לא תחמד - איסור מוחלט חוץ מחמדת התורה עצמה
יתרו · ׳לא תרצח לא תנאף לא תגנב׳ - טעם מפסיק וסיום כבוד מתן תורה · מאמר 35 · פיסקה 4 · דף צג ע"ב
לשון הזוהר
אוּף הָכִי, ׳לֹא תַחְמֹד, לָא פָּסִיק טַעֲמָא כְּלָל׳ (שמות כ). וְאִי תֵּימָא, אֲפִילּוּ חִמּוּדָא דְּאוֹרַיְיתָא אָסִיר, כֵּיוָן דְּלָא פָּסְקָא. תָּא חֲזֵי, בְּכֻלְּהוּ עַבְדַת אוֹרַיְיתָא כְּלָל, וּבְהַאי עַבְדַת פְּרָט. ׳בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעָבְדוֹ וְגוֹ'׳ - בְּכָל מִילֵי דְּעָלְמָא. אֲבָל אוֹרַיְיתָא, אִיהִי חָמוּדַת תָּדִיר, שַׁעֲשׁוּעִים, גִּנְזֵי דְּחַיֵּי, אַרְכָּא דְּיוֹמִין, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
תרגום
אַף כָּאן (שמות כ, יד) לֹא תַחְמֹד, לֹא מַפְסִיק טַעַם כְּלָל. וְאִם תֹּאמַר, אֲפִלּוּ חִמּוּד שֶׁל הַתּוֹרָה אָסוּר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא מַפְסִיק הַטַּעַם? בֹּא וּרְאֵה, בְּכֻלָּם עָשְׂתָה הַתּוֹרָה כְּלָל, וּבָזֶה עָשְׂתָה פְּרָט. ׳בֵּית רֵעֶךְ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וְגוֹ'׳ (דברים ה, יח) - בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם. אֲבָל הַתּוֹרָה הִיא תָּמִיד חוֹמְדִים אוֹתָהּ, שַׁעֲשׁוּעִים, גִּנְזֵי חַיִּים, אֹרֶךְ הַיָּמִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אוף הכי, ׳לא תחמד, לא פסיק טעמא כלל׳ (שמות כ). ואי תימא, אפילו חמודא דאורייתא אסיר, כיון דלא פסקא. תא חזי, בכלהו עבדת אורייתא כלל, ובהאי עבדת פרט. ׳בית רעך שדהו ועבדו וגו'׳ - בכל מילי דעלמא. אבל אורייתא, איהי חמודת תדיר, שעשועים, גנזי דחיי, ארכא דיומין, בעלמא דין ובעלמא דאתי.
התרגום: אף כאן (שמות כ, יד) לא תחמד, לא מפסיק טעם כלל. ואם תאמר, אפלו חמוד של התורה אסור, כיון שלא מפסיק הטעם? בא וראה, בכלם עשתה התורה כלל, ובזה עשתה פרט. ׳בית רעך שדהו ועבדו וגו'׳ (דברים ה, יח) - בכל דברי העולם. אבל התורה היא תמיד חומדים אותה, שעשועים, גנזי חיים, ארך הימים, בעולם הזה ובעולם הבא.
מן המפרשים
אור החמה: או דעתא דחכם לאסתכלא בי'. שגונב דעתו וחכמתו ע"י הסתכלותו בפנים שע"י שהתלמוד מסתכל בפני רבו מאותו חכמה שתאיר פניו מקבל התלמוד יותר כנזכר בגמרא אלמלי דחזיתי' לר' מאיר וגומר: ואי תימא. וגומר והכא נמי לפסוק טעמא ומלת לא רבי כל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: