ממלכת הזוהר › זוהר › כי תצא › מאמר 1: וענשו אתו מאה כסף כי הוציא שם רע על בתולת ישראל - סוד אסתר והכלה שנתנה לאברהם ולישראל ושיחת אליהו עם הרועה הנאמן › פיסקה 22 (רעו ע"ב)

ואיך הוא שם רע שהוצאת עליה אלא אחר שנתנה לישראל - והשם רע היה שאמרת להקבה למה הוי יחרה אפך בעמך

כי תצא · וענשו אתו מאה כסף כי הוציא שם רע על בתולת ישראל - סוד אסתר והכלה שנתנה לאברהם ולישראל ושיחת אליהו עם הרועה הנאמן · מאמר 1 · פיסקה 22 · דף רעו ע"ב

לשון הזוהר

וְאֵיךְ הוּא שֵׁם רָע דְּאַפִּיקַת עַלָהּ. אֶלָּא בָּתַר דְּאִתְיְיהִיבַת אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל, כָּל מַאן דְּאַפִּיק שׁוּם בִּישׁ עַל יִשְׂרָאֵל, כְּאִילּוּ אַפִּיק עָלָהּ. וְשׁוּם בִּישׁ הֲוָה, דְּאַמָרְת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳לָמָה יהו"ה יֶחרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ׳ (שמות לב, יא) - וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, וְכִי אַנְתְּ אַפִּיק שׁוּם בִּישׁ עַל יִשְׂרָאֵל דְּעַבְדּוּ יַת עֶגֶל, ׳לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳ - עֶרֶב רַב וַדַּאי, דְּאַנְתְּ גַּיְירַת לוֹן עַבְדוּ יַת עֶגְלָא. וּבְגִין דָּא ׳כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה׳.

תרגום

וְאֵיךָ הוּא ׳שֵׁם רָע׳ שֶׁהוֹצֵאתָ עָלֶיהָ? אֶלָּא אַחַר שֶׁהִיא נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁמּוֹצִיא ׳שֵׁם רָע עַל׳ (דברים כב, יט) - יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ הוֹצִיא עָלֶיהָ. וְהַשֵּׁם רָע הָיָה, שֶׁאָמַרְתָּ להקב"ה, ׳לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךְ בְּעַמֶּךְ׳ (שמות לב, יא) - והקב"ה אָמַר, וְכִי אַתָּה הוֹצֵאתָ ׳שֵׁם רָע עַל׳ - יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל? ׳לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ׳ - וַדַּאי עֵרֶב רַב שֶׁאַתָּה גִּיַּרְתָּ אוֹתָם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וּמִשּׁוּם זֶה - ׳כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואיך הוא שם רע דאפיקת עלה. אלא בתר דאתייהיבת איהי לישראל, כל מאן דאפיק שום ביש על ישראל, כאילו אפיק עלה. ושום ביש הוה, דאמרת לקודשא בריך הוא, ׳למה יהו"ה יחרה אפך בעמך׳ (שמות לב, יא) - וקודשא בריך הוא אמר, וכי אנת אפיק שום ביש על ישראל דעבדו ית עגל, ׳לך רד כי שחת עמך׳ - ערב רב ודאי, דאנת גיירת לון עבדו ית עגלא. ובגין דא ׳כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה׳.

התרגום: ואיך הוא ׳שם רע׳ שהוצאת עליה? אלא אחר שהיא נתנה לישראל, כל מי שמוציא ׳שם רע על׳ (דברים כב, יט) - ישראל, כאלו הוציא עליה. והשם רע היה, שאמרת להקב"ה, ׳למה ה' יחרה אפך בעמך׳ (שמות לב, יא) - והקב"ה אמר, וכי אתה הוצאת ׳שם רע על׳ - ישראל שעשו את העגל? ׳לך רד כי שחת עמך׳ - ודאי ערב רב שאתה גירת אותם עשו את העגל, ומשום זה - ׳כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה׳.

מן המפרשים

הסולם: ואיך הוא שם רע וכו': ואיפה הוא השם רע שהוצאת עליה. אלא אחר שהמלכות ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל הוא כמוציא שם רע על המלכות והשם רע היה, במה שאמרת להקב"ה, למה ה' יחרה אפך בעמך, דהיינו ישראל. והקב"ה אמר, וכי אתה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: