ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 27: ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ - סוד שלוש הסעודות וזיווג המטרוניתא › פיסקה 15 (פח ע"ב)

חובת שמחת עניים בחגים - קולת שבת מהעונש

יתרו · ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ - סוד שלוש הסעודות וזיווג המטרוניתא · מאמר 27 · פיסקה 15 · דף פח ע"ב

לשון הזוהר

וְתָא חֲזִי, בְּכֻלְּהוּ שְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, בָּעֵי בַּר נָשׁ לֶחְדֵי, וּלְמֵחְדֵי לְמִסְכְּנֵי. וְאִי הוּא חַדֵּי בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא יָהִיב לְמִסְכְּנֵי, עוֹנְשֵׁיהּ סַגִּי, דְּהָא בִּלְחוֹדוֹי חַדֵּי, וְלָא יָהִיב חִדוּ לְאָחֲרָא. עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ (מלאכי ב, ג). וְאִי אִיהוּ בְּשַׁבָּתָא חַדֵּי, אַף עַל גַּב דְּלָא יָהִיב לְאַחֲרָא, לָא יַהֲבִין עָלֵיהּ עוֹנְשָׁא, כִּשְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין, דִּכְתִּיב ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳. ׳פֶּרְשׁ חַגֵּיכֶם׳ קָאָמַר, וְלֹא פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם. וּכְתִיב ׳חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי׳ (ישעיהו א, יד). וְאִלּוּ שַׁבָּת לָא קָאָמַר.

תרגום

וּבֹא רְאֵה, בְּכָל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים צָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים, וְאִם הוּא שָׂמֵחַ לְבַדּוֹ וְלֹא נוֹתֵן לַעֲנִיִּים - עָנְשׁוֹ רַב, שֶׁהֲרֵי לְבַדּוֹ שָׂמֵחַ, וְלֹא נוֹתֵן שִׂמְחָה לְאַחֵר. עָלָיו כָּתוּב ׳וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ (מלאכי ב, ג) - וְאִם הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נוֹתֵן לְאַחֵר - לֹא נוֹתְנִים עָלָיו עֹנֶשׁ כְּבִשְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, שֶׁכָּתוּב ׳פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם׳ - אָמַר פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלֹא פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם. וְכָתוּב ׳חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי׳ (ישעיה א, יד) - וְאִלּוּ שַׁבָּת לֹא אָמַר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, בכלהו שאר זמנין וחגין, בעי בר נש לחדי, ולמחדי למסכני. ואי הוא חדי בלחודוי, ולא יהיב למסכני, עונשיה סגי, דהא בלחודוי חדי, ולא יהיב חדו לאחרא. עליה כתיב, ׳וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם׳ (מלאכי ב, ג). ואי איהו בשבתא חדי, אף על גב דלא יהיב לאחרא, לא יהבין עליה עונשא, כשאר זמנין וחגין, דכתיב ׳פרש חגיכם׳. ׳פרש חגיכם׳ קאמר, ולא פרש שבתכם. וכתיב ׳חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי׳ (ישעיהו א, יד). ואלו שבת לא קאמר.

התרגום: ובא ראה, בכל שאר הזמנים והחגים צריך אדם לשמח ולשמח את העניים, ואם הוא שמח לבדו ולא נותן לעניים - ענשו רב, שהרי לבדו שמח, ולא נותן שמחה לאחר. עליו כתוב ׳וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם׳ (מלאכי ב, ג) - ואם הוא שמח בשבת, אף על גב שלא נותן לאחר - לא נותנים עליו ענש כבשאר הזמנים והחגים, שכתוב ׳פרש חגיכם׳ - אמר פרש חגיכם, ולא פרש שבתכם. וכתוב ׳חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי׳ (ישעיה א, יד) - ואלו שבת לא אמר.

מן המפרשים

אור החמה: ות"ח בכלהו שאר זמנין וחגין וגומר הנה מענין זה ראיה להיות שבת כל ישראל זוכים משולחן גבוה ובשמחתו אנו שמחים ובעל הסעוד' והשמח' ישמח בשמחתו לכל אשר יחפוץ ואין אנו חייבים לשמח זולתינו מה שאין כן בימים טובים שהם ימי שמחתינו ואנו…

הסולם: ותא חזי בכלהו וכו': ובוא וראה, בכל שאר הזמנים והחגים צריך האדם לשמוח ולשמח את העני. ואם הוא שמח בלבדו, ואינו נותן לעני, עונשו גדול, כי שמח בלבדו ואינו נותן שמחה לאחר. עליו כתוב, וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. ואם הוא שמח בשבת,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: