ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 11לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת יתרו · מאמר 35

׳לא תרצח לא תנאף לא תגנב׳

זוהר ח"ב, פרשת יתרו, דף צג:
כ-6 דקות קריאה
על מה המאמר

טעם מפסיק וסיום כבוד מתן תורה

לא תרצח לא תנאף לא תגנוב - הטעם המפסיק המתיר לפרקים

׳לֹא תִרְצַח׳ (שמות כ, יג). ׳לֹא תִנְאָף׳. ׳לֹא תִגְנֹב׳. לֹא תִרְצַח. לֹא תִנְאָף. לֹא תִגְנֹב.׳לֹא׳ - יֵשׁ טַעַם מַפְסִיקטעם טפחא בטעמים העליונים של עשרת הדיברות בְּכָל שְׁלֹשֶׁתהדיברות ה אֵלֶּה. וְאִם לֹא הָיָה טַעַם מַפְסִיק, לֹא הָיָה תִקּוּן לְעוֹלָמִים, וְיִהְיֶה אָסוּר לָנוּ לַהֲרֹג נֶפֶשׁ בָּעוֹלָם, אַף עַל גַּב שֶׁיַּעֲבֹר עַל הַתּוֹרָה. והד' מיתות בית דין היו צריכים להתקיים לא בידיים אלא ע"י גרמא בעלמא אֲבָל בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ הֶפְסֵק טַעַם - אָסוּר וּמֻתָּר. אם זה בדרך מצווה, כגון הריגת בי"ד למחוייבים בה

בלשון הזוהר

׳לֹא תִּרְצַח׳ (שמות כ, יג). ׳לֹא תִּנְאַף׳. ׳לֹא תִּגְנֹב׳. ׳לֹא׳. פָּסְקָא טַעֲמָא בְּכָל הָנִי תְּלָת. וְאִי לָא דְּפָסְקָא טַעֲמָא, לָא הֲוֵי תִּקּוּנָא לְעָלְמִין, וִיְהֵא אָסִיר לָן לְקָטְלָא נַפְשָׁא בְּעָלְמָא, אַף עַל גַּב דְּיַעֲבוֹר עַל אוֹרַיְיתָא. אֲבָל בְּמָה דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר, וְשָׁרֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לא תנאף ולא תגנוב - הטעם המפסיק המתיר לצורך מצוה ודין

׳לֹא תִנְאָף׳ - אִם לֹא טַעַם מַפְסִיק,היה אָסוּר אֲפִלּוּ לְהוֹלִיד אוֹ לִשְׂמֹחַ בְּאִשְׁתּוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה. וּבְמַה שֶּׁהַטַּעַם מַפְסִיק - אָסוּר וּמֻתָּר. בדרך מצוה. ׳לֹא תִגְנֹב׳ - אִם לֹא הָיָה טַעַם מַפְסִיק, הָיָה אָסוּר אֲפִלּוּ לִגְנֹב דַּעַת שֶׁל רַבּוֹ בַּתּוֹרָה. אוֹ דַעַת שֶׁל חָכָם כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. אוֹ דַיָּן שֶׁדָּן דִּין לְפִי טַעֲנָה שֶׁצָּרִיךְ לִגְנֹב אֶת דַּעַת הָרַמַּאי, וְלִגְנֹב אֶת דַּעַת שְׁנֵיהֶםשני הבעלי דין כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַדִּין לָאוֹר. וּבְמַה שֶּׁמַּפְסִיק הַטַּעַם - אָסוּרלגנוב, וּמֻתָּר. בדרך מצווה וכנ"ל

בלשון הזוהר

׳לֹא תִּנְאַף׳. אִי לָאו דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר אֲפִילּוּ לְאוֹלָדָא, אוֹ לְמֶחדֵי בְּאִתְּתֵיהּ חֶדְוָה דְּמִצְוָה. וּבַמֶּה דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר וְשָׁרֵי. ׳לֹא תִּגְנֹב׳. אִי לָאו דְּפָסְקָא טַעֲמָא, הֲוָה אָסִיר אֲפִילּוּ לְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּרַבֵּיהּ בְּאוֹרַיְיתָא. אוֹ דַּעְתָּא דְּחָכָם, לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. אוֹ דַּיָּינָא דְּדָאִין דִּינָא לְפוּם טַעֲנָה, דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּרַמָּאָה, וּלְמִגְנַב דַּעְתָּא דְּתַרְוַויְיהוּ, לְאַפָּקָא דִּינָא לִנְהוֹרָא. וּבַמֶּה דְּפָסְקָא טַעֲמָא, אָסִיר וְשָׁרֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לא תענה ברעך עד שקר - איסור מוחלט ללא טעם מפסיק

׳לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר׳ (שמות כ, יג). כָּאן לֹא מַפְסִיק טַעַם, טפחא כלל מִשּׁוּם שֶׁזֶּה אָסוּר כְּלָל וּכְלָל. בשום אופן הרי שיש ללמוד מכאן כמה יש לדקדק בכל אות ובכל טעם של התורה כי וּבְכָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שָׂם הקב"ה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, וְלִמֵּד בְּנֵי אָדָםע"י התבוננות בכל פרט ופרט דֶּרֶךְא. לְהִתַּקֵּן בָּהּב. וְלָלֶכֶת בָּהּ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר,ב' הבחנות והאלו בפסוק ׳אֲנִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָא. מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִילב. מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ׳ (ישעיה מח, יז).

בלשון הזוהר

׳לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר׳ (שמות כ, יג). הָכָא לָא פָּסְקָא טַעֲמָא, בְּגִין דְּאָסִיר הוּא כְּלָל כְּלָל. וּבְכָל מִילֵי דְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁוִי רָזִין עִלָּאִין, וְאוֹלִיף לִבְנֵי נָשָׁא אָרְחָא, לְאִתְתַּקְנָא בָּהּ, וּלְמֵהַךְ בָּהּ. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳אֲנִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ׳ (ישעיהו מח, יז).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לא תחמד - איסור מוחלט חוץ מחמדת התורה עצמה

אַף כָּאן ׳לֹא תַחְמֹד׳ (שמות כ, יד), לֹא מַפְסִיק טַעַםטפחא כְּלָל. וְאִם תֹּאמַר, אֲפִלּוּ חִמּוּד שֶׁל הַתּוֹרָההיינו הקנאה והחמדה לכל דבר של תורה אָסוּר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא מַפְסִיק הַטַּעַם?וע"ז דוחה ואומר בֹּא וּרְאֵה, בְּכֻלָּם עָשְׂתָה הַתּוֹרָה כְּלָל, ולכן נצרך טעם מפסיק להורות שיש היוצאין מן הכלל כשזה נעשה בדרך מצוה אבל באיסור של לא תחמוד וּבָזֶה עָשְׂתָה פְּרָט. שהתורה פירטה מה אסור לחמוד כדוגמת ׳בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וְגוֹ'׳ (דברים ה, יח) - בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם. היינו בכל הדברים הגשמיים אֲבָלמתוך שהזכירה הפרטים הגשמיים יש לך ללמוד שאי"ז אמור על הַתּוֹרָהש הִיאכל ענינה ש תָּמִיד חוֹמְדִים אוֹתָהּ, שהיא חמודה גנוזה שכולה שַׁעֲשׁוּעִים,ויש בה גִּנְזֵי חַיִּים,נצחיים, אֹרֶךְ הַיָּמִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

בלשון הזוהר

אוּף הָכִי, ׳לֹא תַחְמֹד׳ (שמות כ, יד), לָא פָּסִיק טַעֲמָא כְּלָל. וְאִי תֵּימָא, אֲפִילּוּ חִמּוּדָא דְּאוֹרַיְיתָא אָסִיר, כֵּיוָן דְּלָא פָּסְקָא. תָּא חֲזֵי, בְּכֻלְּהוּ עַבְדַת אוֹרַיְיתָא כְּלָל, וּבְהַאי עַבְדַת פְּרָט. ׳בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעָבְדוֹ וְגוֹ'׳ - בְּכָל מִילֵי דְּעָלְמָא. אֲבָל אוֹרַיְיתָא, אִיהִי חָמוּדַת תָּדִיר, שַׁעֲשׁוּעִים, גִּנְזֵי דְּחַיֵּי, אַרְכָּא דְּיוֹמִין, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עשר האמירות כלל תרי"ג המצוות - הגנזים הנראים בלוחות

עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת הַלָּלוּ שֶׁל הַתּוֹרָה הֵן כְּלָל שֶׁל כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שיש בהם כת"ר תיבות כנגד תרי"ג מצות וז' מצות דרבנן וכנגדן מכוונים תרי"ג אברי הספירות והם כְּלָל שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שהכל נדרש למעלה ולמטה כְּלָל שֶׁל כָּל עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת שֶׁל בְּרֵאשִׁית. אֵלֶּה נֶחְקְקוּ עַל לוּחוֹת אֲבָנִים, וְכָל הַגְּנָזִים שֶׁהָיוּ בָהֶם נִרְאוּ לְעֵינֵי כֹל, לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל בַּסּוֹד שֶׁל תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלִים בָּהֶם. הַכֹּל נִרְאֶה לָעֵינַיִם, הַכֹּל הוּא בִּתְבוּנָה, לְהִתְבּוֹנֵן בַּלֵּב שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל הָיָה מֵאִיר לְעֵינֵיהֶם.וכפי שנתבאר שהתרי"ג מצות הם אברי הספירות ועצמות הספירות והכל כלול בהם ורמוזים בהם בי"ע עולמות.

בלשון הזוהר

הָנֵי עֶשֶׂר אֲמִירָן דְּאוֹרַיְיתָא, אִינּוּן כְּלָלָא דְּכָל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, כְּלָלָא דְּכָל עֶשֶׂר אֲמִירָן דִּבְרֵאשִׁית. אִלֵּין אִתְחְקָקוּ עַל לוּחֵי אֲבָנִין, וְכָל גִּנְזִין דַּהֲווֹ בְּהוּ, אִתְחָזוּן לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזָא דְּתרי"ג פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא דִּכְלִילָן בְּהוּ. כֹּלָּא אִתְחָזֵי לְעַיְינִין, כֹּלָּא אִיהוּ בְּסָכְלְתָנוּ, לְאִסְתַּכְּלָא בְּלִבָּא דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא הֲוָה נָהִיר לְעֵינַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ראיית עין בעין את זיו הכבוד - סודות התורה בסיני

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְכָל הַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים לֹא זָזוּ מֵהֶם. לא נמנעו מלהשיגם מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן ופנים בפנים אֶת זִיו כְּבוֹד רִבּוֹנָם - מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כְּמוֹ אוֹתוֹ הַיּוֹם מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, שהקב"ה הִתְגַּלָּה בִּכְבוֹדוֹ עַל הַר סִינַי. שאז היו בדרגה של אלף השביעי שעליה אומר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

בלשון הזוהר

בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, כָּל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל רָזִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, לָא אַעְדֵּי מִינַיְיהוּ. בְּגִין דַּהֲווֹ חָמָאן עֵינָא בְּעֵינָא, זִיו יְקָרָא דְמָרִיהוֹן, מַה דְּלָא הֲוָה כְּהַהוּא יוֹמָא, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי בִּיקָרֵיהּ עַל טוּרָא דְּסִינַי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ראתה שפחה על הים - קושיא על ההשוואה להר סיני

