ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 12: ׳ואתה תחזה מכל העם׳ - עומק רזי המצח והעיניים באותיות זר"ה פס"ץ › פיסקה 56 (עד ע"ב)

אדמומיות מתחת העין - רוגז קשה ועשן מהאף

יתרו · ׳ואתה תחזה מכל העם׳ - עומק רזי המצח והעיניים באותיות זר"ה פס"ץ · מאמר 12 · פיסקה 56 · דף עד ע"ב

לשון הזוהר

הַהוּא סוּמָקָא דִּתְחוֹת עֵינָא, אִתְפָּשַׁט בְּעֵינֵיהּ. רוּגְזֵיהּ בִּישׁ. בְּשַׁעֲתָא דְּמַלִּיל בְּרוּגְזֵיהּ סָתִים פּוּמֵיהּ, וְנָפִיק תְּנָנָא מִנְּחִירוֹי. וְלִזְמַן זְעֵיר נָח רוּגְזֵיהּ, וְלָא כָּל רוּגְזֵיהּ, עַד יוֹמָא אַחֲרָא, אוֹ תְּרֵין יוֹמִין. דָּא אַצְּלַח לְזִמְנִין, וּלְזִמְנִין לָא. אֲבָל קָאִים תָּדִיר בְּאַצְּלָחוּתָא, בֵּין זְעֵיר וּבֵין רַב.

תרגום

אוֹתוֹ הָאֹדֶם שֶׁתַּחַת הָעַיִן מִתְפַּשֵּׁט בְּעֵינוֹ. כַּעֲסוֹ רַע. בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר בְּכַעֲסוֹ, סוֹתֵם פִּיו, וְיוֹצֵא עָשָׁן מִנְּחִירָיו. וְלִזְמַן קָצָר נָח כַּעֲסוֹ, וְלֹא כָּל כַּעֲסוֹ, עַד יוֹם אַחֵר אוֹ שְׁנֵי יָמִים. זֶה לִפְעָמִים מַצְלִיחַ וְלִפְעָמִים לֹא, אֲבָל עוֹמֵד תָּמִיד בְּהַצְלָחָה, בֵּין מְעַט וּבֵין הַרְבֵּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ההוא סומקא דתחות עינא, אתפשט בעיניה. רוגזיה ביש. בשעתא דמליל ברוגזיה סתים פומיה, ונפיק תננא מנחירוי. ולזמן זעיר נח רוגזיה, ולא כל רוגזיה, עד יומא אחרא, או תרין יומין. דא אצלח לזמנין, ולזמנין לא. אבל קאים תדיר באצלחותא, בין זעיר ובין רב.

התרגום: אותו האדם שתחת העין מתפשט בעינו. כעסו רע. בשעה שמדבר בכעסו, סותם פיו, ויוצא עשן מנחיריו. ולזמן קצר נח כעסו, ולא כל כעסו, עד יום אחר או שני ימים. זה לפעמים מצליח ולפעמים לא, אבל עומד תמיד בהצלחה, בין מעט ובין הרבה.

מן המפרשים

הסולם: ההוא סומקא דתחות וכו': אם אדום ההוא שתחת עינו, שבחורי עיניו כנ"ל, מתפשט בעינו. כעסו רע. בשעה שמדבר בכעסו, סותם פיו, ויוצא עשן מנחיריו. ולזמן קצר נח כעסו, ולא כל כעסו, עד יום האחר או שני ימים. זה לפעמים מצליח ולפעמים לא. אבל…

לכל המפרשים על פיסקה זו