ממלכת הזוהר › זוהר › יתרו › מאמר 12: ׳ואתה תחזה מכל העם׳ - עומק רזי המצח והעיניים באותיות זר"ה פס"ץ › פיסקה 50 (עד ע"א)

נטילת הרוח ארבעה גוונים - אריה שור נשר ואדם

יתרו · ׳ואתה תחזה מכל העם׳ - עומק רזי המצח והעיניים באותיות זר"ה פס"ץ · מאמר 12 · פיסקה 50 · דף עד ע"א

לשון הזוהר

וְהַהוּא רוּחָא אִתְתְּחָם, וְנָטִיל גּוָון חַד מִשִּׁמְשָׁא. נָחִית לְתַתָּא, נָטִיל גּוָון חַד מִסִּיהֲרָא. סָטָא לִימִינָא, נָטַל גּוָון מַיָּיא, כָּלִיל בְּפוּמָא דְּאַרְיֵה חֲדָא. סָטָא לִשְׂמָאלָא, נָטַל גּוָון אֶשָּׂא, כָּלִיל בְּפוּמָא דְּחָד שׁוֹר, סוּמָקָא כְּוַורְדָא. סָטָא לְקַמֵיהּ, נָטַל גּוָון רוּחָא, כָּלִיל בְּפוּמָא דְּחָד נֶשֶׁר רַבְרְבָא, רַב גַּדְפִּין, מָארֵיהּ דְּנוֹצָּה, כָּל גַּוונִין בֵּיהּ מִתְחַמָּאן. סָטָא לַאֲחוֹרָא, נָטַל גּוָון עַפְרָא, כָּלִיל מד' סִטְרֵי עָלְמָא. בְּפוּמָא דְּאָדָם, וְכָל דִּיּוּקְנִין מִסְתַּכְּלָן לְגַבֵּיהּ.

תרגום

וְאוֹתָהּ הָרוּחַ נִקְבְּעוּ בָּהּ תְּחוּמִים, וְלָקְחָה גּוֹן אֶחָד מִן הַשֶּׁמֶשׁ. יָרְדָה לְמַטָּה, לָקְחָה גּוֹן אֶחָד מִן הַלְּבָנָה. סָרָה לְיָמִין, לָקְחָה גּוֹן מַיִם, הַכָּלוּל בְּפִי אַרְיֵה אֶחָד. סָרָה לִשְׂמֹאל, לָקְחָה גּוֹן אֵשׁ, הַכָּלוּל בְּפִי שׁוֹר אֶחָד, אָדֹם כַּוֶּרֶד. סָרָה לְפָנֶיהָ, לָקְחָה גּוֹן רוּחַ, הַכָּלוּל בְּפִי ׳נֶשֶׁר אֶחָד גָּדוֹל, גְּדוֹל כְּנָפַיִם׳ - בַּעַל נוֹצָה, שֶׁכָּל הַגְּוָנִים נִרְאִים בּוֹ. סָרָה לְאָחוֹר, לָקְחָה גּוֹן עָפָר, הַכָּלוּל מֵאַרְבַּעַת רוּחוֹת הָעוֹלָם, בְּפִי אָדָם, וְכָל הַדִּיּוּקְנִים מִסְתַּכְּלִים כְּלַפָּיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וההוא רוחא אתתחם, ונטיל גוון חד משמשא. נחית לתתא, נטיל גוון חד מסיהרא. סטא לימינא, נטל גוון מייא, כליל בפומא דאריה חדא. סטא לשמאלא, נטל גוון אשא, כליל בפומא דחד שור, סומקא כוורדא. סטא לקמיה, נטל גוון רוחא, כליל בפומא דחד נשר רברבא, רב גדפין, מאריה דנוצה, כל גוונין ביה מתחמאן. סטא לאחורא, נטל גוון עפרא, כליל מד' סטרי עלמא. בפומא דאדם, וכל דיוקנין מסתכלן לגביה.

התרגום: ואותה הרוח נקבעו בה תחומים, ולקחה גון אחד מן השמש. ירדה למטה, לקחה גון אחד מן הלבנה. סרה לימין, לקחה גון מים, הכלול בפי אריה אחד. סרה לשמאל, לקחה גון אש, הכלול בפי שור אחד, אדם כורד. סרה לפניה, לקחה גון רוח, הכלול בפי ׳נשר אחד גדול, גדול כנפים׳ - בעל נוצה, שכל הגונים נראים בו. סרה לאחור, לקחה גון עפר, הכלול מארבעת רוחות העולם, בפי אדם, וכל הדיוקנים מסתכלים כלפיו.

מן המפרשים

יהל אור: ואמר ונטיל גוון חד כו'. שהוא ו' קצוות שמשא וסהרא נגד מעלה ומטה. ונפשא דעפרא אמר לקמן דהוא כליל מד' סטרין והן ו"ד של רוח ונפש, ד"ו פרצופים:

אור יקר: וההוא רוחא. אתתחם וכר, הנה המדות להיותם מאצילות אין קץ ותכלית לכחם ועניינם, ׳ולזה חוייב כי כל הפעולות וההוויות היוצאות מהם יהיו באין תכלית וקץ, ולזה רוחא דחיי זה הנזכר אין לו גבול, יומה גם גבול מצומצם בצמצומו בגוף האדם ופועל.…

הסולם: וההוא רוחא אתתחם וכו': ורוח ההוא נעשה בו תחומין, דהיינו י"ב גבולי אלכסון שמקבל מז"א, ולוקח גוון אחד משמש, שהוא ז"א, דהיינו גוון ירוק. יורד למטה ולוקח גוון אחד מלבנה, שהיא המלכות, דהיינו גוון המקבל מכל הגוונין. ומקבל מד' חיות,…

לכל המפרשים על פיסקה זו