שפתיים גדולות - מארי מחלוקת ורכילות שאינו שומר סוד
יתרו · רזי השפתיים - לשון הרע ומחלוקת בסימני הפה · מאמר 9 · פיסקה 1 · דף עה ע"ב
לשון הזוהר
מִכָּאן וּלְהָלְאָה בְּרָזָא דְּשִׂפְוָון, בְּאָת פ' דְּכָלִיל בְּרָזָא דְּאָת ס'. שִׂפְוָון רַבְרְבָן - דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ מַלִּיל בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, וְלָא אַכְסִיף, וְלָא דָּחִיל, מָארֵי דְּמַחְלוֹקֶת, רְכִילָא אִיהוּ בֵּין הַאי לְהַאי. ׳וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים׳ (משלי ו, יט) - לָאו אִיהוּ מָארִיהּ דְּרָזִין, וְכַד אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא מְכַסֶּה רָזִין, אֲבָל מָארִיהּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, וְלָא שָׁוִי דְּחִילוּ בְּלִבֵּיהּ.
תרגום
מִכָּאן וָהָלְאָה בְּסוֹד הַשְּׂפָתַיִם, בְּאוֹת פ' שֶׁנִּכְלֶלֶת בְּסוֹד אוֹת ס'. שְׂפָתַיִם גְּדוֹלוֹת - זֶה אָדָם הַמְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ וְאֵינוֹ יָרֵא, בַּעַל מַחֲלוֹקֶת, רָכִיל הוּא בֵּין זֶה לָזֶה. ׳וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים׳ (משלי ו, יט) - אֵין הוּא בַּעַל סוֹדוֹת, וּכְשֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה מְכַסֶּה סוֹדוֹת, אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא שָׂם יִרְאָה בְּלִבּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מכאן ולהלאה ברזא דשפוון, באת פ' דכליל ברזא דאת ס'. שפוון רברבן - דא איהו בר נש מליל בלישנא בישא, ולא אכסיף, ולא דחיל, מארי דמחלוקת, רכילא איהו בין האי להאי. ׳ומשלח מדנים בין אחים׳ (משלי ו, יט) - לאו איהו מאריה דרזין, וכד אשתדל באורייתא מכסה רזין, אבל מאריה דלישנא בישא, ולא שוי דחילו בלביה.
התרגום: מכאן והלאה בסוד השפתים, באות פ' שנכללת בסוד אות ס'. שפתים גדולות - זה אדם המדבר לשון הרע, ואינו מתביש ואינו ירא, בעל מחלוקת, רכיל הוא בין זה לזה. ׳ומשלח מדנים בין אחים׳ (משלי ו, יט) - אין הוא בעל סודות, וכשמשתדל בתורה מכסה סודות, אבל בעל לשון הרע, ולא שם יראה בלבו.
מן המפרשים
הסולם: מכאן ולהלאה ברזא דשפוון: מכאן ולהלאה הוא בסוד השפתים. באות פ' שנכללה בסוד אות ס'. שפתים גדולות, זה הוא אדם המדבר לשון הרע ואנו מתביש ואינו מפחד. בעל מחלוקת ורכילות הוא בין זה לזה, דהיינו בין אדם לחבירו. ומשלח מדנים בין אחים,…
אור יקר: דא איהו בר נש מליל בלישנא בישא כדפי׳ הכתוב שפתינו אתנו, והם שפתי שקר, וגדולם מורה יתרון מום הנדבק מצד. החצונים בהם, דהיינו פח הנחש לדבר לשון הרע, וזה כחו מהחצונים הנאחזים בו, דהיינו מותר הבשר החצון הנדבק בשפתים, עליונים, ופגם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: