התלבשות הרוח בעפר - יצירת הפרצוף והנפש
יתרו · ׳ואתה תחזה מכל העם׳ - עומק רזי המצח והעיניים באותיות זר"ה פס"ץ · מאמר 12 · פיסקה 51 · דף עד ע"ב
לשון הזוהר
אִתְיָישַּׁב הַהוּא רוּחָא בְּהַהוּא עַפְרָא, וְאִתְלָבַשׁ בֵּיהּ. כְּדֵין הַהוּא עַפְרָא, מְכַשְׁכְּשָׁא וְנָחַת לְתַתָּא, וְכָנַשׁ עַפְרָא מד' סִטְרִין דְּעָלְמָא, וְאִתְעָבִיד דִּיּוּקְנָא חֲדָא וּפַרְצּוּפָא, וְהַהוּא רוּחָא אִתְטָמַּר מִגּוֹ לְגוֹ. וְהַהוּא עַפְרָא דְּאִתְכְּנִישׁ מד' סִטְרִין בָּטַשׁ לְגַבֵּיהּ נֶפֶשׁ כְּלִילָא בְּעַפְרָא (ס"א ברוחא.)
תרגום
יָשְׁבָה אוֹתָהּ הָרוּחַ בְּאוֹתוֹ הֶעָפָר, וְהִתְלַבְּשָׁה בּוֹ. אָז אוֹתוֹ הֶעָפָר הִתְנַדְנֵד וְיָרַד לְמַטָּה, וְכִנֵּס עָפָר מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְנַעֲשָׂה דְּיוֹקָן אֶחָד וּפַרְצוּף, וְאוֹתָהּ הָרוּחַ נִטְמְנָה מִבִּפְנִים לִפְנִים. וְאוֹתוֹ הֶעָפָר שֶׁנֶּאֱסַף מֵאַרְבָּעָה צְדָדִים, הִכָּה בּוֹ נֶפֶשׁ הַכְּלוּלָה בְּעָפָר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אתיישב ההוא רוחא בההוא עפרא, ואתלבש ביה. כדין ההוא עפרא, מכשכשא ונחת לתתא, וכנש עפרא מד' סטרין דעלמא, ואתעביד דיוקנא חדא ופרצופא, וההוא רוחא אתטמר מגו לגו. וההוא עפרא דאתכניש מד' סטרין בטש לגביה נפש כלילא בעפרא (ס"א ברוחא.)
התרגום: ישבה אותה הרוח באותו העפר, והתלבשה בו. אז אותו העפר התנדנד וירד למטה, וכנס עפר מארבע רוחות העולם, ונעשה דיוקן אחד ופרצוף, ואותה הרוח נטמנה מבפנים לפנים. ואותו העפר שנאסף מארבעה צדדים, הכה בו נפש הכלולה בעפר.
מן המפרשים
יהל אור: אתיישב ההוא רוחא בההוא עפרא ואתלבש בי' כדין כו'. וז"ש "ויפח באפיו כו' ויהי האדם לנפש חיה", דנפש אינו באדם אלא מחמת הרוח דאתלבש בגוף נעשה בגוף נפש וכמ"ש בפרשת בראשית: רקים בשיפולא משכנא. ר"ל בעור האדם שהוא אחרון במעשה בראשית.…
אור יקר: וז״ש אתיישב ההוא רוחא דהיינו רוח משתי בחינות כדפי׳ דק ומתעבה, בההוא עפרא כח המלכות ואתלבש בה והיינו סוד הנפש, ויש בה כדי לקבל כל (ה)פעולות הרוח מפני שהעפר כולל כל הדיוקנין.
הסולם: אתישב ההוא רוחא וכו': התישב רוח ההוא בעפר ההוא והתלבש בו. כי העפר הוא מלכות, שהוא הנפש של אדם הראשון, והרוח התלבש בנפש. אז עפר ההוא שהוא הנפש, התנדנד וירד למטה, וקבץ עפר מד' רוחות העולם ונעשה צורה אחת ופרצוף, דהיינו גופו של…