וכשמקדים תורה למצוה או חכמה ליראה מתהפך שמו לנוקבא מדת הדין - וקשים מזונותיו בתורה כקריעת ים סוף, לפום צערא אגרא
כי תצא · לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה - סוד יראת חטאו הקודמת לחכמתו ושני משיחים כשתי כנפי יונה · מאמר 8 · פיסקה 3 · דף רעח ע"ב
לשון הזוהר
וְכַד אַקְדִּים תּוֹרָה לְמִצְוָה, אוֹ חָכְמָה לְיִרְאָה, אִתְהַפָּךְ שְׁמֵיהּ עָלֵיהּ לְנוּקְבָּא, מִדַּת הַדִין, כְּגַוְונָא דָּא הוה"י. דְּאִתְהַפָּךְ לֵיהּ כֹּלָּא לְדִינָא, וְקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו בְּאוֹרַיְיתָא, כִּקְרִיעַת יַם סוּף. וּכְגַוְונָא דָּא פּוּרְקָנָא, אִם זָכוּ יִפְקוּן בְּרַחֲמֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בְּטֶרֶם יָבֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר׳ (ישעיהו סו, ז), וְיִפְקוּן בְּרַחֲמֵי - וְאִי לָאו אַקְדִּים רַחֲמֵי, וְיִפְקוּן בְּצַעֲרָא. וְשַׁפִּיר דְּאַקְדִּים צַעֲרָא וְדִינָא לְרַחֲמֵי. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מָארֵי מַתְנִיתִין לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.
תרגום
וּכְשֶׁמַּקְדִּים תּוֹרָה לְמִצְוָה אוֹ חָכְמָה לְיִרְאָה, מִתְהַפֵּךְ שְׁמוֹ עָלָיו לַנּוּקְבָּא, מִדַּת הַדִּין, כְּמוֹ זֶה - הוה"י. שֶׁמִּתְהַפֵּךְ לוֹ הַכֹּל לְדִין, וְקָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו בַּתּוֹרָה כְּמוֹ קְרִיעַת יַם סוּף. וּכְמוֹ זֶה הַגְּאֻלָּה, אִם זָכוּ - יֵצְאוּ בְרַחֲמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר׳ (ישעיה סו, ז), וְיֵצְאוּ בְרַחֲמִים - וְאִם לֹא - מַקְדִּים הָרַחֲמִים, וְיֵצְאוּ בְצַעַר. וְיָפֶה שֶׁהִקְדִּים צַעַר וְדִין לְרַחֲמִים. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, לְפוּם צַעְרָא אַגְרָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד אקדים תורה למצוה, או חכמה ליראה, אתהפך שמיה עליה לנוקבא, מדת הדין, כגוונא דא הוה"י. דאתהפך ליה כלא לדינא, וקשין מזונותיו באורייתא, כקריעת ים סוף. וכגוונא דא פורקנא, אם זכו יפקון ברחמי, הדא הוא דכתיב, ׳בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר׳ (ישעיהו סו, ז), ויפקון ברחמי - ואי לאו אקדים רחמי, ויפקון בצערא. ושפיר דאקדים צערא ודינא לרחמי. ובגין דא אוקמוה רבותינו זכרונם לברכה, מארי מתניתין לפום צערא אגרא.
התרגום: וכשמקדים תורה למצוה או חכמה ליראה, מתהפך שמו עליו לנוקבא, מדת הדין, כמו זה - הוה"י. שמתהפך לו הכל לדין, וקשים מזונותיו בתורה כמו קריעת ים סוף. וכמו זה הגאלה, אם זכו - יצאו ברחמים, זהו שכתוב ׳בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר׳ (ישעיה סו, ז), ויצאו ברחמים - ואם לא - מקדים הרחמים, ויצאו בצער. ויפה שהקדים צער ודין לרחמים. ולכן פרשוה רבותינו זכרונם לברכה בעלי המשנה, לפום צערא אגרא.
מן המפרשים
אור יקר: צערא ודינא לרחמי מפני שבהיות הצער קודם תגדל יותר הגאולה והיינו.
הסולם: וכד אקדים תורה וכו': וכשמקדים תורה למצוה, או חכמה ליראה מתהפך השם עליו לבחינת נוקבא למדת הדין, כעין זה הוה"י. כי כשהשם ביושר יורה למדת הרחמים, וכשהוא למפרע, יורה על מדת הדין. שמתהפך לו הכל לדין, וקשים מזונותיו שבתורה כקריעת ים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: