זכור ביום ושמור בלילה - נטילת ישראל את הקדושות
יתרו · רעיא מהימנא - סוד שתי המרגליות ושמות הקודש ביום השבת · מאמר 33 · פיסקה 15 · דף צב ע"ב
לשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, זָכוֹר, לָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְקַדְּשָׁא, דְּהָא מִנֵּיהּ נָפְקִין כָּל קְדוּשִׁין דְּעָלְמָא. לָאו הָכִי. דְּהָא דָּא אִצְטְרִיךְ לְאִתְקַדְּשָׁא בִּימָמָא, וְדָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְקַדְּשָׁא בְּלֵילְיָא, וְכָל קְדוּשִׁין נַטְלִין לוֹן יִשְׂרָאֵל לְבָתַר, וְאִתְקַדְּשָׁן בְּקִדּוּשֵׁי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, זָכוֹר לֹא צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנּוּ יוֹצְאִים שֶׁל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל הָעוֹלָם - לֹא כָּךְ! שֶׁהֲרֵי זֶה צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם, וְזֶה צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה, וְכָל הַקִּדּוּשִׁים נוֹטְלִים אוֹתָם יִשְׂרָאֵל אַחַר כָּךְ, וּמִתְקַדְּשִׁים בַּקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל הקב"ה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא, זכור, לא אצטריך לאתקדשא, דהא מניה נפקין כל קדושין דעלמא. לאו הכי. דהא דא אצטריך לאתקדשא ביממא, ודא אצטריך לאתקדשא בליליא, וכל קדושין נטלין לון ישראל לבתר, ואתקדשן בקדושי דקודשא בריך הוא.
התרגום: ואם תאמר, זכור לא צריך להתקדש, שהרי ממנו יוצאים של הקדשות של העולם - לא כך! שהרי זה צריך להתקדש ביום, וזה צריך להתקדש בלילה, וכל הקדושים נוטלים אותם ישראל אחר כך, ומתקדשים בקדשות של הקב"ה.
מן המפרשים
הסולם: ואי תימא זכור וכו': ואם תאמר, זכור, שהוא ז"א, אינו צריך להתקדש, מישראל, שהרי ממנו, יוצאות כל הברכות והקדושות של העולם. אינו כן. כי זה, ז"א, צריך להתקדש ביום השבת. וזה, המלכות צריך להתקדש בליל שבת. וכל הקדושות מקבלים אח"כ…
אור יקר: ואי תימא זכור שאין בו שכחה לא צריך ג׳׳כ לאתקדשא שהרי מקודש ועומד הוא כמו שזכור ועומד הוא, וא׳׳כ יקשה קדושא דיומא דהיינו קדושא רבא למאי אתא, לזה אמד אע״ג דמיניה מהזכר הנקרא זכור שבו נכלל עד רזי עלמא עילאה כדפי׳