משלי יא, כא) - דִּכְתִּיב ׳כִּי בְרָע הוּא׳ - אַיְיתֵי רָע לְעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

סוד הדבר - בני בלעם ולבן ראו שכוס של ברכה בימין ורצו לחזק צדם בראש הימין

סוֹד הַדָּבָר. אוֹתָם הַחוֹטְאִים הָרְשָׁעִים מְכַשְּׁפִים בְּנֵי בִלְעָם הַחוֹטֵא,שהם בְּנֵי בָנָיו שֶׁל לָבָן הָרָשָׁע, בעור הוא לבן (סנהדרין קה.) רָאוּ שֶׁכּוֹס שֶׁל בְּרָכָהשהיא בסוד המלכות הִיא בְּיָמִין, וּמֵהַיָּמִין מִתְחַזֶּקֶת תָּמִיד(יותר), (ס"א: יוֹתֵר). אָמְרוּ, אִם יִהְיֶהאהרן הכהן בַּצַּד הַזֶּה אוֹתוֹשהוא רֹאשׁ שֶׁל הַיָּמִין, מצד הארת חסד הֲרֵי והכח הָעָצְמָה שֶׁלָּנוּיהא כָּרָאוּי. מפני שיניקת החיצונים היא מצד הגבורה, ואם צד החסד יסכים, יתחזק הצד שלנו יותר

בלשון הזוהר

רָזָא דְּמִלָּה. אִינּוּן רְשָׁעִים חַיָּיבִין חַרְשִׁין בְּנוֹי דְּבִלְעָם חַיָּיבָא, בְּנִי בְּנוֹי דְּלָבָן רְשִׁיעָא, חָמוּ דְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה בִּימִין אִיהוּ, וּמִן יְמִינָא אִתָּקַף תָּדִיר (ס"א: יַתִּיר). אָמְרוּ, אִי יְהֵא בִּסְטַר דָּא, הַהוּא רֵישָׁא דִּימִינָא, הָא תּוּקְפָּא דִּילָן כְּדְקָא יֵאוֹת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הגיע שבע שעות ונתנו לו לאהרן מיד - אלו נטל מן הארץ לא היו יכולים להצליח

וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט.כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ שֶׁבַע שָׁעוֹת שֶׁל הַיּוֹם, נָתְנוּ לוֹ לְאַהֲרֹן מִיָּד.ו אִם הוּא הָיָה אוֹמֵר לָהֶם שִׂימוּ אוֹתוֹ בָּאָרֶץ בַּתְּחִלָּה וַאֲנִי אֶטֹּלמן הארץ - לֹא הָיוּ יְכוֹלִים בְּכִשְׁפֵיהֶם לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, כי רק בהיות דבר כישוף ביד המכשף יכול לפעול פעולתו [ללא הפסק בין על הארץ בין ההשפעה להיתוך], אֶלָּא נָטַל מִיָּדָם.ועל כך וְהַכָּתוּב מִתְרַעֵם וְאוֹמֵר, ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳ (שמות לב, ד) - רְאוּ מֶה עָשָׂה אַהֲרֹןשהוא א. אִישׁ נָבִיא, מצד ידיעת העתיד ב. אִישׁ חָכָם, העדיף מנביא ולמרות זאת ראה שֶׁלֹּא יָדַע לְהִשָּׁמֵר, וליזהר מהם שֶׁאִלּוּ נָטַל מִן הָאָרֶץ, כָּל כְּשָׁפִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַצְלִיחַ. אֲבָל בַּמָּה הִצְלִיחוּ בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? מִשּׁוּם שֶׁ ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳, וְלֹא מִן הָאָרֶץ.

בלשון הזוהר

כֵּיוָן דְּמָטָא שֶׁבַע שַׁעְתִּין דְּיוֹמָא, יָהֲבוּ לֵיהּ לְאַהֲרֹן מִיָּד. אִי אִיהוּ הֲוָה אָמַר לוֹן שַׁווּ לֵיהּ בְּאַרְעָא בְּקַדְמִיתָא, וָאֲנָא אֶטוֹל, לָא הֲווֹ יַכְלִין בְּחַרְשַׁיְיהוּ כְּלוּם, אֶלָּא מִיָּדָם נָטַל. וּקְרָא מִתְרָעַם וְאָמַר, ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳, חָמוּ מָה עֲבַד אַהֲרֹן גְּבַר נְבִיאָה גְּבַר חַכִּים, לָא יָדַע לְאִסְתַּמְּרָא, דְּאִילּוּ נָטִיל מֵאַרְעָא, כָּל חַרְשִׁין דְּעָלְמָא לָא הֲווֹ יַכְלִין לְאַצְלְחָא. אֲבָל בְּמָה אַצְלָחוּ בְּעוֹבָדָא דָּא, בְּגִין דְּ ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳ וְלָא מֵאַרְעָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויצר אתו בחרט - לא ציורים במחוגה אלא שטמן הזהב מהעין ואז עלה למעשה

׳וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט׳ (שמות לב, ד) - לֹא כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשָׂה צִיּוּרִים בִּמְחוּגָה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר. אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְהוֹכִיחַ אֶת הַדָּבָר, שֶׁאַהֲרֹן לֹא יָדַע לְהִשָּׁמֵר. אִלּוּ כְּשֶׁנָּטַל מִידֵיהֶם הָיָה זוֹרֵק לָאָרֶץ, וְאַף עַל גַּב שֶׁאַחַר כָּךְשוב יִטֹּל אוֹתוֹ, אָז לֹא הָיָה מַצְלִיחַ הַמַּעֲשֶׂה הָרָע הַזֶּה. אֲבָלטעם שנתגלגל הדבר כך, מפני ש בַּכֹּל הָיָה סִיּוּעַ רַע, מצד הס''א שֶׁלָּקַחאהרן ה זָהָב וּטְמָנוֹ מֵהָעַיִן,ובזה פעל רַע אַחַר א. מה שלקח מידם, ב. שלא השליכו מיד על הארץ. ג. שהסתירו מן העין, ואילו א' מכל אותן רעות לא היה מתקיים, לא היה יוצא העגל. רַע. מַה זֶּה ׳וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט׳? - שֶׁשָּׂם ׳אֶת כָּל הַזָּהָב׳ בְּכִיס אֶחָד[לא מלשון ציור וצורה אלא] מלשון צרור, וְנִשְׁמַרראיית של אחרים, מֵהָעַיִן, וְאָז הַכֹּל עָלָה לְמַעֲשֶׂה. העגל, ואילו היה בזה שליטת עין לא היה הכישוף מצליח.

בלשון הזוהר

׳וַיָּצַר אוֹתוֹ בַּחֶרֶט׳ (שמות לב, ד) - לָאו כְּמָה דְּחַשְׁבִין בְּנֵי נָשָׁא, דְּעֲבַד צִיּוּרִין בִּמְחוּגָה, אוֹ בְּמִלָּה אַחֲרָא. אֶלָּא אָתָא קְרָא לְאוֹכָחָא מִלָּה, דְּאַהֲרֹן לָא יָדַע לְאִסְתַּמְּרָא. אִילוּ כַּד נָטַל מִיְּדֵיהוֹן, הֲוָה שַׁדֵּי לְאַרְעָא, וְאַף עַל גַּב דְּיִטּוֹל לֵיהּ לְבָתַר, לָא הֲוָה אַצְלַח עוֹבָדָא בִּישָׁא דָּא. אֲבָל בְּכֹלָּא סִיּוּעָא בִּישָׁא הֲוָה, דְּנָקִיט דַּהֲבָא, וּטְמָרֵיהּ מֵעֵינָא, בִּישׁ בָּתַר בִּישׁ. מַאי ׳וַיָּצַר אוֹתוֹ בַּחֶרֶט׳ - דְּשַׁוֵּי כָּל דַּהֲבָא בְּכִיסָא חֲדָא, וְאִסְתְּמַר מֵעֵינָא, כְּדֵין סָלִיק כֹּלָּא לְעוֹבָדָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בספרו של חנוך - בן יחיד יולד לראש הלבן שיכניס מרגליות בפעמוני זהב בחרט

ארשב''י: שלא כפי שנאמר קודם שויצר אותו היינו צרר הזהב בכיס, בְּסִפְרוֹ שֶׁל חֲנוֹךְ מָצָאנוּ שֶׁכָּךְ הָיָה אוֹמֵר, ברוה''ק בֵּן יָחִידאהרן הכהן יִוָּלֵד לְאוֹתוֹ רֹאשׁ הַלָּבָן, מידת החסד, מקור ושורש נשמת אהרן וּכְשֶׁיָּבֹאוּ מִבְּשַׂרהערב רב שהם הַחֲמוֹרִים, יַטְעוּ כמאה''כ בשר חמורים בשרם אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ שֶׁיַּכְנִיסאת מי (נ"א: שֶׁיִּטֹּל) מַרְגָּלִיּוֹת בְּפַעֲמוֹנֵי שבחושן זָהָב לְלֹאשבשולי המעיל, דַעְתּוֹ, וּדְיוֹקָןשעשו את העגל כנגד דעתו העגל וכעת מפרש יְצֻיַּר בְּצִיּוּר בַּחֶרֶט. מַה זֶּה ׳בַּחֶרֶט׳? - ׳בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ׳של , זֶהוּ קוּלְמוֹס שֶׁל אֱנוֹשׁ הָרָשָׁע שֶׁהִטְעָה בְּנֵי אָדָם. ועליו הכתוב אומר אז הוחל לקרוא בשם ה' [שקרא שמות העצבים והאלילים בשמותיו של הקב''ה]

בלשון הזוהר

בְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ אַשְׁכַּחְנָא, דְּהֲוָה אָמַר הָכִי, בְּרָא יְחִידָאָה יִתְיְּילִד לְהַהוּא רִישָׁא חִוָּורָא, וְכַד ייִתוּן מִבִּשְׂרָא דַּחֲמָרֵי, יָטְעִין לֵיהּ, בְּהַהוּא דְּעָיִיל (נ"א: דְּנָטִיל) מַרְגְּלָן בְּזָגִין דְּדַהֲבָא, בְּלָא דַּעְתָּא דִּילֵיהּ, וּדְיּוּקְנָא יְצֻיַיר בְּצִיּוּרָא בַּחֶרֶט. מַאי ׳בַּחֶרֶט׳ - ׳בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ׳, דָּא קֹלְמוּסָא דֶּאֱנוֹשׁ חַיָּיבָא, דְּאַטְעֵי לִבְנֵי נָשָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ודאי זהו ברור הדבר שאנוש רשם רשומים של עבודה זרה בקולמוס ולכן נקרא חרט

וַדַּאי זֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר,ועומק ענינו של שֶׁאֱנוֹשׁ, כְּשֶׁהִטְעָה אֶת הָעוֹלָם, בְּקוּלְמוֹס ללכת מאחרי ייחוד ה' בעולם הָיָה רוֹשֵׁם רִשּׁוּמִים שֶׁל כָּל הַדְּמֻיּוֹת וַעֲבוֹדוֹת זָרוֹת בְּאוֹתוֹ קוּלְמוֹס (ס"א: רָשִׁים רְשִׁימִין). וְלָכֵן כָּתוּב ׳בַּחֶרֶט׳, אוֹתוֹבניקוד פת''ח ולא בשוו''א היינו ב שֶׁנּוֹדַעהחרט לַעֲשׂוֹתכבר ומוסיף רשב''י ב' הפירושים נתקיימו, גם שצייר בחרט אנוש שנתנו לו הערב רב ועוד שנקרא חרט וטעם הדבר כלל עיקרי בהתגשמות א. שלא תשלוט בו עין הרע, כלומר ייצא לפועל לצורך תכלית האומנות שנקבעה לו מצד המכשף ב. וְאילו, אפשר ולא יזיק לו אם יהא כָּךְ. וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר.

בלשון הזוהר

וַדַּאי דָּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, דֶּאֱנוֹשׁ כַּד אַטְעֵי עָלְמָא, בְּקֹלְמוּסָא הֲוָה רָשִׁים רְשִׁימִין, דְּכָל דִּיוּקְנִין וּפֻלְחָנִין נֹכְרָאִין בְּהַהוּא קֹלְמוּסָא (ס"א: רָשִׁים רְשִׁימִין). וְעַל דָּא כְּתִיב ׳בַּחֶרֶט׳, הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לְמֶעְבַּד הָכִי. וְדָא הוּא בְּרִירוּ דְּמִלָּה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הכל היה שהשליך הזהב בכיס וכסהו מהעין - מעשה הכשפים צריך הסתרה בראשונה

וְהַכֹּל הָיָה, שֶׁוַּדַּאי בְּכִיס הִשְׁלִיךְ הַזָּהָב וְכִסָּה אוֹתוֹ מִן הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אוֹתָם מְכַשְּׁפִים, וְכָךְ צָרִיךְ בְּמִינֵי הַכְּשָׁפִים הַלָּלוּ. וְזֶהוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הַמְכַשְּׁפִים הַלָּלוּ - דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ בְּגִלּוּי לְהִתְגַּלּוֹת אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ הַסְתָּרָה וְכִסּוּי בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁיִּתְכַּסֶּה מִן הָעַיִן, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא הָאֻמָּן לְאֻמָּנוּתוֹ. וְדָבָר שֶׁצָּרִיךְ אַחַר כָּךְ כִּסּוּי, צָרִיךְ בָּרִאשׁוֹנָה בְּגִלּוּי.

בלשון הזוהר

וְכֹלָּא הֲוָה, דְּוַדַּאי בְּכִיסָא אַרְמֵי דַּהֲבָא, וְכַסֵּי לֵיהּ מֵעֵינָא, כְּמָה דְּאָמְרוּ אִינּוּן חַרְשִׁין, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ בְּזִינֵי דְּחָרָשִׁין אִלֵּין. וְדָא הוּא עוֹבָדָא דְּחַרְשִׁין אִלֵּין, מִלָּה דְּאִצְטְרִיךְ בְּאִתְגַּלְּיָא, לְאִתְגַּלָּאָה לְבָתַר, אִצְטְרִיךְ טְמִירוּ וְכִסוּיָא בְּקַדְמִיתָא, דְּיִתְכַּסֵי מֵעֵינָא, וּבָתַר יִפּוֹק אוּמָנָא לְאוּמָנוּתֵיהּ. וּמִלָּה דְּאִצְטְרִיךְ בְּכִסּוּיָא לְבָתַר, אִצְטְרִיךְ בְּאִתְגַּלְּיָא בְּקַדְמִיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בצד הקדשה אלהים אמת מלך בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה כנגד המעשים

וממשיך רשב''י ומגלה עַכְשָׁו, בָּנַי אֲהוּבַי, אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, מָה אֶעֱשֶׂה? וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ לְגַלּוֹת. מה שאוסיף לגלות כעת הַקְשִׁיבוּ וְהַסְתִּירוּ הַדְּבָרִים. בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה הַהוּא, אֱלֹהִים אֱמֶת,שהוא מֶלֶךְ עַל הָעוֹלָם, בסוד 'ומלכותו בכל משלה' כי אהרון הכהן בִּשְׁלֹשָׁה (דברים) עוֹלָמוֹת (אֵלּוּ) הִתְחַזֵּק - בִּבְרִיאָה, בִּיצִירָה, בַּעֲשִׂיָּה. וַהֲרֵי נֶאֱמַרוכבר פירשנו באידרא רבא הַסּוֹד שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָדמן העולמות כָּאן.וכאן המשיכוהו הערב רב כח מג' שרשי הדינים, העומדים כנגד ג' עולמות אלו כְּנֶגֶדעולם ה בְּרִיאָה - ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ עַד עַכְשָׁו כְּלוּם. שזהו ענין הבריאה 'יש מאין' כְּנֶגֶדעולם ה יְצִירָה - ׳וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט׳ענין יצירת הצורה רק אחר קיום החומר. . כְּנֶגֶדעולם ה עֲשִׂיָּה - ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳ לא רק כרישום ויצירה, אלא מעשה גמור של ממש, ושואל רשב'י . מִי רָאָה כַּכְּשָׁפִים הָאֵלֶּה בְּכָל הָעוֹלָם? שגרמו לאהרון הכהן לפגום כל כך למעלה ומוסיף רשב''י להקשות

בלשון הזוהר

הַשְׁתָּא בָּנַי רְחִימָאי, רְחִימִין דְּנַפְשָׁאי, מָה אַעְבִּיד, וַדַּאי אִצְטְרִיכְנָא לְגַלָּאָה. אֲצִיתוּ וְאַטְמִירוּ מִלִּין. בִּסְטַר קְדוּשָּׁה הַהוּא, אֱלהִים דִּקְשׁוֹט, מֶלֶךְ עַל עָלְמָא, בִּתְלַת (מילין) עָלְמִין (אלין) אִתְתָּקַּף - בִּבְּרִיאָה, בִּיְצִירָה, בַּעֲשִׂיָּה. וְהָא אִתְּמַר, רָזָא דְּכָל חֲדָא וַחֲדָא הָכָא. לָקֳבֵל בְּרִיאָה, ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳, מִלָה דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ עַד כְּעַן כְּלוּם. לָקֳבֵל יְצִירָה, ׳וַיָּצַר אוֹתוֹ בַּחֶרֶט׳. לָקֳבֵל עֲשִׂיָּה, ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳. מַאן חָמָא חַרְשִׁין בְּכָל עָלְמָא כְּאִלֵּין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וכי לא כתוב ואשליכהו באש - מכח ויקח מידם וויצר אתו נעשה הכל שני אלה גרמו

עַכְשָׁו יֵשׁ לוֹמַר, וְכִי לֹא כָתוּב ׳וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ׳ ומשמע (שמות לב, כד) - וְלֹא יוֹתֵר, וְאָז ׳וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה׳הרי שאהרן לא עשה כלום מעבר למה שהשליכו באש. וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳ משמע שאהרן עשאו? אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה, וְהַכָּתוּב מוֹכִיחַ,כך שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ׳ והיינו הערב רב ולא נאמר אשר 'עשה', (שמות לב, כ). אֲבָל מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳שלא הניחו על הארץ (שמות לב, ד), וְכָתוּב ׳וַיָּצַר אֹתוֹ׳ שכיסהו בכיס. מִכֹּחַ שְׁנֵיקלקולים אֵלֶּה נַעֲשָׂה הַכֹּל. כִּבְיָכוֹל קראו הכתוב כאילו הוּא עָשָׂה אוֹתוֹ, שֶׁאִם שְׁנֵי אֵלֶּה לֹא הָיוּ, לֹא הָיָה נַעֲשֶׂההעגל וְלֹא יוֹצֵא לְאֻמָּנוּת.לפועל אֲבָל מִי גָרַם שֶׁנַּעֲשָׂה? שְׁנֵי אֵלֶּה.(כביכול ויעשהו, הוא ודאי עשהו) (כביכול ויעשהו, הוא ודאי עשהו) בְּעוֹד שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מִיָּדָם, הֵם עָשׂוּ כִשְׁפֵיהֶם וְלוֹחֲשִׁים בְּפִיהֶם, וּמוֹשְׁכִים רוּחַלעגל לְמַטָּה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא.

בלשון הזוהר

הַשְׁתָּא אִית לְמֵימַר, וְכִי לָא כְּתִיב ׳וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָּאֵשׁ׳, וְלָא יַתִּיר, וּכְדֵין ׳וַיֵּצֵא הָעֵגֶּל הַזֶּה׳. וְהַשְּׁתָּא אַתְּ אַמָרְתְ ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳. אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם דְּאַהֲרֹן עֲבַד, וּקְרָא אוֹכַח דִּכְתִּיב ׳וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶּל אֲשֶׁר עָשׂוּ׳. אֲבָל מִמַּה דִּכְתִּיב ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳, וּכְתִיב ׳וַיָּצַר אוֹתוֹ׳. מֵחֵילָא דִּתְרֵין אִלֵּין, אִתְעָבִיד כֹּלָּא. כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ, דְּאִי תְּרֵין אִלֵּין לָא הֲווֹ, לָא אִתְעָבִיד וְלָא נָפַק לְאוּמָנוּתָא. אֲבָל מַאן גָּרַם דְּאִתְעָבִיד. אִינּוּן תְּרֵין. (כביכול ויעשהו איהו ודאי עשהו) בְּעוֹד דְּאִיהוּ לָקַח מִיָּדָם, אִינְהוּ עַבְדֵי חַרְשַׁיְיהוּ, וּמְלַחֲשֵׁי בְּפוּמַיְיהוּ, וּמְשָׁכֵי רוּחָא לְתַתָּא, מִן סִטְרָא אַחֲרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משכו שתי רוחות זכר ונקבה - הזכר בדיוקן שור והנקבה בדיוקן חמור כמצרים

וּמָשְׁכוּ שְׁתֵּי רוּחוֹת כְּאַחַת, מצד הקליפה אַחַת מֵהַזָּכָרשהוא הס''מ וְאַחַת היא בת זוגו לילי''ת מֵהַנּוּקְבָּא. הַזָּכָר הִתְלַבֵּשׁ בִּדְיוֹקַן הַשּׁוֹר,מתלבשת הַנּוּקְבָּא בִּדְיוֹקַן הַחֲמוֹר, וּשְׁנֵיהֶםב' רוחות אלו הָיוּ כְלוּלִים כְּאֶחָד. בעגל הזה וכעת בא לפרש א. לָמָּהדווקא שְׁנֵיצורות אֵלֶּה? ב. היה להם לבחור בזו''נ של מין אחד ולא של ב' מינים אֶלָּא שׁוֹר הֲרֵי נֶאֱמַר, שהס''מ בהיותו למעלה היה בצורת אדם ונקרא 'אדם בליעל איש און', וכשירד למטה היה לבושו הראשון שור שהוא ראשון לארבעה אבות נזיקין וַחֲמוֹר לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁבַּמְכַשְּׁפִים הַמִּצְרִיִּים הַלָּלוּ כָּתוּב בָּהֶם, ׳אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם׳ובקליפה הזו דווקא מושרשת אומה של מצרים (יחזקאל כג, כ).

בלשון הזוהר

וּמְשָׁכוּ תְּרֵין רוּחִין כַּחֲדָא, חַד מִן דְּכָר, וְחַד מִן נוּקְבָּא. דְּכַר אִתְלָבַשׁ בְּדִיּוּקְנָא דְּשׁוֹר. נוּקְבָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּחֲמוֹר, תַּרְוַויְיהוּ הֲווֹ כְּלִילָן כַּחֲדָא. אֲמַאי תְּרֵין אִלֵּין. אֶלָּא שׁוֹר הָא אִתְּמַר. חֲמוֹר אֲמַאי. בְּגִין דְּחַרְשִׁין אִלֵּין דְּמִצְרָאֵי, כְּתִיב בְּהוּ, ׳אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם׳ (יחזקאל כג, כ).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לכן כל אלו מישראל שמתו התחברו עמם בלב - אלה אלהיך ישראל שנים כאחד

וְלָכֵן כָּל אֵלּוּ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּבהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם הִתְחַבְּרוּ עִמָּהֶם בְּלִבָּם. וסברו שיש בו איזה שהוא כח, ובחטא ע''ז גם מחשבה פוגמת (כמו שאמרו חז''ל קידושין לט:) למען תפוס את בית ישראל בליבם] וּמִשּׁוּם שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי של שור וחמור, דְמֻיּוֹת, כָּתוּב ׳אֵלֶּהבלשון רבים אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, ד) - וְלֹא כָתוּב זֶה, בלשון יחיד אֶלָּא אֵלֶּה. בלשון רבים לומר לך שְׁנַיִם הָיוּ כְּאֶחָד.וזהו שאמר ׳אֲשֶׁר הֶעֱלוּךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ - הֶעֱלוּךְ וְלֹא כָתוּב הֶעֶלְךְ. ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ׳ (שמות לב, ד). וַיַּעָשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ.לֹא כָתוּב וַיֹּאמֶר, אֶלָּא וַיֹּאמְרוּ,מלמד שֶׁאַהֲרֹן לֹא אָמַר דָּבָר. וכעת יבאר ענין מסכ''ה שָׁנִינוּ, בפרשת אחרי מות עט. ׳מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ קַנְתָּרִים הָיוּ בוֹ׳ [מסכה בגי' קכ''ה] והוא משא כבד. ולפי זה מקשה . אֵיךְ כָּתוּב ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳ (שמות לב, ד)? וְכִי בְיָדָם הָיוּ כָּל הַקַּנְטָרִים הַלָּלוּ? אֶלָּא מִכְּלָל שֶׁל אוֹתָם קַנְטָרִים לָקְחוּ מְלֹא יְדֵיהֶם. וְאוֹתוֹ מְעַט הִתְעַלָּה עַל הַכֹּלונחשב כְּאִלּוּ הַכֹּל הָיָה בִּידֵיהֶם.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא, כָּל אִינּוּן דְּיִשְׂרָאֵל דְּמִיתוּ, אִתְחַבָּרוּ בַּהֲדַיְיהוּ בְּלִבְּהוֹן. וּבְגִין דַּהֲווֹ תְּרֵין דִּיוּקְנִין, כְּתִיב ׳אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳, וְלָא כְּתִיב זֶה, אֶלָּא אֵלֶּה, תְּרֵין הֲווֹ כַּחֲדָא. ׳אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ - הֶעֱלוּךָ וְלָא הֶעֱלְךָ כְּתִיב. ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ׳ (שמות לב, ד). וַיֹּאמֶר לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיֹּאמְרוּ, דְּאַהֲרֹן לָא אָמַר מִדִי. תָּנֵינָן, ׳מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ קַנְטְרִין הֲווֹ בֵּיהּ׳. הֵיךְ כְּתִיב ׳וַיִּקַּח מִיָּדָם׳, וְכִי בְּיָדָם הֲווֹ כָּל אִלֵּין קַנְטְרִין. אֶלָּא מִכְּלָלָא דְּאִינּוּן קַנְטְרִין נַטְלוּ מָלֵי יְדַיְיהוּ. וְהַהוּא זְעֵיר, אִסְתַּלָּק עַל כֹּלָּא, כְּאִילּוּ הֲוָה כֹּלָּא בִּידַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וירא אהרן ויבן מזבח לפניו - ראה שהסטרא אחרא התחזק והקדים לבנות מזבח

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו׳ (שמות לב, ה). אֵי חָסִיד קָדוֹשׁ, כַּמָּה רְצוֹנְךְ הָיָה לְטוֹבשלא יתערבו הערב רב עם ישראל וְלֹא יָדַעְתָּ לְהִשָּׁמֵר. כֵּיוָן שֶׁזְּרָקוֹאהרן לָאֵשׁ, הִתְחַזֵּק כֹּחַ הַסִּטְרָא אַחֲרָא שָׁם בָּאֵשׁ, וְיָצְאָה דְּיוֹקָן שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לעיל שנעשה בִּשְׁתֵּי הַמְשָׁכוֹת שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא. ב' רוחות זו''ן דקליפה, שהם ס''מ ובת זוגו לילית, בסוד שור וחמור דקליפה [ושור מצד נח''ש, וחמור מצד קס''ם]. מִיָּד - ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן׳. מַה זֶּה ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן׳? רָאָה שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא הִתְחַזֵּק. מִיָּדנתן דעתו לתקן ולהגן על העולם - ׳וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו׳ לפני אהרן, ולא לפני העגל, להחזירה לצד הפנים ולהאירה מסטרא דאב''א, - שֶׁאִלְמָלֵא הִקְדִּים וּבָנָה הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה, קודם שעבדו לעגל הָעוֹלָם הָיָה חוֹזֵר לְחֻרְבָּנוֹ. לשבירת הכלים כמו שהיה בתחילה תוהו ובהו

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו׳ (שמות לב, ה). אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, כַּמָה רְעוּתָךְ הֲוָה לְטָב, וְלָא יַדְעַת לְאִסְתַּמְּרָא. כֵּיוָן דְּאַרְמֵי לֵיהּ בְּנוּרָא, אִתְתָּקַּף חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא תַּמָּן בְּנוּרָא, וְנָפַק דִּיּוּקְנָא דְּשׁוֹר, כְּמָה דְּאִתְּמַר בִּתְרֵין מְשִׁיכִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא. מִיַּד ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן׳. מַהוּ ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן׳. חָמָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְתָּקַּף. מִיַּד ׳וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו׳, דְּאִלְמָלֵא דְּאַקְדִּים וּבָנָה מִזְבֵּחַ דָּא, עָלְמָא אִתְהַדָּר לְחָרְבָּנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מָשָׁל לְלִסְטִים שֶׁרָאָה דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לְפָנָיו וְנִרְתַּע וְחָזַר לְאָחוֹר

משל למה הדבר דומה לְלִסְטִים שֶׁהָיָה יוֹצֵא לְאַבֵּד וְלַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם, רָאָה לִגְיוֹן הַמֶּלֶךְ שֶׁאוֹתוֹ הַלִּסְטִים יוֹצֵא בְּכֹחַ חָזָק. ולא יוכל לעמוד כנגדו מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ לִגְיוֹן? שִׁדֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ הַלִּגְיוֹן לְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. שהלך בו הליסטים והנה כְּשֶׁעֲדַיִן הַלִּסְטִים הוֹלֵךְ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, רָאָה דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ עוֹמֶדֶת לְפָנָיו.ו כֵּיוָן שֶׁרָאָההליסטים אֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְפָנָיו בַּדֶּרֶךְ, מִיָּד נִרְתַּע וְחָזַר לְאָחוֹר.

בלשון הזוהר

לְלִסְטִים דְּהֲוָה נָפִיק לְקַפְּחָא וּלְקָטְלָא בְּנֵי נָשָׁא, חָמָא לִגְיוֹנָא דְּמַלְכָּא, דְּהַהוּא לִסְטִים נָפַק בְּחֵילָא תַּקִּיף. מָה עֲבַד הַהוּא לִגְיוֹנָא. אִשְׁתָּדַּל בַּהֲדֵי מַלְכָּא לְנָפְקָא בְּאָרְחָא. וּמָשִׁיךְ לֵיהּ הַהוּא לִגְיוֹנָא בְּהַהוּא אָרְחָא, עַד דְּאָזִיל הַהוּא לִסְטִים בְּהַהוּא אָרְחָא, חָמָא דִּיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא קָאִים קָמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ לְמַלְכָּא דְּהֲוָה אָזִיל קָמֵּיהּ בְּאָרְחָא, מִיַּד נִרְתָּע וְאַהְדָּר לַאֲחוֹרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כך וירא אהרן שהסטרא אחרא מתגבר אחז ברפואה והחזיק בצד הקדשה

כָּךָ ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן׳ שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבֵּר, אָחַז בָּרְפוּאָה וְהֶחֱזִיק בְּצַד הַקְּדֻשָּׁהע''י המזבח שבנה וְשָׂם אוֹתוֹ לְפָנָיו.כי דרך הקליפה להתבטל לפני הקדושה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַצַּד הָרָע אֶת דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ המזבח שהוא בהופעת המלכות שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו, מִיָּד חָזַר לְאָחוֹר וְנֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ וְחֵילוֹ, שֶׁהֲרֵי הִתְחַזֵּק, למולו צד הקדושה (מִיָּד ׳וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו׳) וְהַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה הִתְגַּבֵּר, וְנֶחֱלַשׁ הַסִּטְרָא אַחֲרָא.

בלשון הזוהר

כַּךָ ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן׳ דִּסְטָר אַחֲרָא אִתָּקַף, אָחִיד בְּאַסְוָותָא, וְאַתְקִיף בִּסְטַר קְדוּשָׁה וְשַׁוֵּי לֵיהּ קָמֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא סִטְרָא בִּישָׁא דִּיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא דְּקָאִים קָמֵיהּ, מִיַּד אַהְדָּר לַאֲחוֹרָא, וְאִתְחַלָּשׁ תֻּקְפֵּיהּ וְחֵילֵיהּ, דְּהָא אִתְתָּקַּף, (מיד ׳ויבן מזבח לפניו׳) וּמִזְבֵּחַ דָּא אִתְגַּבָּר, וְאִתְחַלָּשׁ סִטְרָא אַחֲרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר - לא לעגל ולצד הקדשה קרא אך רגזו לא שכך

בֹּא וּרְאֵהשבבניית המזבח הייתה רק לצד הקדושה, מַה כָּתוּב, ׳וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהו"ה מָחָר׳ (שמות לב, ה). ׳חַג הרי שהזכיר להדיא שם שמים, לה' לַיהו"ה׳, וְלֹא לָעֵגֶל.מכאן ראיה כי וּלְצַד הַקְּדֻשָּׁה עָשָׂה, וּלְצַד הַקְּדֻשָּׁה קָרָא וְאָמַר. חג לה' מחר ולא היום, שאם היו זוכים היה נקבע יום י''ז בתמוז לחג וְזוֹ הָרְפוּאָה שֶׁהִקְדִּים, בניית המזבח קודם שיעבדו את העגל שֶׁאִלְמָלֵא עָשָׂה אֶת זֶה, לֹא עָמַד הָעוֹלָם עַל קִיּוּמוֹ. לפי שהיה מתגבר מאוד כח החיצונים וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יהו"ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ. וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יהו"ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ. וְעִם כָּל זֶה לֹא שָׁכַךְ רָגְזוֹחרון אף ה' מֵאַהֲרֹן, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן לְרַע. אכתי שגגת תלמוד עולה זדון, אכתי שגגת תלמוד עולה זדון, כי שגגת תלמוד עולה זדון [אבות ד יג -רמז.]

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי מָה כְּתִיב ׳וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהו"ה מָחָר׳ (שמות לב, ה). ׳חַג לַיהו"ה׳, וְלָא לָעֵגֶל. וְלִסְטַר קְדוּשָּׁה עֲבַד, וְלִסְטַר קְדוּשָּׁה קָרָא וְאָמַר. וְדָא אַסְוָותָא אַקְדִּים, דְּאִלְמָלֵא דְּעָבַד דָּא, לָא קָאִים עָלְמָא עַל קִיּוּמֵיהּ. וְעִם כָּל דָּא, לָא שָׁכִיךְ רוּגְזֵיהּ מֵאַהֲרֹן, אַף עַל גַּב דְּלָא אִתְכַּוָון לְבִישׁ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר לו הקב"ה שני המכשפים משכוך חייך ששני בניך יפלו על החטא הזה

אָמַר לוֹ הקב"ה, אַהֲרֹן, שְׁנֵי הַמְכַשְּׁפִים הַלָּלוּ מָשְׁכוּ אוֹתְךָ לְמַה שֶּׁרָצוּ. חַיֶּיךָ שֶׁשְּׁנֵי בָּנֶיךָ יִפְּלוּ, וְעַל הַחֵטְא הַזֶּה יָמוּתוּ (ס"א: וּבַחֵטְא הַזֶּה הֵם יִתָּפְסוּ), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יהו"ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ׳ (דברים ט, כ). מַה זֶּה ׳לְהַשְׁמִידוֹ׳ מדוע נבחר לשון שמ''ד בדווקא? - אֵלּוּ בָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל׳הרי שלשון השמדה מתייחסת לפרי ו בגזירא דלעילא (עמוס ב, ט), שֶׁפִּרְיוֹ שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵם בָּנָיו. ולפ''ז לשון שמ''ד הוא ביחס לפר''י

בלשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַהֲרֹן, תְּרֵין חַרְשִׁין אִלֵּין מַשְׁכוּ לָךְ לְמַּה דְּבָעוּ. חַיֶּיךָ, תְּרֵין בְּנָךְ יִפְּלוּן, וְעַל חוֹבָא דָּא יִתְפָּסְקוּן (ס"א: וּבְחוֹבָא דָּא יִתְפָּסוּן), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יהו"ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ׳ (דברים ט, כ). מַאי ׳לְהַשְׁמִידוֹ׳ - אִלֵּין בְּנוֹי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל׳ (עמוס ב, ט), דִּפְרִי דְּבַר נָשׁ בְּנוֹי אִינּוּן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אהרן שם המזבח לפניו והעגל שב לאחוריו בניו שמו הסטרא אחרא לפניו ונתפסו

בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹן שָׂם אֶת אוֹתוֹ מִזְבֵּחַשהוא סוד המלכות - לְפָנָיו, וְהָעֵגֶלהוא הסטרא אחרא שָׁב לַאֲחוֹרָיו.לעומת זאת בָּנָיונדב ואביהוא שָׂמוּ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְפָנָיו, וְצַד הַקְּדֻשָּׁההמלכות חָזַר לְאָחוֹר, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יהו"ה׳ אש זרה בסוד אשה זרה היא נוקב''א דס''מ בבחינת פנים ולכן (ויקרא י, א). ׳לִפְנֵי יהו"ה׳ - שָׂמוּ. נִתְפְּסוּ בַּחֵטְא הַזֶּה.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אַהֲרֹן שַׁוֵּי לֵיהּ לְהַהוּא מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, וְעֶגְּלָא תָּב לַאֲחוֹרָא. בְּנוֹי שַׁווּ לִסְטַר אַחֲרָא לְפָנָיו, וּסְטָר קְדוּשָּׁה אַהְדָּר לַאֲחוֹרָא, דִּכְתִּיב ׳וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יהו"ה׳ (ויקרא י, א). ׳לִפְנֵי יהו"ה׳ - שַׁווּ. אִתְפָּסוּ בְּחוֹבָה דָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אהרן חשב שיבא משה ולכן לא הרס המזבח - דבר אחר היה כאן לא כמו שחושבים

ראיה לכך שכל מה שאהרון בנה את המזבח משום שאַהֲרֹן חָשַׁב, שֶׁבֵּינְתַיִם יָבֹא מֹשֶׁה, וְלָכֵן אֶת אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ לֹא הָרַס מֹשֶׁה, שֶׁאִלּוּ הָיָה כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהִצְטָרֵךְ מֹשֶׁהלעשות, - לְנַתֵּץ אֶת אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ הָיָה צָרִיךְ, כְּמוֹ שֶׁהִתְנַבֵּא הַנָּבִיא עִדּוֹ ׳עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל׳ ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' וגו' הנה המזבח נקרא ונשפך הדשן עליו (מלכים א יג, ד) - וּנְבוּאָתוֹ עַל אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ הָיְתָה. אותו המזבח שבנה יקבעם לע''ז. אֲבָל כָּאן הָיָה דָּבָר אַחֵר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. שאהרון בנה את המזבח לצד הקדושה וְכָתוּב ׳וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ׳ וישרוף באש (שמות לב, כ), וְלֹא כָתוּב ׳וַיִּנְתֹּץ אֶת הַמִּזְבֵּחַ׳ משום שלא נבנה לצד הסטרא אחרא.

בלשון הזוהר

אַהֲרֹן חָשַׁב, דְּבֵין כַּךְ יֵיתֵי מֹשֶׁה, וְעַל דָּא הַהוּא מִזְבֵּחַ לָא סָתִיר לֵיהּ מֹשֶׁה, דְּאִילּוּ הֲוָה כְּמָה דְּחַשְׁבִין בְּנִי נָשָׁא, מִלָה קַדְמָאָה דְּאִבָעֵי לְמֹשֶׁה, לְנַתְּצָא לְהַהוּא מִזְבֵּחַ אִצְטְרִיךְ, כְּמָה דְּנַבֵּי עִדּוֹ עַל מִזְבֵּחַ דְּבֵית אֵל, וּנְבוּאָתֵיהּ עַל הַהוּא מִזְבֵּחַ הֲוָה. אֲבָל הָכָא מִלָה אַחֲרָא הֲוָה כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּכְתִּיב, ׳וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶּל אֲשֶׁר עָשׂוּ׳, וְלָא כְּתִיב ׳וַיִּנְתֹּץ אֶת הַמִּזְבֵּחַ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויקרא אהרן ויאמר - הכריז לדין כמו ביונה חג לה' מחר נבא נבואת דין עליהם

בֹּא וּרְאֵה, ׳וַיִּקְרָא אַהֲרֹן׳ - הוּא הִכְרִיז בְּקוֹל וְאָמַר. כָּתוּב כָּאן ׳וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר׳, וְכָתוּב בְּיוֹנָה ׳וַיִּקְרָא וַיּאמַר׳ (יונה ג, ד). מַה שָּׁםאצל יונה הנביא הִכְרִיז לְדִין, לומר שמידת הדין מתוחה וממתנת לצאת אל פועלה אַף כָּאן הִכְרִיזאהרן לְדִין. ׳חַג לַיהו"ה מָחָר׳, נִבָּא נְבוּאָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל מִזְבֵּחַ, היא המלכות שֶׁעָתִיד הַדִּין לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם. ׳חַג לַיהו"ה׳, לַעֲשׂוֹת בָּכֶם דִּין. ובזה מפרש חג לשון שבר כמו והיתה יהודה לחגא, לשון שבירה.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי ׳וַיִּקְרָא אַהֲרֹן׳. אַכְרִיז אִיהוּ בְּקָלָא וְאָמַר. כְּתִיב הָכָא ׳וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר׳, וּכְתִיב בְּיוֹנָה ׳וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר׳ (יונה ג, ד), מָה לְּהַלָּן כָּרִיז לְדִינָא, אוּף הָכָא כָּרִיז לְדִינָא. ׳חַג לַיהו"ה מָחָר׳, נָבֵּי נְבוּאָה בְּהַהוּא רוּחַ דְּמִזְבֵּחַ, דְּזַמִּין דִּינָא לְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ. ׳חַג לַיהו"ה׳, לְמֶעְבַּד בְּכוּ דִּינָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלשה דינים היו ויגף ה' את העם ובני לוי והשקה - לנו בלילה ולמחר מתים

וּשְׁלֹשָׁה דִינִים הָיוּ: שנענשו על חטא העגל כמבואר ביומא סו:, א. אֶחָד, ׳וַיִּגֹּף יהו"ה אֶת הָעָם׳ב. (שמות לב, לה). וְאֶחָד בִּבְנֵי לֵוִי. שנהרגו על ידי בני לוי בציווי משה ג. וְאֶחָד שֶׁהִשְׁקָה ׳אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. וְהַיְנוּא. ׳חַג׳ שֶׁל בְּנֵי לֵוִי.ב. ׳לַיהו"ה׳ - שֶׁוַּיִּגֹּף יהו"ה.ג. ׳מָחָר׳ - שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם משֶׁה. את אפר שריפת העגל וְלָנוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְמָחָר נִמְצְאוּ נְפוּחִים וּמֵתִים. וְאוֹתָם הַמַּיִם הָיוּ מְכַשְׁכְּשִׁים בִּמְעֵיהֶם כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר נִמְצְאוּ מֵתִים, וְלָכֵןאמר אהרן ׳חַג לַיהו"ה מָחָר׳ לרמוז על ג' עונשים שנעשו כנגד ג' דרגות של חטא. וְכָל הָרְפוּאָה ׳שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן׳, היא מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו׳ (שמות לב, ה).

בלשון הזוהר

וּתְלַת דִּינִין הֲווֹ, חַד, ׳וַיִּגּוֹף יהו"ה אֶת הָעָם׳. וְחַד, בִּבְנֵי לֵוִי. וְחַד, דְּאַשְׁקֵי ׳לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳. וְהַיְינוּ ׳חַג׳ דִּבְנֵי לֵוִי. ׳לַיהו"ה׳, דְּוַיִגּוֹף יהו"ה. ׳מָחָר׳, דְּאַשְׁקֵי לוֹן מֹשֶׁה. וּבִיתוֹ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וּלְמָחָר אִשְׁתְּכָחוּ נְפִיחִין וּמֵתִין. וְאִינּוּן מַיִין הֲווֹ מְכַשְׁכְּשִׁין בִּמְעֵיהוֹן כָּל לֵילְיָא, וּבְצַפְרָא אִשְׁתְּכָחוּ מֵתִין, וְעַל דָּא ׳חַג לַיהו"ה מָחָר׳. וְכָל אַסְוָתָא דְּעָבַד אַהֲרֹן, בְּגִין דִּכְתִּיב ׳וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וירא את העגל ומחלת ולא כתוב מזבח - אהרן ידע זבח לאלהים יחרם ונצל בעצה טובה

בֹּא וּרְאֵה,שאותו מזבח של קדושה היה (אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה הָיָה) שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת׳ (שמות לב, יט) - וְאִלּוּ מִזְבֵּחַ לֹא כָתוּב. משום שלא היה בכלל החטא שֶׁהֲרֵי אַהֲרֹן יְדִיעָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּתוּב ׳זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהו"ה לְבַדּוֹ׳וחס ושלום לא עשה מזבח לפני העגל, (שמות כב, יט). וַדַּאי נִצַּל אַהֲרֹן בְּעֵצָה טוֹבָה שֶׁהִנְהִיג לְנַפְשׁוֹ, וְהַכֹּל בְּרָצוֹן שָׁלֵם טוֹב, שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּןח''ו לְרַע.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, (ההוא מזבח דקדושה הוה) דִּכְתִּיב ׳וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחוֹלוֹת׳ (שמות לב, יט), וְאִלּוּ מִזְבֵּחַ לָא כְּתִיב. דְּהָא אַהֲרֹן מִנְדַּע הֲוָה יָדַע, דִּכְתִּיב, ׳זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהו"ה לְבַדּוֹ׳ (שמות כב, יט). וַדַּאי אִשְׁתְּזִיב אַהֲרֹן בְּעֵיטָא טָבָא דְּדָבַר לְנַפְשֵׁיהּ, וְכֹלָּא בִּרְעוּתָא שְׁלִים טָב, דְּלָא אִתְכַּוָּין לְבִישׁ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר רבי אלעזר וישראל לא היו אבל ירבעם שעשה עגלים ישראל היו וחטא במלכות

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, וַדַּאי כָּךְ הוּא, וְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ. אֲבָל יָרָבְעָם שֶׁעָשָׂה עֲגָלִים, הֲרֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וְעֵגֶל עָשׂוּ. אָמַר לוֹ, וַדַּאי, וּפֵרְשׁוּהָ, אֲבָל יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ. שֶׁוַּדַּאי חֵטְא רַע עָשָׂה, וּבַמַּלְכוּת חָטָא.

בלשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא וַדַּאי הָכִי הוּא, וְיִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ. אֲבָל יָרָבְעָם דְּעָבַד עֲגָלִין, הָא יִשְׂרָאֵל הֲווֹ, וְעֵגֶל עָבְדוּ. אֲמַר לֵיהּ וַדַּאי, וְאוּקְמוּהָ, אֲבָל יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחטִיא, וְלָאו כְּמָה דְּאָמְרוּ. דְּוַדַּאי חוֹבָא בִּישָׁא עָבֵד וּבַמַּלְכוּת חָטָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר ירבעם צד הקדשה שורה רק בירושלים לא יכול למשך לכאן ונטל עצה רעה

אָמַר יָרָבְעָם, וַדַּאי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהֲרֵי צַד הַקְּדֻשָּׁה לֹא שׁוֹרָה אֶלָּא רַק בְּלֵב כָּל הָעוֹלָם, וְזוֹ יְרוּשָׁלַיִם. אֲנִי לֹא יָכוֹל לִמְשֹׁךְ אֶת אוֹתוֹ הַצַּד לְכָאן, מָה אֶעֱשֶׂה? מִיָּד - ׳וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ וְגוֹ'׳ (מלכים א יב, כח). נָטַל עֵצָה רָעָה. אָמַר, הֲרֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁנִּמְשָׁךְ מִיָּד לְכָל מָקוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן בָּאָרֶץ הַזּוֹ, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לִשְׁרוֹת בְּתוֹכָהּ, אֲבָל לֹא יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ אֶלָּא רַק בַּדְּיוֹקָן שֶׁל שׁוֹר.

בלשון הזוהר

אָמַר יָרָבְעָם, וַדַּאי יָדַעְנָא דְּהָא סְטָר קְדוּשָׁה לָא שַׁרְיָא, אֶלָּא בְּלִבָּא דְּכָל עָלְמָא, וְדָא יְרוּשָׁלַם. אֲנָא לָא יָכִילְנָא לְאַמְשָׁכָא לְהַהוּא סְטָר הָכָא, מָה אַעְבִּיד. מִיַּד ׳וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ וְגוֹ'׳ (מלכים א יב, כח). נָטַל עֵיטָא בִּישָׁא, אָמַר הָא סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִתְמַשְּׁכָא מִיַּד לְכָל אֲתָר. וְכָּל שֶׁכֵּן בְּאַרְעָא דָּא, דְּתִיאוּבְתֵּיה לְאַשְׁרָאָה בְּגַוָּיהּ, אֲבָל לָא יַכְלָא לְאִתְלַבְּשָׁא אֶלָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּשׁוֹר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שני עגלים למה - זכר ונקבה בבית אל ובדן משך ישראל אחריו יותר ומנע ברכות

שְׁנֵי עֲגָלִים לָמָּה? אֶלָּא אָמַר יָרָבְעָם, (ס"א: בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר) בַּמִּדְבָּר הָיוּ אוֹתָם מְכַשְּׁפִים, שֶׁכָּתוּב ׳בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם׳ (יחזקאל כג, כ). (ס"א: לֹא אוֹתָם מִצְרַיִם, אֶלָּא) כָּאן אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת רָעוֹת יִתְלַבְּשׁוּ כָּרָאוּי לָהֶם, זָכָר וְנוּקְבָּא הֵם. הַזָּכָר הָיָה בְּבֵית אֵל, וְהַנּוּקְבָּא הָיְתָה בְּדָן. וּמִתּוֹךְ שֶׁכָּתוּב ׳נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה׳ (משלי ה, ג) - נִמְשְׁכוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו יוֹתֵר, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן׳ (מלכים א יב, ל). וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ שְׁנֵי עֲגָלִים. וּמָשַׁךְ אוֹתָם יָרָבְעָם לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְהָיָה חֵטְא עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל, וּמָנַע בְּרָכוֹת מִן הָעוֹלָם. וְעָלָיו כָּתוּב ׳גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'׳ (משלי כח, כד).

בלשון הזוהר

תְּרֵין עֲגָּלִים אֲמַאי. אֶלָּא אָמַר יָרָבְעָם, (ס"א: בְּמִצְרַיִם וּבְמַדְבְּרָא) בְּמַדְבְּרָא הֲווֹ אִינּוּן חַרְשִׁין, דִּכְתִּיב ׳בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם׳ (יחזקאל כג, כ). (ס"א: לָא אִינּוּן מִצְרַיִם אֶלָּא) הָכָא, אִינּוּן תְּרֵין רוּחִין בִּישִׁין, יִתְלַבְּשׁוּ כַּדְקָא חֲזֵי לוֹן, דְּכַר וְנוּקְבָּא אִינּוּן. דְּכַר הֲוָה בְּבֵית אֵל, וְנוּקְבָּא הֲוַת בְּדָן. וּמִגּוֹ דִּכְתִּיב ׳נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה׳ (משלי ה, ג), אִתְמָשְׁכוּ יִשְׂרָאֵל אֲבַתְרֵהּ יַתִּיר, דִּכְתִּיב ׳וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן׳. וּבְּגִין כָּךְ תְּרֵין עֲגָלִין הֲווֹ. וּמָשִׁיךְ לוֹן יָרָבְעָם בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וַהֲוָה חוֹבָא עָלֵיהּ וְעַל יִשְׂרָאֵל, וּמָנַע בִּרְכָּאן מִן עָלְמָא. וְעָלֵיהּ כְּתִיב ׳גוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ'׳ (משלי כח, כד).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הלבוש הראשון של הסטרא אחרא הוא שור ולכן היה עגל קטן ולא שור

וְעַל כֵּן הָיוּ הָעֲגָלִים, שֶׁהֲרֵי הַלְּבוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ הַסִּטְרָא אַחֲרָא הוּא שׁוֹר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה הוּא עֵגֶל וְלֹא שׁוֹר? אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ רָאוּי, וְכֵן בְּכָל הַצְּדָדִים, רֵאשִׁית הַלְּבוּשׁ הוּא קָטָן, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא הֲווֹ עֲגָלִין, דְּהָא לְבוּשָׁא קַדְמָאָה דְּמִתְלַבַּשׁ סִטְרָא אַחֲרָא שׁוֹר אִיהוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְאִי תֵּימָא אֲמַאי אִיהוּ עֵגֶל וְלָא שׁוֹר. אֶלָּא וַדַּאי כַּךְ אִתְחָזֵי, וְכֵן בְכָל סִטְרִין, שֵׁירוּתָא דִּלְבוּשָׁא זוּטָא אִיהוּ, וְהָא אוֹקִימְנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בני אהובי כשרצו אלהים בצד אלהים נבנה המעשה והאם לא היתה שם משה במקומה

וְלָכֵן, בָּנַי אֲהוּבַי, כֵּיוָן שֶׁרָצוּ אֱלֹהִים, וּבַצַּד שֶׁל אֱלֹהִים נִבְנָה הַמַּעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ, הָאֵם, שֶׁאוֹחֶזֶת תָּמִיד בִּזְרוֹעַ הַמֶּלֶךְ וּמְסַלֶּקֶת אֶת הָרְצוּעָה, לֹא הָיְתָה שָׁם, וְהִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לִהְיוֹת שָׁם בִּמְקוֹמָהּ. כֵּיוָן שֶׁרָמַז לוֹ הקב"ה, הִסְתַּכֵּל.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא בָּנַי רְחִימָאי, כֵּיוָן דֶּאֱלֹהִים בָּעוּ, וּבִסְטַר דֶּאֱלהִים אִתְבְּנֵי עוֹבָדָא, אֱלֹהִים קַדִּישָׁא, אִימָא, דַּאֲחִידַת תָּדִיר בִּדְרוֹעָא דְּמַלְכָּא, וּסְלִיקַת רְצוּעָה, לָא הֲוַת תַּמָּן, וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמֹשֶׁה לְמֶהֱוֵי תַּמָּן בְּאַתְרָהָא. כֵּיוָן דְּאַנְקִּיד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִסְתָּכַּל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלש פעמים רמז לו הקב"ה הניחה לי ויחר אפי ואעשך לגוי גדול - חכמת משה באחיזתו

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רָמַז לוֹ, אֵי מֹשֶׁה הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, כַּמָּה חָזָק כֹּחֲךְ, כַּמָּה גְּבוּרָתְךְ גְּדוֹלָה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רָמַז לוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי׳ (שמות לב, י) - הֲרֵי אֶחָד. ׳וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם׳ - הֲרֵי שְׁתַּיִם. ׳וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל׳ - הֲרֵי שָׁלֹשׁ. חָכְמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְמָזִים הַלָּלוּ. אָחַז בִּזְרוֹעַ יְמִינוֹ - כְּנֶגֶד ׳הַנִּיחָה לִּי׳. אָחַז בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאלוֹ - כְּנֶגֶד ׳וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם׳. הִתְחַבֵּק בְּגוּף הַמֶּלֶךְ - כְּנֶגֶד ׳וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל׳. וּכְשֶׁהִתְחַבֵּק בַּגּוּף, וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, לֹא יָכוֹל לְהִתְנַעְנֵעַ לְצַד בָּעוֹלָם. זוֹ הָיְתָה חָכְמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, (ס"א: שבדברי) שֶׁמִּינֵי רְמָזִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הִכִּיר בְּכָל אֶחָד מֵהֶם מֵאֵיזֶה מָקוֹם יַחֲזִיק, וּבְחָכְמָה הוּא עָשָׂה.

בלשון הזוהר

תְּלַת זִמְנִין אַנְקִּיד לֵיהּ, אִי מֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימָנָא, כַּמָּה חֵילָךְ תַּקִּיף, כַּמָּה גְּבוּרְתָּךְ רַב. תְּלַת זִמְנִין אַנְקִּיד לֵיהּ, דִּכְתִּיב ׳וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי׳ - הָא חַד. ׳וַיִּחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם׳ - הָא תְּרֵין. ׳וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל׳ - הָא תְּלַת. חָכְמְתָא דְּמֹשֶׁה בִּתְלַת נְקוּדִין אִלֵּין. אָחִיד בִּדְרוֹעֵיהּ יְמִינָא, לָקֳבֵל ׳הַנִּיחָא לִי׳. אָחִיד בִּדְרוֹעֵיהּ שְׂמָאלָא, לָקֳבֵל ׳וַיִּחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם׳. אִתְחַבָּק בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא, לָקֳבֵל ׳וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל׳. וְכַד אִתְחַבָּק בְּגוּפָא, תְּרֵין דְּרוֹעִין מִסִּטְרָא דָּא וּמִסִּטְרָא דָּא, לָא יָכִיל לְאִתְנַעְנְעָא לְסִטְרָא בְּעָלְמָא. דָּא הֲוֵי חָכְמְתָא דְּמֹשֶׁה, (ס"א: דבמילי) דְּמִינִי נְקוּדִין דְּמַלְכָּא יָדַע בְּכָל חַד מִנַּיְיהוּ, בְּאָן אֲתָר יִתְתָּקַף, וּבְחָכְמְתָא עֲבַד.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

באו רבי אלעזר והחברים ונשקו ידו - בכה רבי אבא וי רבי כשתסתלק מי יאיר

בָּאוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְהַחֲבֵרִים וְנָשְׁקוּ יָדָיו. הָיָה שָׁם רַבִּי אַבָּא. אָמַר, אִלְמָלֵא לֹא בָאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה - דַּי לָנוּ. בָּכָה וְאָמַר, וַי רַבִּי, כְּשֶׁתִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, מִי יָאִיר וִיגַלֶּה אוֹרוֹת הַתּוֹרָה? דָּבָר זֶה בַּחֲשֵׁכָה נִסְתָּר עַד עַכְשָׁו, שֶׁיָּצָא מִשָּׁם, וַהֲרֵי מֵאִיר עַד רוּם הָרָקִיעַ, וּבְכִסֵּא הַמֶּלֶךְ הוּא רָשׁוּם, והקב"ה שָׂמֵחַ עַכְשָׁו בַּדָּבָר הַזֶּה. וְכַמָּה שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה נוֹסְפָה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. מִי יָעִיר דִּבְרֵי חָכְמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹתְךְ.

בלשון הזוהר

אָתוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְחַבְרַיָּא, וְנַשְׁקוּ יְדוֹי. הֲוָה תַּמָּן רִבִּי אַבָּא, אָמַר, אִלְמָלֵי לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא, דַּי לָן. בָּכָה וְאָמַר, וַוי רִבִּי, כַּד תִּסְתָּלַּק מֵעָלְמָא, מַאן יַנְהֵר וִיגַלֵּי נְהוֹרִין דְּאוֹרַיְיתָא. מִלָּה דָּא, בַּחֲשׁוֹכָא אִתְטְמַר עַד הַשְׁתָּא, דְּנָפַק מִתַּמָּן, וְהָא נָהִיר עַד רוּם רְקִיעָא, וּבְכֻרְסְיָּא דְּמַלְכָּא רָשִׁים, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי הַשְׁתָּא בְּהַאי מִלָּה. וְכַמָּה חֵדוּ עַל חֵדוּ, אִתּוֹסָף מִקַּמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. מַאן יִתְּעַר מִלֵּי דְּחָכְמְתָא בְּעָלְמָא דֵּין כְּוָותָיךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

טרם חטא אדם היה עולה בחכמת האור העליון ולא נפרד מעץ החיים עד שירד למטה

בֹּא וּרְאֵה, טֶרֶם חָטָא אָדָם, הָיָה עוֹלֶה וְעוֹמֵד בְּחָכְמַת הָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְלֹא הָיָה נִפְרָד מֵעֵץ הַחַיִּים. כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּיל תְּשׁוּקָתוֹ לָדַעַת וְלָרֶדֶת לְמַטָּה, נִמְשַׁךְ אַחֲרֵיהֶם, עַד שֶׁנִּפְרַד מֵעֵץ הַחַיִּים, וְיָדַע רַע וְעָזַב הַטּוֹב. וְלָכֵן כָּתוּב ׳כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךְ רָע׳ (תהלים ה, ה) - מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ בָּרָע, אֵין לוֹ דִּיּוּר עִם עֵץ הַחַיִּים. וְטֶרֶם שֶׁחָטְאוּ, הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל מִלְמַעְלָה וְיוֹדְעִים אֶת הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה וְלֹא פוֹחֲדִים. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, אֲפִלּוּ קוֹל שֶׁלְּמַטָּה לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עַד לָא חָטָא אָדָם, הֲוָה סָלִיק וְקָאִים בְּחָכְמָה דִּנְהִירוּ עִלָּאָה, וְלָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי. כֵּיוָן דְּאַסְגֵּי תִּיאוּבְתָּא לְמִנְדַּע, וּלְנַחְתָּא לְתַתָּא, אִתְמְשִׁיךְ אֲבַתְרַיְיהוּ, עַד דְּאִתְפְּרַשׁ מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, וְיָדַע רַע וְשָׁבַק טוֹב. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לא יְגוּרְךָ רָע׳ (תהלים ה, ה), מַאן דְּאִתְמְשָׁךְ בְּרָע, לֵית לֵיהּ דִּיּוּרָא עִם אִילָנָא דְּחַיֵּי. וְעַד לָא חָטְאוּ, הֲווֹ שַׁמְעִין קַלָּא מִלְעֵילָּא, וְיַדְעִין חָכְמְתָא עִלָּאָה, וְלָא דַּחֲלֵי. כֵּיוָן דְּחָטְאוּ, אֲפִילּוּ קַלָּא דִּלְתַתָּא, לָא הֲווֹ יַכְלִין לְמֵיקָם בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

טרם חטאו ישראל בסיני הועברה זהמת הנחש ונאחזו בעץ החיים והכירו אספקלריות

כְּמוֹ זֶה, טֶרֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, הָעָבְרָה מֵהֶם זֻהַמְתּוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי אָז בִּטּוּל שֶׁל יֵצֶר הָרָע הָיָה בָּעוֹלָם, וְדָחוּ אוֹתוֹ מֵהֶם. וְאָז נֶאֶחְזוּ בְּעֵץ הַחַיִּים וְעָלוּ לְמַעְלָה, וְלֹא יָרְדוּ לְמַטָּה. אָז הָיוּ מַכִּירִים וְהָיוּ רוֹאִים אַסְפַּקְלָרְיוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְעֵינֵיהֶם הוּאֲרוּ, וְשָׂמְחוּ לְהַכִּיר וְלִשְׁמֹעַ. וְאָז חָגַר אוֹתָם הקב"ה בַּחֲגוֹרוֹת שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא יוּכַל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם הַנָּחָשׁ הַזֶּה, וְלֹא יְטַמֵּא אוֹתָם כְּבָרִאשׁוֹנָה.

בלשון הזוהר

כְּגַוְונָא דָּא, עַד לָא חָאבוּ יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי, אִתְעֲבָר מִנַּיְיהוּ זוּהֲמָא דְּהַאי חִוְיָא, דְּהָא כְּדֵין בִּטוּל יֵצֶר הָרַע הֲוָה מֵעָלְמָא, וְדָחוּ לֵיהּ מִנַּיְיהוּ. וּכְדֵין אִתְאֲחִידוּ בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, וּסְלִיקוּ לְעֵילָּא, וְלָא נַחְתּוּ לְתַתָּא. כְּדֵין הֲווֹ יַדְעִין, וַהֲווּ חֲמָאן, אַסְפַּקְלַרְיָאן עִלָּאִין, וְאִתְנַהֲרָן עֵינַיְיהוּ, וְחַדָּאן לְמִנְדַּע וּלְמִשְׁמַע. וּכְדֵין חָגַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, חַגִּירִין דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ הַאי חִוְיָא, וְלָא יְסָאַב לוֹן כְּדִבְּקַדְמֵיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשחטאו בעגל הועברו הדרגות והמשיכו הנחש הרע וגרמו מות - קרן עור פני משה

כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל, הָעָבְרוּ מֵהֶם כָּל אוֹתָן הַדְּרָגוֹת וְהָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְהָעָבְרָה מֵהֶם חֲגוֹרַת כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁהִתְעַטְּרוּ מֵהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, וְהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם הַנָּחָשׁ הָרָע כְּמִקֹּדֶם, וְגָרְמוּ מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׳ (שמות לד, ל).

בלשון הזוהר

כֵּיוָן דְּחָטוּ בַּעֶגְלָא, אִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין, וּנְהוֹרִין עִלָּאִין, וְאִתְעֲבָר מִנַּיְיהוּ חֲגִירוּ מְזַיְּינִין, דְּאִתְעַטָּרוּ מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְאַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְגָרִימוּ מוֹתָא לְכָל עָלְמָא. וּלְבָתַר מָה כְּתִיב, ׳וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וירא ישראל את היד הגדולה וראו הזהרים באספקלריה המאירה ואחר החטא פחדו לגשת

בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב בָּרִאשׁוֹנָה? ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה׳ (שמות יד, לא) - וְכֻלָּם רָאוּ אֶת הַזְּהָרִים הָעֶלְיוֹנִים נְאוֹרִים בָּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת׳ (שמות כ, טו). וְעַל הַיָּם הָיוּ רוֹאִים וְלֹא פוֹחֲדִים, שֶׁכָּתוּב ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳. אַחַר שֶׁחָטְאוּ, פְּנֵי הַסַּרְסוּר לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת. מַה כָּתוּב? ׳וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׳ (שמות לד, ל).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בְּקַדְמִיתָא, ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה׳ (שמות יד, לא), וְכֻלְּהוּ חֲמָאן זָהֲרִין עִלָּאִין, אִתְנָהֲרִין בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא, דִּכְתִּיב, ׳וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת׳ (שמות כ, טו). וְעַל יַמָּא, הֲווֹ חֲמָאן וְלָא דַּחֲלִין, דִּכְתִּיב ׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳. לְבָתַר דְּחָטוּ, פְּנֵי הַסִּרְסוּר לָא הֲווֹ יַכְלֵי לְמֵחמֵי. מָה כְּתִיב, ׳וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב - הועברו כלי הזין ומשה נטה האהל מחוץ למחנה

וּבֹא רְאֵה, מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב׳ (שמות לג, ו) - שֶׁהָעָבְרוּ מֵהֶם אוֹתָם כְּלֵי זַיִן שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם בְּהַר סִינַי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרָע. כֵּיוָן שֶׁהָעָבְרוּ מֵהֶם, מַה כָּתוּב? ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳ (שמות לג, ז). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מָה הַפָּסוּק הַזֶּה לָזֶה? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁהָעָבְרוּ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹתָם כְּלֵי זַיִן עֶלְיוֹנִים, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי מִכָּאן וָהָלְאָה הַנָּחָשׁ הָרָע יָבֹא לָדוּר בֵּינֵיהֶם. וְאִם יַעֲמֹד הַמִּקְדָּשׁ כָּאן בֵּינֵיהֶם, יִטְמָא. מִיָּד - ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳. מִשּׁוּם שֶׁמֹּשֶׁה רָאָה שֶׁהֲרֵי אָז יִשְׁלֹט הַנָּחָשׁ הָרָע, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן.

בלשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בְּהוּ ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנִי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חֹרֵב׳ (שמות לג, ו), דְּאִתְעֲבֵרוּ מִנַּיְיהוּ, אִינּוּן מְזַיְּינִין דְּאִתְחַבָּרוּ בְּהוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא. כֵּיוָן דְּאִתְעַבָּר מִנַּיְיהוּ, מָה כְּתִיב, ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנְה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאי הַאי קְרָא לְגַבֵּי הַאי. אֶלָּא, כֵּיוָן דְּיָדַע מֹשֶׁה, דְּאִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן זַיְינִין עִלָּאִין, אָמַר, הָא וַדַּאי מִכָּאן וּלְהָלְאָה, חִוְיָא בִּישָׁא יֵיתֵי לְדַיָּירָא בֵּינַיְיהוּ, וְאִי יְקוּם מַקְדְּשָׁא הָכָא בֵּינַיְיהוּ יִסְתְּאָב, מִיַּד ׳וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה׳. בְּגִין דְּחָמָא מֹשֶׁה, דְּהָא כְּדֵין יִשְׁלוֹט חִוְיָא בִּישָׁא, מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמָת דְּנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וקרא לו אהל מועד - רבי אלעזר אמר לטוב יום שמחת הלבנה רבי אבא אמר לרע

׳וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד׳ (שמות לג, ז) - וְכִי לֹא הָיָה בָּרִאשׁוֹנָה אֹהֶל מוֹעֵד? אֶלָּא בָּרִאשׁוֹנָה אֹהֶל סְתָם, וְכָעֵת אֹהֶל מוֹעֵד. מַה זֶּה ׳מוֹעֵד׳? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְטוֹב. רַבִּי אַבָּא אָמַר לְרַע. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְטוֹב - מַה מּוֹעֵד הוּא יוֹם שִׂמְחַת הַלְּבָנָה, שֶׁנּוֹסְפָה בּוֹ קְדֻשָּׁה, לֹא שׁוֹלֵט בָּהּ פְּגָם, אַף כָּאן קוֹרֵא לוֹ בַּשֵּׁם הַזֶּה, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי הִתְרַחֵק מִבֵּינֵיהֶם וְלֹא נִפְגְּמָה, וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד. ושואל: היה נקרא היה נקרא לשון ראש חודש מצד אחיזת החיצונים מועד,וְלָכֵן כָּתוּב ׳וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד׳.

בלשון הזוהר

׳וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד׳ (שמות לג, ז) - וְכִי לָא הֲוָה בְּקַדְמִיתָא אֹהֶל מוֹעֵד. אֶלָּא, בְּקַדְמִיתָא אֹהֶל סְתָם, הַשְׁתָּא אֹהֶל מוֹעֵד. מַאי ׳מוֹעֵד׳. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְטָב, רִבִּי אַבָּא אָמַר לְבִישׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְטָב, מָה מוֹעֵד דְּאִיהוּ יוֹם חֶדְוָה דְּסִיהֲרָא, דְּאִיתּוֹסְפָא בֵּיהּ קְדוּשָּׁה, לָא שַׁלְטָא בָּהּ פְּגִימוּתָא, אוּף הָכָא קָרֵי לֵיהּ בִּשְׁמָא דָּא, לְאַחֲזָאָה דְּהָא אִתְרְחִיק מִבֵּינַיְיהוּ, וְלָא אִתְפְּגִים, וְעַל דָּא ׳וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד׳ כְּתִיב.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי אבא אמר לרע - בראשונה אהל סתם לרפואה ועכשו אהל מועד זמן קצוב לחיים

וְרַבִּי אַבָּאחלק ו אָמַרכי מה שקרא לו אוהל מועד לא לרמוז על הטוב בא אלא לְרַעא. - שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה אֹהֶל סְתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדוֹתָיו לָנֶצַח׳ המורה על חוזק וקיום האוהל [ומצד הנמשל על חוזק השכינה ביחודה עם ז''א] (ישעיה לג, כ). וְעַכְשָׁו ׳אֹהֶל מוֹעֵד׳. היינו לזמן ולא לתמידות ב. בָּרִאשׁוֹנָה לָתֵת חַיִּים אֲרֻכִּים לְעוֹלָמִים שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶםכלל הַמָּוֶת. מִכָּאן וָהָלְאָה ׳אֹהֶל מוֹעֵד׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבֵית מוֹעֵד לְכָל הוא בית הקברות שכל אחד יש לו מועד וזמן קצוב שסופו בא לשם חָי׳ (איוב ל, כג) - עַכְשָׁו נִתָּן בּוֹ זְמַן וְחַיִּים קְצוּבִיםומוסיף ואומר כי לָעוֹלָם. בַּתְּחִלָּה לֹא נִפְגַּם - וְעַכְשָׁוג. היה נִפְגָּם. בָּרִאשׁוֹנָה חֲבֵרוּת וְזִוּוּג לַלְּבָנָה עִםבלי הפסק הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלֹּאוהיינו יחוד זו''ן בלי פירוד [ב. יחוד ז''א עם המלכות] יָסוּרוּ. עַכְשָׁו ׳אֹהֶל מוֹעֵד׳,ויחודם הוא רק לפרקים ידועים ו זִוּוּגָם מִזְּמַן לִזְמַן, וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד׳ (שמות לג, ז) - מַה שֶּׁלֹּא הָיָה לרמוז לישראל הקלקול שגרמו בחטא העגל - אור יקר קֹדֶם.

בלשון הזוהר

וְרִבִּי אַבָּא אָמַר לְבִישׁ, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה אֹהֶל סְתָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדוֹתָיו לָנְצַח׳ (ישעיהו לג, כ). וְהַשְׁתָּא אֹהֶל מוֹעֵד. בְּקַדְמִיתָא, לְמֵיהַב חַיִּין אֲרוּכִין לְעָלְמִין, דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ מוֹתָא. מִכָּאן לְהַלְאָה אֹהֶל מוֹעֵד, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי׳ (איוב ל, כג), הַשְׁתָּא, אִתְיְיהִיב בֵּיהּ זִמְנָא וְחַיִּין קְצוּבִין לְעָלְמָא. בְּקַדְמִיתָא לָא אִתְפְּגִים, וְהַשְׁתָּא אִתְפְּגִים. בְּקַדְמִיתָא חַבְרוּתָא וְזִוּוּגָא לְסִהֲרָא בְּשִׁמְשָׁא, דְּלָא יַעְדוּן. הַשְׁתָּא אֹהֶל מוֹעֵד, זִוּוּגָא דִּלְהוֹן מִזְּמַן לִזְמַן, וּבְּגִין כָּךְ ׳וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד׳, מָה דְּלָא הֲוָה קוֹדֶם.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

ויתנצלו בני ישראל את עדים

סוד פגם הלבנה ומיתת יהושע

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.