ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 29: ׳לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב׳ - גווני הכבוד הנחקקים בישראל › פיסקה 5 (צ ע"ב)

שתי חדוות וארבע לשונות שמחה כנגד גלויות ישראל

יתרו · ׳לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב׳ - גווני הכבוד הנחקקים בישראל · מאמר 29 · פיסקה 5 · דף צ ע"ב

לשון הזוהר

ר' יוֹסִי אָמַר, ׳שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהו"ה׳, תְּרֵין חֶדְוָון. בַּיהו"ה: בְּרַחֲמֵי. ׳תָּגֵל נַפְשִׁי׳, הָא (חד חדוה) בְּדִינָא. אָמַר ר' יְהוּדָה, בְּכֹלָּא חֶדְוָה עַל חֶדְוָה. וְחֶדְוָה דְּצִיּוֹן, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחְדָּאָה לְיִשְׂרָאֵל, בְּחֶדְוָותָא יַתִּיר מִכֹּלָּא, דִּכְתִּיב, ׳וּפְדוּיי יהו"ה יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְגו'׳ (ישעיהו לה, י), ׳וּפְדוּיי יהו"ה יְשׁוּבוּן׳, ׳הָא חַד׳. ׳וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה׳ - הָא תְּרֵי. ׳וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם׳ - הָא תְּלַת. ׳שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ׳ - הָא אַרְבַּע. לָקֳבְלֵיהוֹן דְּאַרְבַּע זִמְנִין דְּאִתְפְּזָרוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵי עֲמַמְיָא. וּכְדֵין כְּתִיב ׳וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַיהו"ה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ וְגוֹ'׳ (ישעיהו יב, ד).

תרגום

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, ׳שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה׳ ' - שְׁתֵּי חֶדְווֹת. בַּה' - בְּרַחֲמִים. תָּגֵל נַפְשִׁי - הֲרֵי (אַחַת בְּחֶדְוָה) בְּדִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּכֹּל שִׂמְחָה שֶׁל שִׂמְחָה. וְחֶדְוָה שֶׁל צִיּוֹן עָתִיד הקב"ה לְשַׂמֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה מֵהַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳וּפְדוּיי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְגוֹ'׳ (שם לה). ׳וּפְדוּיי ה' יְשֻׁבוּן׳ - הֲרֵי אַחַת. ׳וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה׳ - הֲרֵי שְׁתַּיִם. ׳וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם׳ - הֲרֵי שָׁלֹשׁ. ׳שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ׳ - הֲרֵי אַרְבַּע. כְּנֶגְדָּם שֶׁל אַרְבַּע פְּעָמִים שֶׁהִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַמִּים, וְאָז כָּתוּב ׳וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ וְגוֹ'׳ (שם יב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ר' יוסי אמר, ׳שוש אשיש ביהו"ה׳, תרין חדוון. ביהו"ה: ברחמי. ׳תגל נפשי׳, הא (חד חדוה) בדינא. אמר ר' יהודה, בכלא חדוה על חדוה. וחדוה דציון, זמין קודשא בריך הוא לאחדאה לישראל, בחדוותא יתיר מכלא, דכתיב, ׳ופדויי יהו"ה ישובון ובאו ציון ברנה וגו'׳ (ישעיהו לה, י), ׳ופדויי יהו"ה ישובון׳, ׳הא חד׳. ׳ובאו ציון ברנה׳ - הא תרי. ׳ושמחת עולם על ראשם׳ - הא תלת. ׳ששון ושמחה ישיגו׳ - הא ארבע. לקבליהון דארבע זמנין דאתפזרו ישראל ביני עממיא. וכדין כתיב ׳ואמרתם ביום ההוא הודו ליהו"ה קראו בשמו וגו'׳ (ישעיהו יב, ד).

התרגום: רבי יוסי אמר, ׳שוש אשיש בה׳ ' - שתי חדוות. בה' - ברחמים. תגל נפשי - הרי (אחת בחדוה) בדין. אמר רבי יהודה, בכל שמחה של שמחה. וחדוה של ציון עתיד הקב"ה לשמח את ישראל בשמחה יתרה מהכל, שכתוב ׳ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה וגו'׳ (שם לה). ׳ופדויי ה' ישבון׳ - הרי אחת. ׳ובאו ציון ברנה׳ - הרי שתים. ׳ושמחת עולם על ראשם׳ - הרי שלש. ׳ששון ושמחה ישיגו׳ - הרי ארבע. כנגדם של ארבע פעמים שהתפזרו ישראל בין העמים, ואז כתוב ׳ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו וגו'׳ (שם יב).

מן המפרשים

אור החמה: ור' יוסי מפרש במלת שוש אשיש תרין חדוון וירצה ששמחת הרחמים כפולה משמחת הדין וז"א שוש אשיש תרין חדוון בה' ברחמי. תגיל נפשי הא חדוותא דדינא שהיא פשוטה אחת לבד: ור' יהודה אמר כי השמחה כפול' ומכופלת ולא לחלק בין דין לרחמים והיינו…

אור יקר: תגל נפשי הא חדוותא דדינא שהיא פשוטה אחת לבד. וימין ורחמים גוברים כפלים, ור׳ יהודה אמר כי השמחה כפולה ומכופלת, ולא לחלק בין דין לרחמים והיינו שוש אשיש, והעד שהרי שמחתה של ציון היא לישראל מכופלת כמה פעמים להראות בה תוספת, דהיינו…

הסולם: ר' יוסי אמר וכו': רי"א, שוש אשיש בה' וגו'. שתי שמחות כאן, בה', הוא ברחמים. תגל נפשי באלקי, הוא בדין. אמר ר' יהודה, בכל הם שמחים הן ברחמים והן בדין, שמחה על שמחה. ושמחת ציון, עתיד הקב"ה לשמח את ישראל בשמחה יתירה מכל. שכתוב,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: