שיער מקומט וזקוף - סימן לבעל רוגז ולב קשה
יתרו · רזי השיער - הכרת טבע האדם וזדונו כפי מראה שערו · מאמר 5 · פיסקה 1 · דף ע ע"ב
לשון הזוהר
בְּשַׂעְרָא: הַאי מַאן דְּשַׂעֲרֵיהּ קָמִיט, וְסָלִיק לְעֵילָּא עַל רֵישֵׁיהּ, מָארֵיהּ דִּרְגִּיזוּ. לִבֵּיהּ קָמִיט כְּטוּפְסָא, לָאו כַּשְׁרָאן עוֹבָדוֹי. בְּשׁוּתָפוּ אִתְרְחַק מִנֵּיהּ.
תרגום
בַּשֵּׂעָר: מִי שֶׁשְּׂעָרוֹ מְקֻמָּט וְעוֹלֶה לְמַעְלָה עַל רֹאשׁוֹ, בַּעַל רֹגֶז הוּא. לִבּוֹ מְקֻמָּט כְּעֵין דְּפוּס, אֵין מַעֲשָׂיו כְּשֵׁרִים. בְּשֻׁתָּפוּת יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשערא: האי מאן דשעריה קמיט, וסליק לעילא על רישיה, מאריה דרגיזו. לביה קמיט כטופסא, לאו כשראן עובדוי. בשותפו אתרחק מניה.
התרגום: בשער: מי ששערו מקמט ועולה למעלה על ראשו, בעל רגז הוא. לבו מקמט כעין דפוס, אין מעשיו כשרים. בשתפות יש להתרחק ממנו.
מן המפרשים
הסולם: בשערא. האי מאן וכו': ניכר בשער. כי כל מי ששערותיו קמוטות, דהיינו שמסולסלות, ועולות על ראשו כלפי מעלה, כלומר, שאינן תלויות למטה מראשו: הוא בעל כעס. לבו קמוט כמו סחבה, דהיינו, שלבו מלא פחד. מעשיו אינם טובים. בשותפות, צריכים…