ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 26: ׳לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא׳ - איסור הזכרת השם בריקנות › פיסקה 5 (פח ע"א)

השם הקדוש נזכר רק על עולם שלם - ארץ ושמים

יתרו · ׳לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא׳ - איסור הזכרת השם בריקנות · מאמר 26 · פיסקה 5 · דף פח ע"א

לשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לָא אִדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא, אֶלָּא עַל עוֹלָם שָׁלֵם. דִּכְתִּיב, (בראשיתב) ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳. מִכָּאן, דְּלָא לְאַדְכְּרָא שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא בְּרֵיקַנְיָּא. וּכְתִיב ׳לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו"ה אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא׳. (ס"א כתיב ׳לא תשא את שם יהו"ה אלהיך לשוא׳ ׳דלא לאדכרא שמא קדישא בריקנייא אלא בברכתא או בצלותא ומאן דאדכר שמא קדישא בריקנייא דלא בברכתא או בצלותא כה נשמתיה נפקא מיניה זמינין לאתפרעא מיניה ולנקמא מיניה נוקמין׳ דכתיב ׳כי לא ינקה יהו"ה את אשר ישא את שמו לשוא׳) ׳וְתָנֵינָן, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, מַהוּ בְּרָכָה. שְׁמָא קַדִּישָׁא. בְּגִין דְּמִינֵיהּ מִשְׁתְּכַח בִּרְכְתָא, לְכָל עָלְמָא. וּבִרְכְתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא, וְלָא שַׁרְיָיא עֲלוֹי, הֲדָא הוּא׳ דִּכְתִּיב ׳לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו"ה אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא׳.

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לֹא נִזְכַּר שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ אֶלָּא עַל עוֹלָם שָׁלֵם, שֶׁכָּתוּב ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳ (בראשית ב, ד) - מִכָּאן שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּרֵיקָנוּת. וְכָתוּב ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךְ לַשָּׁוְא׳ (דברים ה, יא) - (כָּתוּב ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךְ לַשָּׁוְא׳ - שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בְּרֵיקָנוּת, אֶלָּא בִּבְרָכָה אוֹ בַּתְּפִלָּה. וּמִי שֶׁמַּזְכִּיר הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּרֵיקָנוּת, שֶׁלֹּא בִּבְרָכָה אוֹ בַּתְּפִלָּה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁמָתוֹ תֵּצֵא ממגו עֲתִידִים לְהִפָּרַע ממגו וְלִנְקֹם ממגו נְקָמוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֶת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא׳). וְשָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַהִי בְּרָכָה? הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְצֵאת הַבְּרָכָה לְכָל הָעוֹלָם, וְהַבְּרָכָה לֹא נִמְצֵאת עַל מָקוֹם רֵיק וְלֹא שׁוֹרָה עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךְ לַשָּׁוְא׳ (דברים ה, יא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון אמר, לא אדכר שמא קדישא, אלא על עולם שלם. דכתיב, (בראשיתב) ׳ביום עשות יהו"ה אלהים ארץ ושמים׳. מכאן, דלא לאדכרא שמיה קדישא בריקניא. וכתיב ׳לא תשא את שם יהו"ה אלהיך לשוא׳. (ס"א כתיב ׳לא תשא את שם יהו"ה אלהיך לשוא׳ ׳דלא לאדכרא שמא קדישא בריקנייא אלא בברכתא או בצלותא ומאן דאדכר שמא קדישא בריקנייא דלא בברכתא או בצלותא כה נשמתיה נפקא מיניה זמינין לאתפרעא מיניה ולנקמא מיניה נוקמין׳ דכתיב ׳כי לא ינקה יהו"ה את אשר ישא את שמו לשוא׳) ׳ותנינן, אמר רבי יוסי, מהו ברכה. שמא קדישא. בגין דמיניה משתכח ברכתא, לכל עלמא. וברכתא לא אשתכח על אתר ריקניא, ולא שרייא עלוי, הדא הוא׳ דכתיב ׳לא תשא את שם יהו"ה אלהיך לשוא׳.

התרגום: רבי שמעון אמר, לא נזכר שמו הקדוש אלא על עולם שלם, שכתוב ׳ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים׳ (בראשית ב, ד) - מכאן שלא להזכיר את השם הקדוש בריקנות. וכתוב ׳לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא׳ (דברים ה, יא) - (כתוב ׳לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא׳ - שלא להזכיר שם הקדוש בריקנות, אלא בברכה או בתפלה. ומי שמזכיר השם הקדוש בריקנות, שלא בברכה או בתפלה, כאשר נשמתו תצא ממגו עתידים להפרע ממגו ולנקם ממגו נקמות, שכתוב ׳כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא׳). ושנינו, אמר רבי יוסי, מהי ברכה? השם הקדוש. משום שממנו נמצאת הברכה לכל העולם, והברכה לא נמצאת על מקום ריק ולא שורה עליו. זהו שכתוב ׳לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא׳ (דברים ה, יא).

מן המפרשים

מקדש מלך: מהו ברכה שמא קדישא פי' מה היא כוונת ברוך אתה וכי אפשר לברך להקב"ה אלא בגין דמניה וכו' ר"ל שמתעלה זעיר ונמשך ממנו שפע לכל העולמות.

הסולם: ר' שמעון אמר וכו': רש"א, לא נזכר השם הקדוש אלא על עולם שלם, היינו השם הויה, שכתוב, ביום עשות הויה אלקים ארץ ושמים. מכאן, שלא להזכיר השם הקדוש בריקנות. וכתוב, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: