ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 32: ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ - שלוש דרגות השבת כסוד המהימנותא › פיסקה 2 (צב ע"א)

זכור את יום השבת - יום זכרון מנוחת העולם וכלל התורה

יתרו · ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ - שלוש דרגות השבת כסוד המהימנותא · מאמר 32 · פיסקה 2 · דף צב ע"א

לשון הזוהר

רעיא מהימנא פִּקּוּדָא כ"ד, לְמֶהֱוִי דָּכִיר יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳. רָזָא דְּשַׁבָּת, הָא אוֹקִימְנָא בְּכָל אִינּוּן דּוּכְתֵּי, יוֹמָא דּוּכְרָנָא דְּנַיְיחָא דְּעָלְמָא וְאִיהוּ כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא. וּמַאן דְּנָטִיר שַׁבָּת, כְּאִילּוּ נָטִיר אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא. וְהָא אִתְּמַר, דּוּכְרָנָא דְּשַׁבָּת, לְקַדְּשָׁא לֵיהּ בְּכָל זִינֵי קִדוּשִׁין. מַאן דְּאִדְכַּר לְמַלְכָּא, אִצְּטְרִיךְ לְבָרְכָא לֵיהּ, מַאן דְּאִדְכַּר שַׁבָּת, צָּרִיךְ לְקַדְּשָׁא לֵיהּ וְהָא אִתְּמַר. זָכוֹר לִדְכוּרָא אִיהוּ. שָׁמוֹר אִיהוּ לְנוּקְבָּא. (ודא בלא פרודא) יוֹם שַׁבָּת, רָזָא דְּכָל מְהֵימָנוּתָא, דְּתַלְיָא מֵרֵישָׁא עִלָּאָה, עַד סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, שַׁבָּת אִיהוּ כֹּלָּא.

תרגום

רַעְיָא מְהֵימְנָא, מִצְוָה כ"ד - לִהְיוֹת ׳זוֹכֵר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות כ, ח) - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ - סוֹד שֶׁל שַׁבָּת, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּכָל אוֹתָם מְקוֹמוֹת, יוֹם זִכָּרוֹן שֶׁל מְנוּחָה שֶׁל הָעוֹלָם, וְהוּא כְּלָל שֶׁל הַתּוֹרָה. וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּאִלּוּ שָׁמַר כָּל הַתּוֹרָה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, זִכָּרוֹן שֶׁל שַׁבָּת לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בְּכָל מִינֵי קִדּוּשִׁים. מִי שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתוֹ. מִי שֶׁמַּזְכִּיר שַׁבָּת, צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. זָכוֹר הוּא לְזָכָר. שָׁמוֹר הוּא לַנּוּקְבָּא. (וזהבליפרוד) יוֹם שַׁבָּת הַסּוֹד שֶׁל כָּל הָאֱמוּנָה, שֶׁתְּלוּיָה מֵהָרֹאשׁ הָעֶלְיוֹן עַד סוֹף כָּל הַדְּרָגוֹת, שַׁבָּת הִיא הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רעיא מהימנא פקודא כ"ד, למהוי דכיר יום השבת, כמה דאת אמר ׳זכור את יום השבת לקדשו׳. רזא דשבת, הא אוקימנא בכל אינון דוכתי, יומא דוכרנא דנייחא דעלמא ואיהו כללא דאורייתא. ומאן דנטיר שבת, כאילו נטיר אורייתא כלא. והא אתמר, דוכרנא דשבת, לקדשא ליה בכל זיני קדושין. מאן דאדכר למלכא, אצטריך לברכא ליה, מאן דאדכר שבת, צריך לקדשא ליה והא אתמר. זכור לדכורא איהו. שמור איהו לנוקבא. (ודא בלא פרודא) יום שבת, רזא דכל מהימנותא, דתליא מרישא עלאה, עד סופא דכל דרגין, שבת איהו כלא.

התרגום: רעיא מהימנא, מצוה כ"ד - להיות ׳זוכר את יום השבת׳ (שמות כ, ח) - כמו שנאמר ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ - סוד של שבת, הרי בארנו בכל אותם מקומות, יום זכרון של מנוחה של העולם, והוא כלל של התורה. ומי ששומר שבת כאלו שמר כל התורה. והרי נתבאר, זכרון של שבת לקדש אותה בכל מיני קדושים. מי שמזכיר את המלך, צריך לברך אותו. מי שמזכיר שבת, צריך לברך אותה, והרי נתבאר. זכור הוא לזכר. שמור הוא לנוקבא. (וזהבליפרוד) יום שבת הסוד של כל האמונה, שתלויה מהראש העליון עד סוף כל הדרגות, שבת היא הכל.

מן המפרשים

מקדש מלך: מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא ליה ומאן דאדכר לשבת צריך לקדשא ליה גרסינן וכן נמצא בזוהר מוגה ור"ל ומאן דאדכר למלכא שהוא זעיר אצטריך לברכא ליה דהיינו להמשיך לו ג' מוחין מא"וא. ומאן דאדכר לשבת ג"כ צריך לקדשא ליה בקידוש הלילה…

אור החמה: ואי תימא זכור שאין בו שכחה לא צריך ג"כ לאתקדשא שהרי מקודש ועומד הוא כמו שזכור ועומד הוא כנזכר וא"כ יקשה קדושא דיומא דהיינו קידושא רבא למאי אתא לז"א אע"ג דמיניה מהזכר הנק' זכור שבו נכלל עד רזא דעלמא דאתי כנזכר נפקין כל קדושין…

הסולם: פקודא כ"ד: לזכור את יום השבת, כמש"א זכור את השבת לקדשו, סוד השבת העמדנו בכל המקומות, יום זכרון של מנוחת העולם. והוא כלל התורה, ומי ששומר שבת כאלו שומר התורה כולה. והרי למדנו, זכרון השבת, לקדש אותו בכל מיני קדושות, מי שזוכר את…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: