מבט המרגלית התחתונה באור - אור נוצץ לשבעים ושניים עברים
יתרו · רעיא מהימנא - סוד שתי המרגליות ושמות הקודש ביום השבת · מאמר 33 · פיסקה 10 · דף צב ע"ב
לשון הזוהר
מַרְגְּלָא תַּתָּאָה, בְּשַׁעֲתָא דְּיָתִיב מַרְגְּלָא עִלָּאָה בְּהַהוּא כּוּרְסְיָיא דְּע"ב, ונַהֲרִין כ"ב אַתְוון. כְּדֵין הַהוּא מַרְגְּלָא תַּתָּאָה דְּהוּא בְּחָשׁוֹכָא, מִסְתַּכֵּל בְּהַהוּא נְהִירוּ, בְּחֵילָא דְּתּוּקְפָּא דְּאִינּוּן אַתְוון, דְּאִתְרְשִׁים בְּהוֹן, דְּאִקְרוּן אֲדֹנָי, וּכְדֵין אִתְנְהִיר וְסָלִיק הַהוּא נְהוֹרָא, וְנָטִיל כָּל אִינּוּן כ"ב אַתְוון עִלָּאִין, ושָׁאִיב לוֹן הַהוּא מַרְגְּלָא בְּגַוִּיהּ, וְנָהִיר נְהִירוּ דְּנָצִּיץ לְע"ב עֵיבָר. כֵּיוָן דְּהַאי מַרְגְּלָא, נָצִּיץ ושָׁאִיב לְאִינוּן אַתְוָון בַּהֲדָהּ, כְּדֵין מַרְגְּלָא עִלָּאָה אִתְמְשַׁךְ בַּהֲדַיְיהוּ, וְאִתְדַּבָּק מַרְגְּלָא בְּמַרְגְּלָא, והֲוִי כֹּלָּא חַד. וְדָא אִיהוּ רָזָא חֲדָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא, וְהָא אוֹקִימְנָא.
תרגום
הַמַּרְגָּלִית הַתַּחְתּוֹנָה, בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת הַמַּרְגָּלִית הָעֶלְיוֹנָה בְּאוֹתוֹ הַכִּסֵּא שֶׁל ע"ב וּמְאִירוֹת כ"ב אוֹתִיּוֹת, אָז אוֹתָהּ הַמַּרְגָּלִית הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהִיא בַּחֲשֵׁכָה מִסְתַּכֶּלֶת בְּאוֹתוֹ הָאוֹר, בְּכֹחַ שֶׁל תֹּקֶף שֶׁל אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּרְשְׁמָה בָהֶן, שֶׁנִּקְרְאוּ אֲדנָי, וְאָז מֵאִיר וְעוֹלֶה אוֹתוֹ הָאוֹר, וְנוֹטֵל כָּל אוֹתָן כ"ב אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְשׁוֹאֶבֶת אוֹתָן אוֹתָהּ הַמַּרְגָּלִית לְתוֹכָהּ, וּמֵאִיר אוֹר שֶׁנּוֹצֵץ לְע"ב עֲבָרִים. כֵּיוָן שֶׁהַמַּרְגָּלִית הַזּוֹ נוֹצֶצֶת וְשׁוֹאֶבֶת אֶת אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת עִמָּהּ, אָז הַמַּרְגָּלִית הָעֶלְיוֹנָה נִמְשֶׁכֶת עִמָּם, וְנִדְבֶּקֶת מַרְגָּלִית בְּמַרְגָּלִית, וְנִהְיָה הַכֹּל אֶחָד. וְזֶהוּ סוֹד אֶחָד שֶׁל הַתִּשְׁבַּחַת, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מרגלא תתאה, בשעתא דיתיב מרגלא עלאה בההוא כורסייא דע"ב, ונהרין כ"ב אתוון. כדין ההוא מרגלא תתאה דהוא בחשוכא, מסתכל בההוא נהירו, בחילא דתוקפא דאינון אתוון, דאתרשים בהון, דאקרון אדני, וכדין אתנהיר וסליק ההוא נהורא, ונטיל כל אינון כ"ב אתוון עלאין, ושאיב לון ההוא מרגלא בגויה, ונהיר נהירו דנציץ לע"ב עיבר. כיון דהאי מרגלא, נציץ ושאיב לאינון אתוון בהדה, כדין מרגלא עלאה אתמשך בהדייהו, ואתדבק מרגלא במרגלא, והוי כלא חד. ודא איהו רזא חדא דתושבחתא, והא אוקימנא.
התרגום: המרגלית התחתונה, בשעה שיושבת המרגלית העליונה באותו הכסא של ע"ב ומאירות כ"ב אותיות, אז אותה המרגלית התחתונה שהיא בחשכה מסתכלת באותו האור, בכח של תקף של אותן האותיות שנרשמה בהן, שנקראו אדני, ואז מאיר ועולה אותו האור, ונוטל כל אותן כ"ב אותיות עליונות, ושואבת אותן אותה המרגלית לתוכה, ומאיר אור שנוצץ לע"ב עברים. כיון שהמרגלית הזו נוצצת ושואבת את אותן האותיות עמה, אז המרגלית העליונה נמשכת עמם, ונדבקת מרגלית במרגלית, ונהיה הכל אחד. וזהו סוד אחד של התשבחת, והרי בארנו.
מן המפרשים
מקדש מלך: ונהרין כ"ב אתוון פירש כ"ב אתוון הנ"זל והיא כ"ב אתוון דבינה כמ"ש בשם ע"ב כי שני כוללים לא חשיב כנ"זל.
יהל אור: רזא חדא דתושבחתא. ר"ל אל אדון שאומרים בשבת אלא ששם בהיפוך, שא' ב' כלול מה' תיבות וש' ת' כלול כל אחד מששה תיבות. וח"י תיבות האמצעיות מד' תיבות: והא אוקימנא. בפרשת תרומה:
הסולם: מרגלא תתאה, בשעתא וכו': מרגלא התחתונה, בשעה שמרגלא העליונה יושבת על כסא ההוא של:, וכ"ב האותיות מאירות, אז מרגלא התחתונה שהיא בחושך, מסתכלת בהארה ההיא, של כ"ב אותיות, בכח תוקף של אלו האותיות הנרשמות בה הנקראות אדני, ואז האיר…