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא, יָכוֹל כְּמוֹ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי?ראתה שפחה יותר מהם לֹא כָּךְ! מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, עָבְרָה מֵהֶם הַזֻּהֲמָה, הוסרה מהם זוהמת חטא אדם הראשון, וְכָל הַגּוּפִים הָיוּ מְצֻחְצָחִים מגשמיות כְּצִחְצוּחַרוחני שֶׁל מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים כְּשֶׁמִּתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשִׁים מְצֻחְצָחִים לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁלִיחוּת רִבּוֹנָם.שענין הלבוש הזך ולא חומרי שאינו מונע ההשגה וההשכלה והיינו שהיו מורכבים מיסודות דקים שהם שורש ליסודות ההגונים והבלתי עכורים, בסוד אדה"ר קודם החטא.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, הָא תָּנֵינָן דְּחָמָאת שִׁפְחָה עַל הַיָּם, מַה דְּלָא חָמָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, יָכוֹל כְּהַהוּא יוֹמָא דְּקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי. לָאו הָכִי. בְּגִין דְּהַהוּא יוֹמָא דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי, אַעְבַּר זוּהֲמָא מִנַּיְיהוּ, וְכָל גּוּפִין הֲווֹ מְצַחְצְחָן, כְּצַחְצְחָא דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין, כַּד מִתְלַבְּשָׁן בִּלְבוּשֵׁי מְצַחְצְחָן, לְמֶעְבַּד שְׁלִיחוּתָא דְמָרֵיהוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עברת הזוהמה בסיני - גופי ישראל כמלאכים מצוחצחים

וּבְאוֹתוֹ מַלְבּוּשׁ מְצֻחְצָחשהוא זך ודק מכל גשמיות, גם נִכְנָסִים לָאֵשׁ וְלֹא פוֹחֲדִים. משום שאין בו חומר גשמי היכול להשרף כְּמוֹ אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁל מָנוֹחַ, כְּשֶׁנִּרְאָה לוֹ וְנִכְנַס בְּשַׁלְהֶבֶת וְעָלָה לַשָּׁמַיִם, שכך גזרה חכמתו יתברך שאף הכוחות הרוחניים יפעלו בכל מקום לפי חוקי המקום ששם, ולפי שטבע האש לעלות למעלה, ממילא עלייתם בלהב האש דייקא, וזהו עומק מה שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַל מַלְאַךְ יהו"ה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ׳ כי להב המזבח יורה על החיבור מן הארץ לשמים (שופטים יג, כ). וּכְשֶׁעָבְרָה מֵהֶםמעם ישראל, בזמן מתן תורה אוֹתָהּ זֻהֲמָה, של הנחש נִשְׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל גּוּפִים מְצֻחְצָחִים בְּלִי טִנּוּף כְּלָל, וְהַנְּשָׁמוֹת בִּפְנִיםהאירו כְּזֹהַר הָרָקִיעַללא מחיצות - כדי לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר. העליון כענין הרקיע שהוא דק מצד חומרו והאור עובר דרכו ומקבל האור, ועצם הלבנה עבה דוחה האור ממנה ולחוץ,

בלשון הזוהר

וּבְהַהוּא מַלְבּוּשָׁא מְצַחְצְחָא, עָאלִין לְאֶשָּׁא, וְלָא דַּחֲלִין. כְּגַוְונָא דְּהַהוּא מַלְאָכָא דְּמָנוֹחַ, כַּד אִתְחָזֵי לֵיהּ, וְעָאל בְּשַׁלְהוֹבָא, וְסָלִיק לִשְׁמַיָּא, דִּכְתִּיב, ׳וַיַּעַל מַלְאַךְ יהו"ה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ׳ (שופטים יג, כ). וְכַד אַעְבָּר מִינַיְיהוּ הַהוּא זוּהֲמָא, אִשְׁתָּאֲרוּ יִשְׂרָאֵל גּוּפִין מְצוּחְצָחִין בְּלֹא טִנּוּפָא כְּלָל, וְנִשְׁמָתִין לְגוֹ כְּזוֹהֲרָא דִּרְקִיעָא, לְקַבְּלָא נְהוֹרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עוברים במעי אמם רואים כבוד רבונם - מעלת סיני על הים

כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל,בזמן מתן תורה שֶׁהָיוּ רוֹאִים וּמִסְתַּכְּלִים לְתוֹךְ כְּבוֹד רִבּוֹנָם, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כָּךְ עַל הַיָּם,לפי שֶׁלֹּא עָבְרָה מֵהֶם הַזֻּהֲמָה בְּאוֹתוֹ זְמַן. וְכָאן בְּסִינַי, שֶׁפָּסְקָה הַזֻּהֲמָה מִן הַגּוּף, אֲפִלּוּ עֻבָּרִים בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיהֶם הָיוּ רוֹאִים וּמִסְתַּכְּלִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם. וְכֻלָּם קִבְּלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ.ואף שאין מדרגתם שוה זה לזה שהרי היו חכמים ובלתי חכמים ונשים וקטנים ועובדים, כל א' וא' כפי הכנתו. והגם שכבר קודם זכו לומר שירה על הים אך עדיין לא הגיעו למעלה הגדולה הזו של 'להסתכל בכבוד קונם'.

בלשון הזוהר

הָכִי הֲווֹ יִשְׂרָאֵל, דַּהֲווֹ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן גּוֹ יְקָרָא דְמָרִיהוֹן, מַה דְּלָא הֲוִי הָכִי עַל יַמָּא, דְּלָא אִתְעֲבָר זוּהֲמָא מִנַּיְיהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא. וְהָכָא בְּסִינַי דְּפָסְקָא זוּהֲמָא מִגּוּפָא, אֲפִילּוּ עוּבָּרִין דְּבִמְעֵי אִמָן, הֲווֹ חָמָאן וּמִסְתַּכְּלָן בִּיקָרֵא דְמָרֵיהוֹן. וְכֻלְּהוּ קַבִּילוּ כָּל חַד וְחַד, כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שמחת מתן תורה גדולה משמחת הבריאה - קיום העולם בזכותה

וְאוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה שִׂמְחָה לִפְנֵי הקב"ה יוֹתֵר מִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם לֹא הָיָההעולם בְּקִיּוּם עַד שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי׳ (ירמיה לג, כה).

בלשון הזוהר

וְהַהוּא יוֹמָא, הֲוָה חֶדְוָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יַתִּיר מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, בְּגִין דְּיוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, לָא הֲוָה בְּקִיּוּמָא, עַד דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, דִּכְתִּיב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וְלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שַׂמְתִּי׳ (ירמיהו לג, כה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

התבשמות העולם במתן תורה - ה' מלך גאות לבש

כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה עַל הַר סִינַי, אָז הִתְבַּשֵּׂם הָעוֹלָם, ממרירות חטא אדם הראשון וְהִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ,שעד אז גם בלא חטא אדה"ר היה תלוי קיומם, וְנוֹדַע הקב"ה מַעְלָה וּמַטָּה, אף למעלה נתגדל כבודו אל מקום שאפי' העליונים לא הכירו, מפני שאין גילוי גדולתו יתברך אליהם כל זמן שלא הוכן האדם שהוא עיקר גילוי שכינה וְהִתְעַלָּה בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל. וְעַל אוֹתוֹ יוֹם כָּתוּב, ׳יהו"ה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יהו"ה עֹז הִתְאַזָּר׳ שזהו מזמור שאמר אדם הראשון עם כניסת השבת (תהלים צג, א). וְאֵין ׳עֹז׳ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳יהו"ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּןוע"ז חתם דבריו כי בשעה שה' 'עוז' לעמו יתן- במתן תורה, אז באותו היום יהו"ה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׳ מצד השלמות של ישראל בתורה (תהלים כט, יא).

בלשון הזוהר

כֵּיון דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּדֵין אִתְבַּסַּם עָלְמָא, וְאִתְקְיָימוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִשְׁתְּמוֹדָע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא, וְאִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא. וְעַל הַהוּא יוֹמָא כְּתִיב ׳יהו"ה מָלַךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יהו"ה עֹז הִתְאַזָּר׳ (תהילים צג, א). וְאֵין ׳עֹז׳, אֶלָּא תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר ׳יהו"ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יהו"ה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בְּשָׁלוֹם׳ (תהילים כט, יא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא · פרשת משפטים

׳ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם׳

פתיחת סודות הגלגול

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.